שולחן ערוך הרב אורח חיים א מהדורה קמא
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן א מהדורה קמא | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א[עריכה]
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו יתברך, שלכך נברא, ולכך מחזיר לו נשמתו. ואף אם יסיתנו יצרו לאמר: עדיין לא שבעת משנתך, יתגבר עליו לקום שיהא הוא מעורר השחר, ויחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב, וידע שמלך מלכי המלכים הקב"ה חופף עליו, שנאמר: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'"; ואלו היה שוכב לפני מלך בשר ודם שעומד עליו, היה מתחייב בנפשו, ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ולכן יקום מיד בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה, ואל יאמר: הנני שוכב במטתי ואלמוד, אלא יעמוד וילבוש מלבושיו, משום שנאמר: "הכון לקראת אלהיך ישראל":
סעיף ב[עריכה]
וכן יחשוב בכל עסקיו ועניניו, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול, ואין דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמ"ש: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד הבורא יתברך ויבוש ממנו תמיד:
סעיף ג[עריכה]
ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת בוראו יתברך. ומכל מקום לא יענה דברי עזות כנגד המלעיגים, שלא יקנה קנין בנפשו להיות עז פנים אפילו שלא במקום עבודתו יתברך:
סעיף ד[עריכה]
ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מכל מקום לא יאחר זמן התפלה שהציבור מתפללין:
סעיף ה[עריכה]
טוב לומר מיד כשיעור משנתו: "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך", ואין צריך לזה נטילת ידים אף אם ידיו מטונפות, מפני שאין קדושה בתיבות נוסח זה, כיון שאין בו שום שם (עיין סימן פ"ה) מהשמות שאינן נמחקין. אבל אסור להוציא דברי תורה מפיו אם לא נטל ידיו עדיין, מפני שבתיבות עצמן יש בהן קדושה. אבל מותר להרהר בדברי תורה בידים מטונפות:
סעיף ו[עריכה]
הניעור משנתו ועמד תיכף ומיד על רגליו, הוא קרוב למיתה יותר מן החיים, אלא ישהה מעט קודם שיעמוד:
סעיף ז[עריכה]
אע"פ שמדין התלמוד אין צריך ליטול ידיו תיכף ומיד כשניעור משנתו, אלא רשאי להלך בינתים, וכן מותר מדין התלמוד ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים, מכל מקום חכמי הזוהר הזהירו מאד שלא לילך אפילו ד' אמות קודם נטילת ידים שחרית. וכן הזהירו שלא ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים. וכל ירא שמים יחמיר לעצמו כדברי הזוהר, וכל מדקדק במעשיו יזהר שמיד שניעור משנתו יטול ידיו אע"פ שנשאר מושכב, ובזה ינצל מהוצאת שכבת זרע לבטלה:
סעיף ח[עריכה]
טוב להשכים קודם אור הבוקר להתחנן לפני בוראו. וטוב שיתחנן בשעות שמשתנות המשמרות, שהן לסוף שליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולבסוף הלילה, שבאלו הזמנים הקב"ה זוכר לחורבן בית המקדש וכו'. לכן התפלה שיתפלל האדם באותה שעה על החורבן והגלות רצויה וקרובה להתקבל. לכן ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה, ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש, כמו שכתוב: "קומי רוני בלילה לראש אשמורות". ומכל מקום התורה והתפלה צריך להיות בשמחה, כמו שכתוב: "עבדו את ה' בשמחה". ויש לעסוק בתורה שבעל פה. וטוב לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה, הן בבוקר הן בערב:
סעיף ט[עריכה]
טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות שלא בכוונה, וכן בתלמוד תורה. ומי שיש לו לב להבין ללמוד, טוב לו ללמוד מלהרבות בתחנונים, כי תלמוד תורה גדול מעיון תפלה:
סעיף י[עריכה]
