שולחן ערוך חושן משפט מב א

אין כותבין שט"ח על דבר שיכול להזדייף ואם כתבו עליו פסול אפי' לגבות בו לאלתר

( (ודוקא שטרי חוב אבל שטר אקנייתא כשר (ר"ן פ"ב דגיטין) כל שטר שאינו עשוי כתקנת חכמים אע"פ שאין טעם לפסלו פסול ולכן אם עשה בזמן הזה שטר מקושר פסול (נ"י ר"פ ג"פ לדעת הרא"ש) וי"ח והכי קי"ל) ) (רמב"ן ועוד הרבה פוסקים) (ועיין לקמן סי' מ"ד סעיף א'):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אפי' לגבות בו לאלתר: פי' אף דבלאלתר ליכא למיחש לזיופא דהעדים זוכרים מה היה כתוב בו והטעם דבעינן שיהא ראוי לקיים ימים רבים וילפינן מקרא דכתיב בספר ירמיה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים:

אבל שטר אקנייתא כו': פי' שטר שקונה בו שדה או בית שכותב על נייר שדה פלוני מכורה לך או נתונה לך וכמ"ש לקמן סימן קצ"א שאינו עומד לראייה כלל אלא אחר שקנוהו בשטר כותב שטר אחר לראיי' וכשטר דירמיה הנביא הנ"ל אף על גב דגם שם קאי אספר המקנה שקנה שדה מחנמאל מכל מקום אותו כתב גופו הי' עומד לראייה כמו שמפורש שם בקרא:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) פסול אפי' לגבות בו לאלתר. כ"כ הטור וז"ל ואם כתבו עליו פסול אפי' לגבות בו לאלתר כו' ור"ח מכשיר אם בא לגבות בו מיד ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל עכ"ל ודבריו צל"ע כי מהרא"ש לא משמע כן דז"ל הרא"ש ור' יוחנן אמר אפי' בשטרות כו' ובהא לית הלכתא כר"י משום דפריך סתמא דש"ס לעיל גבי שטרות והא בעינן כת' שאינו יכול להזדייף וכן פסק רב אלפס ור"ח ז"ל פסק הלכה כר"י אף בשטרות ולא מסתבר ועוד יש לפרש דדוקא בגיטין הוא דמכשיר ר"י מכאן ועד עשרה ימים אבל בשטרות שיש הרב' תנאים וחילוקי עניינים רבים לא דכירי ודוקא לאלתר מכשיר ואתיא שפיר כר"י הא דפריך והא בעינן כתב שא"י להזדייף עכ"ל הרי דר"ח לא הזכיר מלאלתר וא"כ למ"ש הרא"ש במסקנתו ועוד יש לפרש כו' יכול להיות שמסכים לדברי ר"ח דהלכה כר"י בבא לגבות לאלתר (גם דברי הב"ח בכאן תמוהים שכ' דס"ל להטור פי' בתרא עיקר ולהרא"ש דפסק כר"א משום דסוגיא דש"ס אזלי כותיה בו' דהא לפי' בתרא לא אזלי סוגיא כר"א ושפיר אתיא סוגיא אף כר"י וכמ"ש הרא"ש) וכן משמע בר"י נ"ד ח"ב שכתב וז"ל ור' אלפס פסק כי הוא פסול אפי' לאלתר וכ"נ מהרמב"ם ז"ל ור"ח ז"ל פסק שכשר ויש מי שפסק דוקא לאלתר דיכולים לזכור התנאים אבל אחר י' ימים פסול עכ"ל. ואפשר ס"ל להטור והב"ח דנהי דלפי' בתרא אתי שפיר הא דפריך בפ"ק והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף מ"מ הא דקאמר התם בפ"ב דף כ"ב סוף ע"א דפתרא כדי לכתוב עליו הגט לא אתי שפיר לר' יוחנן אף לפי' בתרא דבשלמא בפ"ק י"ל דפריך אסתם שטר שבא לפנינו לאחר כמה ימים אבל בפ"ב הל"ל דפתרא כדי לכתוב עליו שטר דהא לא נקט דפתרא אלא משום שיעורא דשבת והיינו שכ' הרא"ש בתר פי' בתרא ואתיא שפיר כרבי יוחנן הא דפריך והא בעינן כ' שא"י להזדייף ולא קאמר דאתי נמי שפיר הך דדפתרא שהזכיר הרא"ש לעיל דלא אתי כר' יוחנן כן נרארה לומר לדעת הטור והב"ח אבל אין זה מוכרח וגם לא מסתבר לומר לדעת הטור והב"ח דכוונת הרא"ש לומר דאתיא שפיר כר' יוחנן הך דפ"ק ולא הך דדפתרא דא"כ כיון דמ"מ לא אתיא סוגיא דש"ס שפיר כר' יוחנן מאי נ"מ דהך דפ"ק אתיא כר' יוחנן אלא נראה דלמסקנת הרא"ש הך דדפתרא נמי אתי שפיר כר"י דמסתמא אין כותבים שטר לגבות מיד דסתם שטר לראיה הוא וצ"ע ולענין דינא אפש' שדעת המחבר כיון שמהרי"ף והרמב"ם נראה שבכל ענין פסול וכמו שדרכו לפסוק תמיד כהרי"ף והרמב"ם א"כ צ"ע לדידן ולענין דינא כיון שמהרא"ש ור"ח ור' ירוחם נראה דאם בא לגבות מיד כשר וכ"כ הרשב"א בחדושיו פ"ב דגיטין וז"ל ועוד יש לי לפרש דאף ר"י לא הכשיר בשאר שטרות דתנאיהן מרובים אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דכיון דרגיל למכתב בהו תנאים הרבה דלמא זייף חד מנייהו ולא דכירי ליה סהדי משא"כ בגט דלא רגילי למכתב בהו תנאים מרובים והשתא איכא למימר דהא דאמרי' בפ"ק והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף אתיא אף כר"י עכ"ל (ועיין בבה"ע דף י"ד ע"ב) ונראה דהוי ספיקא דדינא:

ואלמלא הייתי כדאי להכריע הייתי אומר שכדברי רבינו חננאל עיקר דהא קי"ל ר' אלעזר ור' יוחנן הלכה כר"י דהוא רביה דר' אלעזר וכמ"ש הרא"ש גופיה וכן הרשב"א א"כ גם באידך קי"ל כר"י וכ"כ הבה"ע דף י"ב ע"ב דמסתבר כרבינו חננאל דפסק בתרווייהו כר"י דרביה דר' אלעזר הוא ומה שהקשו הרא"ש והרשב"א מהא דפריך בפ"ק והא בעינן כתב שא"י להזדייף ומתוך כך דחקו לומר דר"י לא מכשיר אלא לאלתר ולא לאחר זמן. ולפעד"נ דא"צ לזה אלא לעולם ר"י מכשיר בכל גווני וכדמשמע פשטיה דמלתא דר' יוחנן וכן מדפריך הש"ס מדכתיב למען יעמדו ימים רבים כו' וכ"נ להדיא מדברי הרמב"ן בחדושיו פרק חזקת הבתים גבי כתב לו על הנייר ועל החרס בדף נ"א וז"ל ולר' יוחנן דמכשיר התם אפי' בשטרות אתי שפיר דכיון דעדי מסירה כרתי לא איכפת לן אם יכול להזדייף או לא דלא סמכינן אהאי שטרא וכי אתא לבי דינא צריך לאתויינהו לעדי מסירה ואינהו מסהדי ועלייהו סמכי' ואפי' מכאן ועד י' ימים כשר דאם איתא דהוה ביה תנאה מדכר דכיר ביה כמפורש בדוכתי' בפ' המביא תניין עכ"ל מיהו היינו דוקא כשעדי המסירה הם לפנינו כדמשמע מדברי הרמב"ן וכדמוכח נמי בש"ס מדקאמר ר' יוחנן אפי' לאחר כמה ימים דאם איתא דהוה ביה תנאה מדכר דכירי וכן משמע להדיא מפרש"י והתוס' והר"ן שם דהיכי דליכא עדי מסירה לפנינו לכ"ע חיישינן שמא זייפתה והכי מוכח נמי להדיא בש"ס דף כ' ע"ב גבי יד עבד אמר רבא ותיפוק ליה דכתב שיכול להזדייף הוא כו' פי' כיון דאין עדי מסירה לפנינו וכדאיתא בש"ס שם וכ"כ הטור והמחבר בא"ע סימן קכ"ד ס"ד והוא שיהיו עידי מסירה לפנינו שחרס דבר המזדייף הוא וא"כ בפ"ק מיירי מסתמא בכל שטר אפי' אין העדים לפנינו ואע"פ דידוע דמסרה ניהלי' באפי סהדא מ"מ השתא ליתנהו קמן ודלמא זייף השטר ועוד דאפילו תימא דלא שייכא הך פירכא אלא לר"א לק"מ דהא כתב הרא"ש גופיה בפ"ק דה"ה דכל הני פריכי שייכי אמתני' דכל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים והא בעינן כתב שא"י להזדייף כו' אלא משום דאינך פירכי לא שייכי אמתני' קבע לה רב אשי הכא א"כ שפיר פריך אר"א דאמר לא הכשיר ר"א אלא בגיטין ולא בשאר שטרות ממתני' וכ"כ התו' שם דלר"א פריך כו' ולאו דהלכת' כוותיה אלא דפריך לר"א תיקשי מתני' וכה"ג אשכחן טובי בש"ס גם מדפתרא לק"מ דהא דקאמר כדי לכתוב עליו הגט מילתא פסיקא נקט לכ"ע והלכך נ"ע לדינא גם בלאחר זמן דר"ח גאון היה וכבר ידוע שקשה לחלוק על הגאון אם לא בראיה ברורה וכ"ש על ר"ח שכל דבריו דברי קבלה מחכמי הש"ס וכמ"ש הפוסקים עליו בכמה מקומות ובפרט שכבר בררתי שדבריו נראין עיקר:

(ב) אבל שטר אקנייתא שקונה בו שדה או בית כגון שכ' לו שדה זו מכורה או נתונה לך ונקנה בזה ואינה לראיה כ"כ הר"ן פ"ב דגיטין ומכאן קשה על הב"ח לקמן סי' קצ"א שהשיג על הסמ"ע שמחלק בכך וכתב וז"ל כתבו התוס' בפרק חזקת הבתים דהך דכתב לו על החרס אתיא כר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי ועוד י"ל דמיירי שכתב ידו כו' דדוקא חתימת העדים פסול כו' ומדברי מהרו"ך נראה דאפילו אינו כתב ידו דמוכר וגם ליכא עידי מסירה אלא עידי חתימה כשר בשטר קנין כיון דאינו עומד לימים רבים אלא לפי שעה ולא ידעתי מנין לו זה החילוק ומדברי התוס' בשם ר"ת מבואר היפך פירושו כדאמרן עכ"ל והרי דברי הסמ"ע שם הן הן דברי הר"ן והר"ב אלו וכן משמע בתוס' פ"ק דקדושין דף ט' ע"א ד"ה כתב על הנייר וכו' ובתוס' פ"ב דגיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה אבל בשטרות לא ובתוס' פ"ב דכתובות דף כ"א ע"א וכ"כ הריטב"א פ"ב דכתובות בשם הרמב"ן וכן הוא בחדושי רשב"א פ"ב דגטין בשם יש מתרצים וגם בתוס' דפרק חזקת הבתים דף נ"א ע"א מוכח שם כן. ומ"ש התוס' שם דאתיא כר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי היינו לענין דלא בעינא שיהא מוכח מתוכו ונהי דבגיטין וקדושין קי"ל דבעינן עידי מסירה היינו משום דאין דבר שבערוה פחות משנים מה שא"כ במכר ומתנה דהודאת הנותן או המוכר כק' עדים דמי וכמ"ש התוס' פ"ק דגיטין דף ד' ע"א סוף ד"ה דקי"ל כו' וד' י' ע"ב ד"ה חספא כו' ורבינו ברוך בספר התרומה סי' קל"א וא"כ אי מודה שמסרו לו נקנה לו השדה בשטר זה בלא עידי מסירה וזה ברור:

ועוד נראה דאפי' אינו מודה שמסרו לו נאמן הלוקח והמקבל שמסרו לו דנהי דיכול המוכר או הנותן לטעון תנאי היה בו וזייפתו מ"מ אם טוען להד"ם לא מסרתי לך שטר זה מעולם אינו נאמן כיון שהשטר ביד הלוקח או המקבל כשידוע שהמוכר כתבו כגון שהוא חתום בכתיבת ידו או שעדים חתומים עליו וכה"ג והכי מוכח ממ"ש התו' בפ' חזקת הבתים וכן ההיא דקדושין דלא נכתבו אלא לקנות השדה והאשה דומיא דגיטין שאינן עשויים עיקרן לראיה כו' משמע דשטר קנין על החרס מהני לראי' אלא כיון דלכתחל' לא נעשה לראיה כשר כשנכתב על החרס וכן משמע עוד יותר בתוס' פ"ק דקדושין דף ט' ע"א כשכתבו וז"ל אבל זה שאינו עשוי אלא לקדש בו אשה ולקנות בו שדה כעין גיטין הוי שעשוי לגרש בו את האשה לפי שעה ואף על פי שהשטר של קנין יכול להועיל לראיה כמו כן הגט יכול להועיל כדאמר בפרק הכותב אלא אע"פ שהיא צריכה לראיה עיקרן לא לכך נעשה עכ"ל וכ"כ עוד התו' פ"ב דכתובות דף כ"א ע"א. ובזה נ"ל ברור דלא קשיא מ"ש מהר"ש אידלש ובתוספות פ"ב דכתובות שם וז"ל נראה מלשונם דהך דשמעתין דליכא למיחש בחספא לא אתיא כר' אליעזר וק"ק דהא הך חששא דמילתא אינו אלא משום הוציא עליו כתב ידו כדמסיק דאינו אלא שטר ראיה בעלמא ור"א נמי מודה ביה כו' עכ"ל גם בחדושי ר' אליעזר ן' חיים בכתובות האריך מאוד בזה בדחוקי' וסוף דבריו דכוונת התוס' רק דהך דקדושין אתיא דוקא כר' אליעזר אבל הך דכתובות אתיא ככ"ע. ואין דבריו נראין לי דפשט דבריהם לא משמע הכי גם בקדושין דף ט' ע"א כתבו התוס' וההיא דהכא אתיא כר"א דאמר עידי מסירה כרתי וההיא דכתובות אתיא כר"מ כו' משמע דההיא דכתובות לא אתיא כר"א אלא נלפע"ד דמעיקרא לק"מ דהך דשמעתא דכתובות חיישינן דלמא כתב עלה שטר מתנה או מכר שדי מכורה או נתונה לך דאם יטעון זה האמת לא מכרתי לך מעולם יוציא זה כתב ידו לראיה ויועיל כיון שאין עיקרו נעשה לראיה אלא לקנין וכמ"ש (והיינו דוקא לר' אליעזר אבל לר"מ דבעינן מוכח מתוכו והשטר פסול לגמרי ולא יועיל כלום כיון שאינו מוכח מתוכו שהרי נכתב על החרס. גם מה שהקשה מהר"א ן' חיים דהיכי אתיא סוגיא דכתובות כר' מאיר דא"כ ס"ל לאביי דלא כר"א ואנן קי"ל כר' אליעזר לק"מ דדילמא אנן לא קיי"ל כאביי ועוד דהא הרבה אמוראי וכן הרבה פוסקים פסקו כר' אליעזר בגיטין ולא בשטרות וכ"כ התוס' רפ"ק דגיטין בשם רבינו חננאל וכמ"ש לקמן ס"ס נ"א) א"כ מוכח מדברי התוס' דא"צ עידי מסירה בשטר מכר ומתנה ודלא כהב"ח כנ"ל ברור ודוק:

(ג) כל שטר כו' מקושר כו' ויש חולקין כו'. נלפע"ד שהרב לא כוון יפה בכאן שנראה שהבין שטעם הנ"י שפוסל אם עשאו כמקושר משום דס"ל כהרא"ש וטור דלקמן ר"ס מ"ד דכל שטר שאינו עשוי כתיקון חכמים פסול אע"פ שאין טעם לפסלו וא"כ לדידן דלא קי"ל כהרא"ש בזה ה"ה הכא וכן משמע מדבריו בדרכי משה שכתב וז"ל כתב נ"י ר"פ ג"פ דכל שטר שאינו עשוי כתיקון חכמים פסול אע"ג דאין טעם לפסלו ולכך אם עשה בזמן הזה השטרות מקושרים פסול ע"כ עכ"ל ד"מ ומשמע ליה להרב הכי מדכתב הנ"י ר"פ ג"פ וז"ל ונראה דהשתא דלא נהגו במקושר ולא ידעינן ליה היה נראה שלא לפסול אותו (ע' בנ"י שם שכתב כן גבי פשוט שכתב עדיו מאחוריו כמו במקושר דפסול משום קפידא ע"ש) דלא שייך קפידא במאי דלא סליק אדעתיה כלל כיון דכל דין פשוט יש לו מ"מ נראה לפסלו מדפי' הרא"ש ז"ל דטעמא דפסולים משום שלא נעשו כתיקון חכמי' וא"כ זה שחתמו בו מבחוץ כבמקושר אינו כתיקון חכמי' עכ"ל ומשמע לי' להר"ב מדכתב מדפי' הרא"ש ז"ל כו' א"כ לדידן דקי"ל כהרמב"ן כשר אבל לפע"ד זה אינו חדא דהא גבי האי דינא דלקמן ר"ס מ"ד דצריך לחזור מענינו של שטר בשטה אחרונ' לא הביא הנ"י דברי הרא"ש כלל וא"כ היאך אפשר שכוון דברי הרא"ש אלו ועוד שכבר כתבתי לקמן ר"ס מ"ד שאפשר שגם הרא"ש סובר דאין כל השטר פסול וכהרמב"ן ועוד דאדרבה בהך דינא דלקמן ר"ס מ"ד כתב שם בר"פ גט פשוט מיד בתר הכי וז"ל וכן מה שאמרו בש"ס צריך לחזור מעניינו של שטר אם לא עשה כן אינו נפסל השטר בכך אלא שאין למדין מאותו שטה כי לא תקנו חכמים כן בחיוב אלא עצה טובה עכ"ל הרי שכתב בסתם כהרמב"ן ולא כת' שהרא"ש חולק ועוד שכתב מדפי' הרא"ש טעמא דפסולי' כו' משמע דאמתני' קאי דפי' טעמא דפשוט שכתבו מקושר או מקושר שכתבו פשוט דטעמ' דפסולי' משום שלא נעשו כתקון חכמים והמעיין בהרא"ש ירא' שהרא"ש לא פירש שום דבר בזה במתני' טעמא דפסולי' אלא נראה ברור דהאי מדפירש הרא"ש ט"ס הוא וצ"ל הר"ש ור"ל ורשב"ם שכן פירש רשב"ם במתני' טעמא דפסולי' משום שלא נעשו כתקון חכמים ודין זה לא תלוי כלל בהך דינא דלקמן ר"ס מ"ד אלא אפי' למאי דקיי"ל התם כהרמב"ן דכשר הכא פסול משום שכל שטר שתקנו חכמים לעשותו כך וכך כגון בפשוט שעדיו יהיו מתוכו או שאר עניינים כיוצא בזה וכמו שיתבאר אם שינה תקנת חכמים השטר פסול אף בלא חשש זיוף דחכמים תקנו שאם לא עשה כן לא יהא לו דין שטר והך דלקמן ריש סי' מ"ד שאני דהתם לא תקנו חכמי' שיחזור מעניינו של שטר ושאם לא יעשה כן לא יהא לו דין שטר רק עצה טובה כדי ללמוד אף משטה אחרונה שאם לא יעשה כן יאבד השטה אחרונה. ולזה כוון הנ"י בלשונו שכתב גבי חזרת השטר בשטה אחרונה לא תקנו חכמים כן בחיוב אלא עצה טובה כו' וגם הרמב"ן עצמו כתב בחדושיו ר"פ גט פשוט וז"ל פשוט שכתבו עדיו מאחוריו נ"ל שאצ"ל בשלא חתמו העדים אלא מאחוריו דהתם ודאי פסול משום דלאו אשטרא קחתום דכיון שהיה להם שיחתמו מבפנים והם לא חתמו אלא בחוץ לא העידו על מה שכתוב בשטר ואף על פי שבמקושר מהני התם כיון דהכי תקינו רבנן על כרחך על מה שבתוכו הם מעידים אבל הכא לא עד כאן לשונו אלמא אף על גב דליכא טעם לפסלו משום חשש זיוף פסול כיון שלא חתמו כתקון חכמי' והוי כלא חתמו כלל ואם כן העולה מזה דגט או שטר פשוט שכתבו עדי' מאחוריו כבמקושר אף על פי שאין חשש ואין טעם לפסלו פסול כיון שלא נעשה כתיקון חכמי' וכן בחתמו מן הצד וכיוצא בזה וכדאיתא בבבא בתרא ריש פרק גט פשוט דף ע"א תוס' ד"ה פשוט שכתבו עדיו מאחוריו כו' ע"ש וליכא מאן דפליג בהא ולא דמי כלל לדלקמן ר"ס מ"ד ודלא כהר"ב כן נראה לי ברור:

באר היטב

עריכה

(א) לאלתר: פירוש אף דליכא למיחש לזיופא דהעדים זוכרים מה היה כתוב בו והטעם דבעינן שיהא ראוי לקיים ימים רבים כ"כ הסמ"ע והש"ך כתב לענין דינא כיון שמהרא"ש ור"ח ורבינו ירוחם נרא' דאם בא לגבות מיד כשר וכ"כ הרשב"א נרא' דהוי ספיקא דדינא וצ"ע גם בלאחר זמן כו' ע"ש באריכות.

(ב) לקמן: כתב הש"ך דהרב לא כיון יפה בכאן דבהא ליכא מאן דפליג דפסול ולא דמי כלל לסי' מ"ד ע"ש מילתא בטעמא.

קצות החושן

עריכה

(א) שטר אקנייתא כשר כ"כ תוספות בפ"ב דגיטין בהא דאמרינן לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא והקשו מהא דתני כתב לו על הנייר או על החרם שדי מכורה נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה כו' וי"ל דהא דקאמר אבל בשטרות לא היינו בשטרות העומדים לראי' עיין שם וכתב הב"ח בסימן קצ"א על דברי הסמ"ע שכתב שם ז"ל אף על גב דחרם ועלה הוי דבר שיכול לזייף דשטר קנין לא בעינין שיהא ראוי לעמוד ימים רבים אלא לפי שעה וכתב שם הב"ח ומדברי מוהרו"ך נראה דאפילו אינו כת"י דמוכר וגם ליכא עדי מסירה אלא ע"ח כשר בשטר קנין כיון דאינו עומד לימים רבים אלא לפי שעה ולא ידעתי מניין לו זה החילוק ומדברי התוספות בשם רבינו תם מבואר היפך פירושו כדאמרן עד כאן לשונו ובש"ך בס"ק ב' השיג עליו ז"ל ומכאן קשה על ל' ב"ח בסימן קצ"א שהשיג על הסמ"ע שמחלק בכך וכו' והרי דברי הסמ"ע שם הן הן דברי הר"ן ודברי הרב אלו וכן משמע בתוספות קידושין דף ט' ומ"ש התוספות שם דאתי כר"א דאמר ע"מ כרתי היינו דלא בעי מוכח מתוכו ונהי דבגיטין וקידושין קיימא לן דבעינן ע"מ היינו משום דאין דבר שבערוה פחות משנים מה שאין כן במכר ומתנה דהודאות הנותן או המוכר כמאה עדים דמי וכמ"ש התוספות פרק קמא דגיטין דף ד' ואם כן אם מודה שמסרו לו נקנה לו השדה בשטר זה בלא ע"מ וז"ב עיין שם גם בטורי זהב סימן קצ"א כתב שם על דברי הסמ"ע שכן מבואר להדיא סימן מ"ב בהגה בשם הר"ן ובתנם תמה עליו מו"ח ז"ל בספ' ב"ח בזה עיין שם ואחר העיון דברי הבית חדש נכונים והוא דודאי לר' מאיר לא מהני ע"ח בשטרות אפילו בשטר קנין וגיטין וקידושין אם הוא בדבר שיכול להזדייף ומשום דאינו מוכח מתוכו ואפילו ידוע שאין בו שום זיוף עפ"י העדאת נותן ועפ"י העדאת עדים מכל מקום כיון דלר"מ ע"ח כרתי וכל שאינו מוכח מתוך ע"ח הרי הוא כמו שטר שאין בו ע"ח דלאו כלום הוא לר"מ אם אין בו ע"ח וגם אינו כת"י הנותן ומשום הכי אוקמא בפ"ב דגיטין דברי חכמי' דמכשירין בשטר שיוכל לזייף כר"א דאמר ע"מ כרתי אלא דגבי שטר העומד לראי' אפילו לר"א מהני שטר שיוכל להזדייף כיון דיכול לזייף אינו מועיל כי אם עפ"י עדי מסירה שיעידו בע"פ שאין בו זיוף ובשטר ראי' בעינן למען יעמדו ימים רבים אבל בשטר קנין דהוא לשעתו מהני דבר שיוכל לזייף עפ"י ע"מ וכ"ז נתבאר שם מתוך הסוגי' ואם כן ממילא נשמע לר"א היכי דליכא ע"מ אלא ע"ח בלבד ידאי לא מהני ומדר"מ נשמע לר"א היכא דליכא ע"מ כיון דאין בו ע"מ אין זה שטר כלל דהא ע"מ לא מהני לי' כיון דיכול לזייף אינו מוכח מתוכו וע"מ לא הי' שם ואי משום הודאת נותן שיהי' במקום ע"מ זה ודאי ליתי' דאם כן אף אנו נאמ' שטר שכ' בכת"י אחר ואין בו ע"ת ונתנו לו בינו לבינו זה הנייר אע"פ שמוד' שנתנו ודאי ל"מ דמה זו הודאה שנתן לו נייר כתוב כת"י אחר וכיון דזה ודאי אא"ל לר"א דאם נתן נייר וכתוב עליו שטר בכת"י אחר בלי ע"ח וע"מ דמהני בזה וכמבואר בש"ס ופוסקים הרבה פעמים דכה"ג ודאי ל"מ ואם כן הוא הדין זה שחתם עליו ע"ח אם הוא דבר שיכול לזייף הני ע"ח כמאן דליתא ואם כן ודאי ל"מ ומ"ש התוספות בפרק קמא דגיטין דף ד' דהודאות הנותן או המוכר סגי היינו דל"ב ע"מ לר"א אבל ע"ח ודאי בעי וז"ל התוספות וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראי' אינו מועיל כלום לר"א אם ידוע שלא נתנו בפני עדים מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהני הודאת בעל דין כמאה עדים סגי בעל חוב במקום הודאת בעל דין אבל בגיטין וקידושין לא מהני הודאת בעל דין משום דמחייב לאחריני עיין שם ומבואר דע"ת הוא במקום הודאת נותן אבל היכא דליכא ע"ח ונתנו לו שטר בכת"י אחר בינו לבינו אפילו מודה לפנינו שנתן לו זה לא מהני ולא כלום וכמו שכתב הרב המגיד בפי"א מהל' מלוה ואם הי' כת"י אחר ונתנו בינו לבינו ודאי לאו כלום הוא עד כאן לשונו ואם כן היכא שיוכל לזייף דע"ח לא מהני גם הודאת נותן ליכא דהודאת נותן ליכא אלא היכא דאיכא ע"ת וכ"כ תוספות פרק קמא דגיטין דף י' ד"ה חספא בעלמא ז"ל ה"נ פסליק בשטרי מתנה ולא תיקנו חכמים להאמינם אלא בשטרי מלוה ומכר שהן לראי' ואין נעשה עפ"י עדותן שום קנין אבל שטר מתנה אין כשר לקנות בו מדאורייתא אלא אם כן יש עדים כשרים בשעת מסירה אפילו אם נאמר שטר מתנה שחתמו בו ישראל כשר לתנות בו בלא ע"מ היינו משום שידוע ע"י ע"ח שהן כשרין מן התורה שבא השטר מיד הנותן ליד המקבל וכן כשר בהודאות נותן שהוא כמאה עדים אבל בשטר שחתומין בו נכרים שאין בו לא ע"ח ולא ע"מ שכשרין להעיד ולא הודאת בעל דין לא חשיב שטר לקנות על ידו עד כאן לשונו ומבואר להדיא דלא שייך הודא' נותן כי אם בעל חוב והיינו משום דגם ר"א מודה דנגמר הדבר בעידי חתימה והא דמצריך בגיטין וקידושין עידי מסיר' היינו משום דאין דבר שבערוה פחות משני' וכמ"ש רש"י בפ"ב דגיטין דף כ"ב ד"ה ר"א היא וז"ל דאמר חתימת הגט אינו מן התורה ולא סגי למיתבי' בלא ע"מ דאינהו הוא דעבדי כריתות דע"כ בעינן עדים דילפינן לקמן דף צ' דבר דבר מממון והלכך לא חיישינן דלמא מזייפא דהא אמרן צריך למיקרי' עד כאן לשונו ומשום הכי גבי קנין מכר ומתנה דסגי בינו לבינו ומשום הודאת נותן ולא איברי סהדי אלא לשקרי גם לר"א סגי בעל חוב אבל היכא דליכא ע"ח או פסולין משום דיכול לזייף ל"ש הודאות נותן דנהי דמודה שנתן לו שטר זה בלא ע"ח ל"מ מידי הודאות נותן כו' היינו מה דהוי הקנין בינו לבינו דאינו מועיל בגיטין וקידושין משום דאין דבר שבערוה פתות משנים ובממונות סגי בינו לבינו דהודאות נותן הוא במקום עדים וה"ל עפ"י שנים עדים יקום דבר דהנותן עומד במקום עדים כיון דהודאת בעל דין כמאה עדים ומשום הכי סגי בעל חוב כמו דסגי קנין כסף בינו לבינו אבל גיטין וקדושין דלא שייך הודאת נותן צריך ע"מ לר"א משום דאין דבר שבערוה פחות משנים דאף על גב דשטר הוי בעל חוב מכל מקום כסף או ביאה דהוי נמי קנין ואפילו הכי צריך דוקא עדים אבל בממון סגי בינו לבינו ומהני שטר בעל חוב כמו כסף וחזקה בינו לבינו אבל אם ע"ח נמי ליכא מאיזו הודא' שייך ולא עדיף שטר בלא ע"ת משטר שחתומין בו נכרים אף על גב דמיהני לראי' מכל מקום קנין ליכא הארכתי בפשוטות ולפי שראיתי רבים מגמגמים בפי' תוספות שכתבו הודאות ולכן פרשתי ועוד כתבנו מזה בסימן קפ"א עיין שם וממילא יצא הדין כדברי הבית חדש בלי שום ספק דאם יכיל לזייף וליכא ע"מ ודאי לאו כלום הוא ומהתימא על התומים דגם הוא כתב דמדברי תוספות פרק קמא דגיטין דף ד' משמע כדברי הש"ך וליתי' דהתוספות לא כתבו אלא היכא דאיכא ע"ת בדבר שאינו יכול לזייף ולא עדיף לר"א מלר' מאיר אלא היכא דאי' ע"מ דלר"מ ל"מ ולר"א אפילו בדבר שיכול לזייף מהני לי' ע"מ אבל בלא ע"מ לא עדיף מלר"מ דאינו מועיל וכן עיקר:

☜ודע כי הר"ן יש לו שיטה אחרת בהא דסגי במכר ומתנה ע"ח בלא ע"מ והוא דר"א מודה דע"ח נמי כרתי ואפילו בגיטין וקידושין אף על גב דליכא ע"מ והוא שיטת הרי"ף והרמב"ם וז"ל ומיהו מה דמודה ר"א דע"ח מהני היינו משום דס"ל שהמסירה כורתת כל שיש עדי' בדבר בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתוספות בעדים כורת אע"פ שלא נתן בע"מ כמו שמוכיחות כלאותן הראיות לאו משום דס"ל דע"ת כרתי אלא שהמסיר' כורתת כיון שיש עדים על עיקר הדבר דה"ל ע"ת כע"מ שהרי הגט יוצא מת"י בעדי' הללו ובידוע שהבעל מסר' לו ונמצא כאלו הן עצמן מעידי'על המסיר' עיין שם בפ' המגרש ואם כן לפ"ז כיון דאתינן עלה מתורת עדי מסירה דאין סהדי שמסר לו הבעל דין אם כן אם יוכל לזייף נמי כיון שידוע המסירה אע"פ שאין ידוע לנו מה כתב בו כיוו דיכול לזייף משום זה לא מיפסל דאע"פ שאמר ע"מ צריכי למקריי' היינו לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא קראוהו כשר כל שראו המסירה מידו ליד' וכמבואר בתוספות פרק המביא דף י"ט ד"ה צריכי למקדיי' ועיין שם באשר"י ובר"ן ואם כן ה"נ ביכול להזדייף אם ידוע לנו המסירה אף על פי שאינו ידוע מה כתוב בו כשר אלא דכיון דיכול לזייף גם המסירה אינו ידוע לנו שבא מיד הנותן למקבל דהא אפשר הי' כתוב שם איזה דבר מאיש אחר וזייף וכתב מה דכתוב ואם כן ודאי לא מהני אלא דאם חתום בחתם יד הנותן דאז ודאי ידוע שבא הדבר מיד הנותן ליד המקבל אלא שאינו ידוע לנו מה כתוב בו מכל מקום כשר בשטר כיון דידוע לנו המסירה וה"ל כמו מסר לה בפני עדים ולא קראוהו דכשר וכמ"ש ואפשר דכיון דכשר לשטר קנין וכמ"ש אם כן אפילו בעל דין מכחישו וטען שהי' כתוב בו דבר אחר וזייף וכתב לא הוי טענה דלא גרע מחתימה חלקה דכתב בסמ"ע סימן מ"ז דגובה בו משום דהאמין ואם כן במסר לו חרס וחתם עליו אפילו הי' שם כתוב דבר אחר האמינו כיון דיכול למוחקו ולעשות שטר עליו אבל לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ואם כן לעולם פסול משום דאינו מוכח מתוכו לא שייך האמינו כיון דכל מה שיכתוב אינו מוכח מתוכו אבל לר"א דס"ל ע"מ כרתי ומועיל בו ע"ח משום תורת ע"מ כיון דאנן סהדי שמידו בא לידה ואם כן בכת"י שחתם עליו דידוע המסירה כשר אפילו אין יודעין מה כתוב בו אם כן מהני נמי לראי' ואין הבעל דין נאמן לומר דבר אחר הי' שם כתוב משום דהאמינו וכמ"ש.}} וניחא בזה ליישב דברי התוספות שכתבו בפ"ב דכתובות דהך שמעתא דליכא למיחש אתספא לא אתי' כר"א ועיין בש"ך שתמהו בזה כל האחרונים הא אפילו לר"א מצי אמר דבר אחר הי' שם וזייף וכתב שטר קנין ולפי מ"ש ניחא דאינו נאמן בכך והמוציא הוא דנאמן ומשום דלא גרע מחתימה חלקה ודו"ק ואולי התוספות בפרק ב' דכתובות ס"ל טעמא דמהני ע"ח משום דאנן במקום ע"מ כיון שידוע שמסר לה וכמו שכתב הר"ן ואם כן כת"י כשר אבל לפי מ"ש תוספות בפרק קמא דגיטין טעמא דמהני ע"ת בשערות לר"א היינו משום הודאת נותן וכבר כתבנו דהודאת נותן לא הוי אלא היכא דיש ע"ח ואם כן ביכול לזייף דליכא ע"ח לא מהני כלל כל שמוסרו בינו לבינו ואפילו חתם ידו נמי ל"מ בינו לבינו כל שיכול לזייף כיון דאינו מוכח מתוכו ליכא ני"ח וליכא הודאת נותן ולא מהני אלא שיכתוב בכתב ידו ממש כל השטר דאז ליכא זיוף והב"ח שכתב בסימן קצ"א דבכת"י כשר אינו חתם ידו אלא כ"י ממש ואפשר דאפילו לפי' תוספות בפרק קמא דגיטין דף ד' נמי חתס ידו כשר בדבר שיכול לזייף ומטעמא שכתבנו דכיון דזה ודאי ידוע שבא השטר מיד הנותן ליד המקבל אם כן האמין לו על כל זה שכתוב בו והמעיין בלשון התוספות פרק קמא דגיטין דף י' ד"ה חספא בעלמא העתקנו דבריהם לעיל משמע דהיכ' דידוע ע"י ע"ת שבא מיד הנותן מהני ובחת"י נמי ידוע שבא מיד הנותן אל המקבל והאמין לו על כל דיכתוב עליו וכמו חתימה חלקה אבל בעל חוב בדבר שיכול לזייף ודאי אינו ידוע כלל שבא מיד הנותן ליד המקבל דאפשר הי' שם איזה כתב מאיש אחר ובזה לא שייך הודאת נותן דאינו מודה כלל כיון דאינו ידוע לט מה היה שם ולהכי אפילו מודה עכשיו שלא היה שם זיוף כיון דאינו מוכח מתוכו וכיון דשטרא ליכא איו זה אלא כמודה שמסר לו חספא והבן היטב:

ועיין פ"י שהק' בהא דכ' הרא"ש דהלכ' כר"א בגיטין אבל לא בשטרות מהא דאמרו לענין הוצאת שבת דיפתרא כדי לכתוב עליו את הגט ומשמע דשטרות פסולי והק' דהא אכתי מצי למימר דיפתרא לכתוב עליו שטרי מקנה ועיין שם ולק"מ דכי היכא דאמרינן דשטרי מקנה נכלל בגיטין וכמה שכתבו תוספות גיטין ודדמי לי' שטרי מקנה אבל שטרי ראיה לא ה"ה בזה שאמרו דיפתרא כדי לכתוב עליו הגט היינו גט ודדמי ליה שטרי מקנה אלא הוכחת הרא"ש מדלא אמר סתמא דיפתר' לכתוב עליו שטרות ומשמע דבעי' לאפוקי על כל פנים שטרי ראי' וז"ב:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}