שולחן ערוך חושן משפט סה ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · סה · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
י"א שאפי' שניהם רוצים לא יוציאם מתחת ידו אלא קרוע דחיישינן לקנוניא ויש מי שאומר דלא חיישי' ואם שניהם רוצים יעשה כמאמרם:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
דחיישינן לקנוני': פי' שכבר פרעו הלוה ומה שאומר להחזירו למלו' כדי שיבא להפקיע מיד הלקוחות שלקחו מהלו' אחר זמן הלוא' דשט"ח זה:
ויש מי שאומר דלא חיישינן: ז"ל הרא"ש והטור דלא חיישינן לקדוניא אלא בשטר שנפל דאיכ' למימר משום דאית ביה ריעות' לא נזהר לשמרו אבל בשטר הנפקד לא אתייליד ביה ריעות' אלא שאין הנפקד זוכר מכח מי בא לידו:
ואם שניהם רוצים יעשה כמאמרם: כן הוא ג"כ ל' הרא"ש והטור הביאו וכתב עליו וז"ל פי' אם יתפשרו ביניהן שיאמין הא' לחבירו בשבוע' כי המלו' יכול להשביע להלו' כו' ועפ"ר שם כתבתי דנ"ל דלא כתב הטור האי פי' אלא משום דהוה קשה לו לשון הרא"ש דלא הל"ל אם שניהם רוצים דהא הא' ודאי רוצה שהרי בקש השטר אלא הל"ל אם נתרצו זה לזה וגם לא הל"ל ל' יעשו כמאמרם אלא הל"ל יעש' כמאמרו פי' השליש יעשה ואף שהמחבר כ' ל' יעשה מ"מ קשה ל' כמאמרם מ"ה כתב הטור פירושו דר"ל בזה שנתרצו בשבוע' דאז צריך רצון שניהן רצונו של האחד שהאמין להשני בשבועתו ורצונו של שני שרוצה לישבע ואינו אומר להשני השבע אתה שכדברך כן הוא וטול ודע שהטור סיים וכתב שם וז"ל לפיכך כ"ז שלא נתפשרו יהי' מונח עכ"ל ול' זה ק' להולמו דמאי חידש בזה דיהא מונח דהוא פשיט' וכתבתי דבא ללמדינו דגם לפי דעת הרא"ש אם לא נתפשרו שישבע א' מהן יהא מונח ולא מחזירו בלא שבועה אף אם נתרצה השני והוא כי אף שכ' הרא"ש דכאן דליכ' ריעות' דנפילה לא חיישינן לקנוני' וכנ"ל היינו לענין שיהא מונח ושאפי' שבועה לא יהני וכדעת י"מ אבל למיחש מיהא בעי להצריך שבועה לא' מהן ואם לאו יהא מונח ולפ"ז לא ה"ל להמחבר שכתב דעת הרא"ש לקצר בדבריו אלא לפרשו דעכ"פ שבועה מיהא צריך ודו"ק:
ש"ך - שפתי כהן
(י) אלא קרוע היינו כשהמלוה מודה ללוה:
(יא) ויש מי שאומר דלא חיישינן לקנוני' אלא בשטר שנפל דאיתרע דאיכא למימר משום דהוה ביה ריעות' לא נזהר בשמירתו אבל שטר המופקד לא אתיילד ביה ריעות' אלא שאין הנפקד יודע מכח מי בא לידו (ואם שניהם רוצים יעשה כמאמרם שם):
(יב) ואם שניהם רוצים יעשה כמאמרם. כ' הסמ"ע וז"ל לשון הרא"ש והטור הביאו וכתב פי' אם יתפשרו ביניהם שיאמין האחד לחבירו בשבועה כו' ולפ"ז לא ה"ל להמחבר שכ' דעת הרא"ש לקצר בדבריו אלה וה"ל לפ' דעכ"פ שבועה מיהא צריך ודוק עכ"ל ולפע"ד יפה כיון המחבר והוא דדעת הרא"ש דאם שניהם רוצים אפילו בלא שבועה יחזירו למלוה וכן פי' הב"ח דברי הטור והשיג על הסמ"ע בזה ע"ש וכן עיקר בדעת הרא"ש ועוד דהרא"ש ספ"ק דמציעא כתב בסתם יעשו כמאמרם ולא הזכיר שבועה כלל וגם בטור גופיה מוכח כן שכתב שיתפשרו ביניהם שיאמין האחד לחבירו בשבועה כי המלוה יכול להשביע ללוה והלו' יכול להשביע למלוה כו' משמע דכל שאין הלוה אומר שמלוה ישבע יכול המלוה לומר השבע היסת או יחזירו לי שטרי הרי דתלו במאמר הלוה אלא דהרשות ביד הלוה לומר או השבע אתה או יחזירו לי שטרי ואיני רוצה שיהא מונח ביד שליש בחנם וכן משמע בתשובת הרא"ש שם שכתב וז"ל הילכך לא יוציא השטר מתחת ידו ויהא מונח עד שיתברר האמת או שיתפשרו שניהם שיאמין הא' לחבירו בשבועה אבל אם יאמר המלו' אתה אומר שפרעת את השטר השבע שהוא כדבריך צריך הלוה לישבע היסת ואם אינו רוצ' לישבע יחזיר השטר למלוה ואם הוא אומר שאינו רוצה לישבע אבל יביא עדים שהוא כדבריו יתנו לו זמן ל' יום ואם לא יביא עדים בתוך הזמן יחזיר השטר למלו' וכן אם יאמר הלוה אשתבע לי שלא פרעתיך צריך לישבע שלא פרעו ואפילו אם יש נאמנות בשטר דכיון דאין השטר בידו ויוצא מתחת ידי אחר אין מועיל הנאמנות ואם אינו רוצה לישבע יחזיר השטר ללוה כו' עכ"ל הרי להדיא דכל שהמלוה אומר שהלוה ישבע היסת והלוה שותק או שאומר שאינו רוצה לישבע יחזירו השטר למלוה אפילו בלא שבוע' רק כשאומר הלוה למלו' אשתבע לי אז צריך לישבע או שיתפשרו מי ישבע כדי שלא יהא השטר שלהם מונח אבל כששניהם מודים זה לזה יעשו כמאמרם אפילו בלא שבועה לדעת הרא"ש כנלפע"ד (עיין בתשובת הרב סי' ל"ג):
באר היטב
(י) כתובת: ה"ט דאין כתובה עומדת להפרע עד אחר מות בעלה וסיים שם בהריטב"א והיא הנותנת שאין היורש נאמן לומר שמכר' לו הכתוב' בכתיב' ומסיר' או באגב או משכנו אצלי והא דכתב המחבר בס"ה דשטר נדונייתא הנמצא הוא כשט"ח נ"ל דדוק' נדונייתא שהיא נתנה לו בשע' שכנסה ועומד טפי להפרע אבל כתוב' אסור לפרוע בחייו ולשהות עמה בלא כתוב' כמ"ש באבן העזר סי' ק' סס"ב וסי' ק"ב ס"ה עכ"ל הסמ"ע. והש"ך כתב דבחנם דחק דפשיטא דמדינא אף בכתוב' חיישינן לפרעון כשנמצא ביד אחר לאחר שנתאלמנ' אלא הכא הוא מצד המנהג כמ"ש הריטב"א מנהג הוא בגלילותינו שהיורש מחזיר לאשה שחזק' שהיא הצניע' כו' והרב קיצר בדבר ולפ"ז היכא דאין מנהג חיישינן לפרעון עכ"ל.
(יא) כמאמרם: כן הוא ל' הרא"ש ז"ל והטור פירשו דאם יתפשרו ביניהן שיאמין הא' לחבירו בשבוע' כי המלו' יכול להשביע ללו' כו' ולפי"ז לא ה"ל להמחבר לקצר דברי הרא"ש וה"ל לפרש דעכ"פ שבוע' מיהא צריך עכ"ל הסמ"ע והש"ך חולק עליו וכת' דדעת הרא"ש דאם שניהם רוצים אפי' בלא שבוע' יחזירו למלו' וכן פי' הב"ח דברי הטור והשיג על הסמ"ע בזה ע"ש רק כשאומר המלו' ללו' אשתבע לי אז צריך לישבע או שיתפשרו מי ישבע כדי שלא יהא השטר מונח ועיין בתשובת הרב סי' ל"ג עכ"ל (גם הט"ז השיג על הסמ"ע בזה וע"ש מה שמפרש הוא דברי הטור).