טוב לומר בכל יום פרשת העקידה כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה, וגם כדי להכניע יצרו לעבוד השי"ת, כמו שמסר יצחק נפשו. ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, שכן היה במן, שהשגיח הקב"ה לתת לכל אחד עומר לגלגולת לכל נפשות ביתו, כמ"ש: "וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר". ועשרת הדברות, שע"י כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו. ובקשו חכמים לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע, ובטלום מפני המינים, שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר תורה אמת, ותדעו, שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני. לפיכך אסור לאומרם בצבור דרך קביעות בכל יום, אפילו שלא בתוך ברכות קריאת שמע אלא קודם ברוך שאמר, רק כל יחיד מותר לקרותם לעצמו. ולכן אין נוהגים ג"כ לכתבם על קונטרס מיוחד לציבור, מפני המינים:
סעיף יא[עריכה]
אמרו חכמים: כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, וכל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת. לפיכך טוב לומר בכל יום פרשת העולה ומנחה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד, דהיינו פרשת "ושמעה קול אלה" וגו'. ולפי שכל קרבן הבא בנדבה טעון נסכים, לפיכך אחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעונים נסכים:
סעיף יב[עריכה]
אם יודע שנתחייב חטאת, יאמר תחלה פרשת חטאת ואח"כ פרשת עולה, מפני שהחטאת מכפרת לגמרי על אותו עון שהיא באה עליו, והעולה הוא דורון, ויש להקדים הכפרה קודם הדורון, שקודם שיתרצה אל המלך לא יקבל הדורון:
סעיף יג[עריכה]
פרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום, לפי שאין מקריבין קרבן בלילה. אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן, כיון שהיו נעשים בלילה, יכול לאומרם קודם אור היום:
סעיף יד[עריכה]
צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד, וכן מזמור לתודה, דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד:
סעיף טו[עריכה]
כשיסיים פרשת העולה יאמר: יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבתי עולה. וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים והתודה, מפני שהם באים בנדבה, אף אם לא נתחייב בהם. אבל לא יאמר כך אחר פרשת החטאת והאשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד, שמא לא נתחייב בהן, והרי זה כמקריב חולין בעזרה, לפי שאין באים בנדבה. ומכל מקום אחר פרשת אשם ודאי ותלוי יאמר: אם נתחייבתי אשם ודאי ותלוי יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב כו', שעכשיו אם לא נתחייב בהן אין קריאתו חשובה כהקרבה כלל, והרי הוא כקורא בתורה. אבל אחר פרשת חטאת לא יאמר כן, לפי שאם אין הוא יודע בבירור שעבר עבירה שחייבין עליה חטאת אינו יכול להביא קרבן, אף על פי שבאמת עבר עבירה שחייבין עליה חטאת, ואם הביא אין מתכפר לו, אלא אם כן היתה לו תחילה ידיעה ברורה שחטא, שנאמר: "או הודע אליו חטאתו". ויש נוהגין לומר גם אחר פרשת חטאת "אם נתחייבתי" כו' כי שמא נודע לו שחטא, וחזר ושכח:
סעיף טז[עריכה]
בשבת ויום טוב לא יאמר "יהי רצון מלפניך שיהא זה" כו', לפי שאין קרבנות היחיד קרבים בשבת ויום טוב. אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן, כקורא בתורה. ומכל מקום אם אינו עם הארץ, מוטב שיעסוק בפרשת היום:
סעיף יז[עריכה]
בערב הפסח ובחול המועד של פסח ובערב יום הכיפורים לא יאמר פרשת תודה, מפני שלא היתה תודה קריבה בימים ההם, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט ותר"ד:
סעיף יח[עריכה]
טוב לומר עם הקרבנות פסוק "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" וגו' מפני שיש במדרש: "אמר הקב"ה: מעיד אני עלי שמים וארץ, בשעה שקורין מקרא זה, "צפונה לפני ה'", אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם":
סעיף יט[עריכה]
יש נוהגין לומר פרשת הכיור ואח"כ פרשת תרומת הדשן ואח"כ פרשת התמיד ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטרת ואח"כ פרשת סמני הקטורת ועשייתן, כי כך היה סדר העבודות במקדש: