שולחן ערוך אורח חיים תרמא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר אינו מברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש:

הגה: ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה אף על פי שבירך זמן בביתו כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום סוכה ואם בירך זמן בשעת עשייה סגי ליה (ר"ן פרק לולב וערבה):

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

אינו מברך על עשייתה. בפרק התכלת מסקינן כל מצוה שבעשייתה היא גמר מצוה כגון מילה אע"ג שכשרה אם עשאה עכו"ם אפ"ה אם עשאה ישראל צריך לברך על עשייתה אבל מצוה שאין עשייתה גמר המצוה כגון תפילין אע"ג דפסול בעכו"ם בישראל א"צ לברך וא"כ כ"ש בסוכה שאין עשייתה גמר מצוה שהרי צריך לישב בה והי' כשרה ע"י עכו"ם שהרי סוכת גנב"ך כשירה ודאי א"צ לברך הישראל אם הוא עשה הסוכה:
 

מגן אברהם

(א) לעצמו:    אבל כשעוש' לאחרים היה ראוי שיברך הבע"ה שהחיינו עיין סי' תקפ"ה ס"ב ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים אינו מברך שהחיינו על עשייתן ונר חנוכה נמי אין מנכר שעושה לשם מצוה [מרדכי]:

(ב) לילה ראשונה:    וגם לילה שנייה עיין סי' תרס"א:
 

באר היטב

(א) לעצמו:    אבל כשעושה לאחרים היה ראוי שיברך הבע"ה שהחיינו עיין סימן תקפ"ה ס"ב. ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים אינו מברך שהחיינו על עשייתן ונר חנוכה נמי אינו מינכר שעושה לשם מצוה. מרדכי מ"א.

(ב) בסוכה:    ר"ל ביום צריך לברך זמן וכו' והב"ח בתשו' סי' קל"ב חולק וכ' אם בלילה הראשון ירדו גשמים באופן שלא אכלו בסוכה כל עיקר וקדשו וברכו בבית אין לברך זמן למחר ביום א' כשנכנסין לסוכה לישב בה כדי שלא להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה דלא כהרמ"א סי' תרמ"א עכ"ל ע"ש. ומהרמ"י בספר משאת משה סימן ה' דחה דבריו וכתב דצריך לברך וכדברי רמ"א ע"ש. ואם לא אכל גם ביום הראשון בסוכה אז כשאוכל בליל שני בסוכה צריך לברך לישב בסוכה ואח"כ זמן מ"א בסי' תרס"א ע"ש ועיין מ"א בסי' זה ס"ק ב' מש"ש. ואם לא בירך זמן כלל בליל ראשון עיין סימן תע"ג ס"ק א' מש"ש. ובאר היטב אשר לפני כתב כאן דברים אשר לא כדת ע"ש ודו"ק.
 

משנה ברורה

(א) אינו מברך על עשייתה - שאין עשייתה גמר מצוה שהרי צריך לישב בה:

(ב) אבל שהחיינו וכו' - ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים אינו מברך שהחיינו על עשייתן ונר חנוכה נמי אינו מינכר שעושין לשם מצוה:

(ג) כשעושה אותה - וה"ה אם היתה עשויה מכבר והוא מחדש בה דבר דהיינו שהיה בה רק שני דפנות והוא השלימה עכשיו או שחידשה בהסכך [ריטב"א]:

(ד) על הכוס של קידוש - שהוא קאי על מצות סוכה ועל החג:

(ה) כשאוכל בסוכה - ר"ל למחר ביום:

(ו) משום הסוכה - דהברכה שבירך מאתמול בביתו היה רק בשביל החג:
 

ביאור הלכה

(*) כשעושה אותה:    ודוקא כשעשה אותה תוך שלשים לחג אבל קודם ל' אע"פ שכשרה בשעשאה אותה לשם חג כמבואר סימן תרל"ו מכ"מ לא מקרי שעת עשייה לברך עליה זמן עיי"ש:

(*) לעצמו:    משמע דכשעושה אותה לאחרים אינו יכול לברך שהחיינו ורק הבעה"ב בעצמו יברך שהחיינו כמ"ש המגן אברהם ועיין בפמ"ג והא דסתם הרמ"א לעיל בסימן תקפ"ה ס"ב דאפילו היכי שכבר יצא ומברך להוציא אחרים אפ"ה יברך שהחיינו התם הלא איירי שמי שעדיין לא יצא עומד בצדו לצאת בברכת התוקע התם אמרינן דיוכל להוציאו דשומע כעונה והוי כאלו מברך לעצמו משא"כ בזה שאינו מיירי באופן זה ואה"נ דאם הבעה"ב עומד פה ומבקשו שיכוין להוציאו ה"נ דמותר כך העליתי מדברי הגר"א שם אלא שכבר העלו האחרונים שם דאם יוכל לברך בעצמו אין כדאי שיוציאו בברכתו ודע עוד דמדברי התוספות בדף מ"ו ד"ה העושה סוכה לעצמו משמע דלהכי לא יוכל לברך שהחיינו כשעושה בשביל אחר מדס"ל להאי תנא דאין מברך לעשות (ר"ל וא"כ אין עשייה עיקר המצוה וע"כ אין מברך שהחיינו בשביל אחרים) ולפ"ז במצוה שעשייה עיקר המצוה לדעת התוספות יוכל לברך שהחיינו גם כשעושה המצוה בשביל אחרים ולשיטתם ניחא ג"כ מה שהקשינו מסימן תקפ"ה אדהכא דהתם שמועת השופר הוא עיקר המצוה ולהכי יוכל לברך שהחיינו גם בשביל אחרים משא"כ בסוכה דעיקר המצוה הוא הישיבה בסוכה ולא העשייה:

(*) אלא שאנו וכו':    ואם בירך שהחיינו בשעת עשייה מסתפק בפמ"ג אם שוב יברך זמן בשעת קידוש על יו"ט וכו' ע"ש וראיתי בברכי יוסף שנסתפק ג"כ בזה והעלה דלדעת התוספות והרא"ש והר"ן וכל בו וא"ח לא יברך אבל לדעת הרמב"ם והרמב"ן והריטב"א ודעימייהו יברך ומסיק כיון דספק פלוגתא הוא לא יברך דספק ברכות להקל [בכורי יעקב]:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש