שולחן ערוך אורח חיים תרסח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · א· >>

שולחן ערוך אורח חיים · תרסח · א · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

ליל שמיני אומר בתפלה ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה:

הגה: ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת (מנהגים):

ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה ומקדשין ואומרים זמן:

מפרשים

ט"ז

ואנו נוהגין שא"א חג כו'. בי"ד סי' ר"כ ס"כ הבאתי מפרק א"נ דף מ"א שש"ע קרוי חג מדאמרי' ואי כ' בחג הסוכות ה"א אפי' בי"ט האחרון כ' רחמנ' בבוא כל ישראל ש"מ דאי לאו בבוא כו' הו"א שי"ט אחרון שהוא שמיני עצרת קרוי חג ואח"ז הקשו עלי ואמרו דהך יו"ט אחרון דקאמר תלמודא אין פי' ש"ע כיון דכתי' בי' חג הסוכות אלא על יום האחרון של ח"ה קאמ'. השבתי ע"ז דא"א לומ' כן חדא דלא מצינו בגמר' בשום דוכתי שיהיו ימי ח"ה נקראים י"ט דהא בריש החליל אמרי' דאינו דוחה י"ט ש"מ שאין ח"ה י"ט ושם בדף נ"ו מזכיר התלמוד י"ט האחרון של חג הרבה פעמים וכן במגילה פ' ב"ה והכל קאי על ש"ע ולמה נפרש לשון זה כאן שלא כדרך בהרבה מקומות ותו מאי אפי' דקאמר בגמ' הלא אין מעלה בח"ה ביום א' על חבירו אלא הל"ל ה"א ל"ש י"ט ראשון ול"ש י"ט אחרון ותו דלמה הזכיר כלל ל' י"ט כאן אלא הל"ל יום אחרון אלא פשוט דעל ש"ע קאמר כמשמעות הפסוק שקראו חג ורבות' קאמר דאפי' י"ט האחרון בכלל דשייך ג"כ לסוכות דהוא עצרת ממנו כדאיתא ברש"י בחומש אמר הקב"ה קשה עלי פרידתכם ובכ"מ קורא ליום אחרון של סוכות י"ט האחרון מדאיצטריך תלמודא לומר שהוא חלוק ממנו לענין פז"ר קש"ב ש"מ דבלא"ה חד חג הוא ומיוחס אחריו אע"פ שאין יושבין באותו יום בסוכות דוגמ' לדבר חג המצות כל ז' הימים והלא אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשונה ובשאר ימים אין חיוב אלא מניעת חמץ ולמה יקראו כל הימים חג המצות והיה לקרותם איסור חמץ אלא דהכל נגרר אחר לילה הראשונה ובשבילה באו שאר הימים ה"נ כן הוא בח' של חג ומ"ה כל שאסר עצמו בבשר בחג סתם דהיינו חג הסוכות אסר אפי' בי"ט אחרון ודבר זה הייתי מרבה מדתלה רחמנא בל' חג הסוכות דכולל בזה אפי' י"ט האחרון שקרוי ג"כ חג. עוד הקשו עלי היאך ה"א דקאי על ש"ע דהא א"א לתקן אז בימה וכמ"ש רש"י אח"כ במסקנ' על מ"ש כ' רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלת' דמועד ומיהו בי"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא שבת ולא י"ט מאתמול נמי לא עבדינן לה דדחק לה עזרה אני אומר דלק"מ דהא איכא לאקשויי על מ"ש המשנ' עושין לו בימה כו' דמשמע שזהו הל"מ שצריך בימה למה לא ידח' י"ט באמת כיון דקרא קאמר בבוא כל ישראל הוה כאלו נכתב ביום הראשון והא גבי מיל' דוחה שבת מדכתיב וביום השמיני ה"נ נימא כך ואי דבר זה של בימה הל"מ למה נדחה עד מוצאי י"ט אלא דהענין הוא כן דיש לנו בפסוק ריבוי ומיעוט דל' בחג הסוכות הוא כל ימי החג ואפי' י"ט אחרון ועושין הבימה קודם לו ובבוא כל ישראל מיעוט דלאו כל ימי החג אלא התחלת החג וצריכין אנו לומר לקיים שניהם דלאו בהתחלה ממש ולא בסופו ממש אלא מילתא מציעתא ומוקמי לה אמסתבר דהיינו בהתחלת ח"ה בשעה שיש היתר לעשות בימה ואע"פ שגם בי"ט ראשון יש היתר בימה דהיינו שיעשה בעי"ט הסברא נותנת שאין לעשות כן כיון שהיא דחק בעזר' וטפי ניחא לעשות הבימה בו ביום וא"כ הורה לנו הכתוב בזה ריבוי ומיעוט שנעשה ביום אמצעי שהוא יותר מסתבר ואין בו חסרון כנ"ל נכון דעת רש"י ולא קשיא עליו קושית התוס' דשם ע"ש:

וע"פ הדברים האלה ששמ"ע נכלל בתוך החג ונגרר אחריה יש לנו לומר את יום שמיני העצרת חג הזה דודאי א"ל חג ש"ע הזה דאנו צריכים לרמז שאינו חג בפ"ע אלא מחמת החג הסוכות אלא נקרא עצרת של חג כאלו אומר טפל לחג וכ"ה בפיוט מעריב של ש"ת בזה עצרת חג האוסף כו':

שוב ראיתי בתשו' רש"ל הסכים לנוסח זה ולא לומר את יום שמיני חג עצרת דלא נפסק בין שמיני לעצרת כיון דבקרא הם סמוכים וכן ראוי לנו לומר בל' זה שאין עליו קושיא. כתוב בהגמ"נ הא דנהיגי מקצת לאכול חצי סעוד' בסוכ' וחצי סעוד' בביתו מנהג זה לא נזכ' בשום מקום אבל נ"ל ראי' ברורה ממדרש תנחומא פרשת פנחס ילמדנו רבינו כו' עד ולמה התירו חכמים להפטר מסוכה בי"ט אחרון של חג אלא כל ז' ימי החג מתפללי' לטללים וי"ט האחרון מתפללין לגשמים ולכן נפטרים מהסוכה כדי להתפלל על הגשמים בלב שלם עכ"ל: כתב רש"ל בתשובה סי' ס"ח שראה הג"ה בשם מהר"ר טעביל שלא היה אוכל בכניסת יום ש"ע עד הלילה דא"כ הי' צריך לברך לישב בסוכה כיון דעדיין יום הוא כו' וכתב רש"ל ראיה לזה מחמת ברכ' לישב בסוכה דאם לא יאמר אות' זה אין ראוי דלמה יגרע ברכ' מחוייבת נהי שהברכות אין מעכבות היינו דיעבד אבל לחיובי עצמו בברכה דהיינו לאכול בסוכה מבע"י ולא לאומרו עון גדול הוא וא"ל דכיון דמוסיף מחול על הקדש א"כ עבר היום זה אינו נהי דמוסיפין בתפלה כדאשכחן רב צלי של שבת בע"ש אבל לא לעשות לילה שהרי ק"ש של ערבית היה או' בשעתו ומ"ה אין ראוי לספור עומר בליל שבת אחר קידוש עד לילה כאשר כתבתי בתשו' סימן י"ג ולאומרו ג"כ אין ראוי דסתרי אהדדי שאם אמר לישב בסוכה חול הוא וקידוש למה הוא בא ואם י"ט הוא לישב בסוכה למה היא בא וראיה גדולה מדברי רי"ף ורא"ש סוף לולב וערבה וז"ל ולענין מיתב בסוכה בש"ע הלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינ' כיון דש"ע הוא דלא אפשר לברוכי על הסוכ' דסתרי אהדדי ומשום דמספקא לן בתרווייהו עבדי' לחומרא יתבי' ונהגו ביה מנהג י"ט דהוא ש"ע לחומרא ע"כ אלמא דאי לא דעבדינן לחומרא מכח ספק לא מצאנו ידינו ורגלינו איך יתבי' ולא מברכין וא"כ היכא שהוא עדייי יום ואין כאן ספק איך יתבי' ולא מברכין ולברך א"א דסתרי אהדדי ושוב עיינתי בר"ן שאין לקצר הברכה המחוייבת אפי' אם אתה עושה י"ט חול שכתב וז"ל פי' מיתב יתבי' אע"ג דידעי' בקביעא דירחי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם אבל לא מברכין כי היכי דלא לזלזולי בי"ט כ"פ רי"ף ואע"ג די"ט ב' של פסח עבדי' י"ט ועבדי' ספירת עומר שאני התם דה"ט משום דעומר וקידוש לא בהדדי אתיין אלא עביד כל חד באפי' נפשיה אבל כאן ברכת סוכ' היא בכוס א' עם הקידוש ואם מברך ברכת סוכה בש"ע אתי לזלזולי בי"ט ול"נ דא"צ לכך דספיר' א"א לדחות' משום זלזול דידעינן בקביעא דירחי והוי חייב בספירה מדאורייתא אבל סוכה בח' ספק ז' הוא מדרבנן עכ"ל אלמא אם חייב מדאורייתא אין ראוי שתעקר הברכה וכאן אם יום הוא מחויב מן התורה שלא לאכול חוץ לסוכה ואם אכל צריך לברך ואין ראוי לעוקר' ומ"מ בדיעבד אין נראה לברך שהרי הר"ן אינו חולק על טעם הא' אלא שכתב ול"נ שא"צ כו' ולפי טעם האחד מאחר שהוא בחד ענין א"א לזלזולי בי"ט ולכן איסור גדול הוא למי שמקדש קודם הלילה כו' עכ"ל:

אלו דברי הרב רש"ל ואף שאין משיבין הארי לאחר מותו וק"ו בשועל כמוני מ"מ אחוה דעתי שדברי הרב מאד תמוהין ואין הדעת של ע"ד סובלן דלמה גזר תענית בחנם משעת כניסת ש"ע שהוא מבע"י והוא הכרח דתוספת מחול על הקודש הוא דאורייתא וע"כ חייב להתענות עד הלילה וזה ודאי הוא מן הנמנע חדא דודאי לא הוו שתקו חכמים מזה והרי חזינן דטרחי למצוא תקנה ליום הש"ע ליתב ולא לברך ולמה לא מצאו תקנה לכניסתו עד הלילה להציל האדם מאיסור גדול שלא יבוא לאכול קודם הלילה ולכל הפחות היה להם להזהיר אותנו בזה בפרט שרוב העולם אינם יודעין ואנו אין להוסיף איסור על מה שנמצא בדברי הגמ' ופוסקי' ותו דלפי חשש שלו יהא אסור לכנוס לסוכה באותה שעה דהא פסקו הרי"ף ורא"ש וטור דיש לברך על כל פעם שיכנס בה כמ"ש סימן תרל"ט אלא שר"ת פירש שעיקר קביעות היא אכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים וכיון שזה אסור לאכול בסוכה במה יפטר ממה שחייב בכניסתו בעיקר הדין וכ"ת דמה שבירך ביום פוטרו זה אינו דהא כבר פנה אותו קביעות והופסק בתפלתו תפלה של ש"ע וכשנכנס אח"כ בעוד יום הוא חייב בעד כניסתו ואין מי שיפטרנו ותו לדבריו בכל י"ט בע"ש יהיה אסור באכילה עד הלילה דכיון דאותו יום חייב לברך על המזון שאוכל לקבוע בו יעלה ויבא מחמת שעדיין הוא יום וקדושת י"ט עליו והנה מחמת שקיבל עליו שבת נסתלק ממנו הי"ט והיאך יעשה ביעלה ויבוא והי' צריך שלא יאכל עד הלילה וא"ל שכנגד זה הוא אומר רצה ה"נ נגד לישב בסוכה יאמר קידוש. ובאמת סברא שבנה הרב עליו הוא אינו קיום כלל דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש ומ"ש הרב לסתור זה מההיא דרב צלי של שבת בע"ש והיה ממתין עם ק"ש עד הלילה וכן בעומר תמהתי על גברא רבא דעימיה שרי נהורא מה חשב בזה דלא קרב זא"ז דק"ש ועומר זמנם בלילה ולמה יקדים מבע"י ולעשות שלא כדינם בשביל מה שקיבל שבת עליו ומה יהיה חסר לו באם ימתין בדברים אלו ולא לסמוך על קבלתו שבת מבע"י וכי לא סגי בלא"ה משא"כ בחיוב סוכה שלפנינו הן מצד הכניסה הן מצד האכילה ע"כ היא נמנעת ממנו בשעה שקיבל קדושת י"ט של ש"ע שבו סותר מצות סוכה ויש לו יכולת לעשות כן פשיטא שתכף נכנס לגדר יתובי יתבי' ברוכי לא מברכי') והוה כמו בלילה דהפה הקדוש יתעלה ב"ה שצוה עליו מצוה סוכה ביום ההוא הוא הפה הקדוש שהתיר לו אחר שקיבל עליו ש"ע נמצא שכל מ"ש רש"ל מרי"ף והר"ן לאו ראייה היא דאין חילוק כלל בין אחר קבלת ש"ע מבע"י ליום המחרת ומאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותו שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב בסוכה כנלע"ד ברור:

מגן אברהם

אסור לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה כמ"ש סי' תקכ"ט ולא כאותם האוכלין ושותין ומשתכרין בהושענא רבה עד שאין יכולים לקדש בלילה:

(א) שמיני חג:    רש"ל בתשו' כתב לומר ש"ע חג הזה ולבוש כתב כמ"ש הרב"י:

(ב) אוכלין בסוכה:    ואין ישנים בסוכ' דבשלמ' גבי אכילה איכא הכיר' דהא אין מברך מה שאין כן בשינה דליכא הכירא [מרדכי] מה"ט ממהרין לצאת אחר הסעודה שחרית [מהרי"ל לבוש] ויש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבים בה ואינו מנהג [טור] ובמדינתינו יש קצת אנשים שנוהגין כך לפי שראו כך מאבותיהם, וכתב הרב"י שטעמם כיון שאומרים בליל' זמן אשמיני אם ישבו בסוכה תהיה ישיבתם סותרת אמירת הזמן וק' דהא ביום ג"כ אומרים את יום ש"ע הזה בב"ה ואפ"ה יושבין ול"נ טעמא דחיישי' לבל תוסיף לכן מפסיקים ליל' א' ואח"כ ליכא חששא כמ"ש סי' תרס"ו בהג"ה ומ"מ הדין עם הטור כמ"ש הרב"י דהרי סתמא אמרו בגמרא והלכתא מיתב יתבי' וכן סתמו כל הפוסקים משמע דאין חילוק בין יום לליל' ומשמע בכל הפוסקים דצריך לאכול כל אכילות של אותו היום בסוכה ואפי' איתרמי ליה סעודה ב"ה צריך לאכול בה דהא מה"ט אסרי' נוי סוכה בט', ומ"ש בהגמ"נ ליישב קצת מה שנוהגין ההמונים לאכול רק חצי סעודה בסוכה כדי שיתפללו על הגשם בלב שלם וכו' ע"ש אינה ראי' די"ל אחר האכיל' נפטרים משם כמש"ל ע"ש וגם הוא בעצמו כ' דאם הוא שבת צריך לאכול סעוד' שלישית בסוכה וכ"כ הב"ח בשם המרדכי וכן מנהג הותיקין:

(ג) ואין מברכין:    ולכן אין לאכול בלילה עד שחשיכ' [הגמ"נ ורש"ל בתשו' סי' ס"ח וא"ח ולבוש] ומ"מ נ"ל דאם אכל לאחר תפלת ערבית מבע"י לא יברך לישב בסוכ' כמ"ש סוף סי' ל' גבי תפילין ועוד דכבר קיבל ש"ע בתפלתו ובקידוש:

באר היטב

(א) ליל:    אסור לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה ולא כאותן שאוכלין ושותין ומשתכרין עד שאין יכולין לקדש בלילה. מ"א.

(ב) חג העצרת:    רש"ל בתשובה כתב לומר את יום שמיני העצרת חג הזה וכן הסכים הט"ז ע"ש. ע' בתשוב' שבות יעקב סי' ע"ח וקמ"ב מה שהקשה עליו ע"ש. ולבוש כתב כמו שכתב הרב"י.

(ג) אוכלים:    ואין ישנים בסוכה דגבי אכילה איכא היכרא דהא אין מברך משא"כ בשינה דליכא היכרא מרדכי. ומה"ט ממהרין לצאת אחר הסעודה שחרית מהרי"ל ולבוש. ויש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבים בה ואינו מנהג טור. וכתב המ"א במדינתינו יש קצת אנשים שנוהגים כך לפי שראו כך מאבותיהם ע"ש. ומשמע בכל הפוסקים דצריך לאכול כל אכילות של אותו היום בסוכה ואפילו אתרמי ליה סעודה בין השמשות צריך לאכול בה דהא מה"ט אסרינן נוי סוכה בט'. ומה שכתב בהגמ"נ ליישב קצת מה שנוהגין ההמונים לאכול רק חצי סעודה בסוכה כדי שיתפללו על הגשם בלב שלם וכו' ע"ש אינה ראיה וגם הוא בעצמו כתב דאם הוא שבת צריך לאכול סעודה שלישית בסוכה וכ"כ הב"ח בשם המרדכי וכן מנהג הותיקין. מ"א.

(ד) ואין מברכין:    ולכן אין לאכול בלילה עד שחשיכה הגמ"נ וכ"כ רש"ל בתשובה סי' ס"ח. וב"ח ולבוש. ומ"מ נ"ל דאם אכל לאחר תפלת ערבית מבע"י לא יברך לישב בסוכה דכבר קיבל ש"ע בתפילתו ובקידוש מ"א. וט"ז חולק עליהם ומסיים מאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותה שעה בסוכה רק שאין מברכים לישב בסוכה כנלע"ד ברור עכ"ל עיין שם.


משנה ברורה

(א) ליל וכו' - אין לקבוע סעודה מן מנחה קטנה ולמעלה וכדלעיל בסימן תקכ"ט ס"א בהג"ה כדי שיאכל בלילה לתיאבון ולא כאותן שאוכלין ושותין ומשתכרין עד שאין יכולין לקדש בלילה:

(ב) אומר בתפלה וכו' - ואם שכח ואמר את יום חג הסוכות הזה ועקר רגליו אם צריך לחזור יש דיעות בין האחרונים עיין בשע"ת ובח"א כלל כ"ח דין ט"ו ולכו"ע אם לא סיים הברכה צריך לחזור לותתן לנו ולומר כהוגן:

(ג) שמיני חג העצרת הזה - עיין בפמ"ג שיש לומר עצרת בלא ה'. והנה רש"ל וט"ז כתבו שיש לומר ש"ע שמיני עצרת חג הזה אבל הלבוש כתב כמ"ש בשו"ע וכן הסכים בא"ר בשם כמה ראשונים וביאור הגר"א:

(ד) דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג - כמה אחרונים השיגו ע"ז והרבו בראיות דשמיני עצרת מקרי חג ע"כ אין לנטות ממה שכתב המחבר:

(ה) בלילה וביום - אבל לאחר שאכלו סעודתן ביום מנהג העולם שנפטרין מן הסוכה ויושבין בבתיהם [מ"א] אבל אי איתרמי ליה לאכול אפילו בין השמשות צריך לאכול בסוכה:

(ו) מפני שהוא ספק שביעי - ומטעם זה הרבה אחרונים מצדדין דצריך ג"כ לישן בסוכה וכן הוא ג"כ דעת הגר"א ויש אחרונים שסוברין שאין כדאי לישן בסוכה בשמ"ע לא ביום ולא בלילה דעושה אותו כחול דבשלמא גבי אכילה לא מנכר שכן דרך ב"א לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא לשם מצוה משא"כ בשינה. ומנהג העולם להקל בשינה. ודע דלדעת הפוסקים שסוברין דאין ישנים בסוכה בשמ"ע י"א דה"ה דאין אוכלין אז פירות וה"ה פת פחות מכביצה בסוכה. כללו של דבר כל דבר שא"צ לברך עליו ברכת לישב בסוכה בשאר ימי סוכה אין אוכלין בסוכה בשמ"ע ויש מקילין בזה וכן מסתברא דבאכילת פירות וכה"ג דברים שאין חייבים מצד הדין יכול לעשות בשמ"ע כמה שירצה בבית או בסוכה:

(ז) ואין מברכין וכו' - דכיון דיום שמ"ע הוא א"א לברוכי בסוכה דקשיין אהדדי אם יום סוכה הוא לאו שמ"ע הוא ואם שמ"ע הוא לאו יום סוכה הוא ומשו"ה עבדינן לחומרא. והסכימו האחרונים דאין לאכול בערב עד שחשיכה אכן בדיעבד אם נטל ידיו ובירך המוציא לא יברך לישב בסוכה דכבר קיבל שמ"ע בתפלתו ובקידוש:

(ח) ואומרים זמן - דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא:




פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש