שולחן ערוך אורח חיים תריד ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תריד · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מותר כל אדם יאלנעול סנדל מחמת עקרב וכיוצא בו כדי שלא ישכנו אם מצויים שם עקרבים או דברים הנושכים:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
מותר כל אדם כו'. כדי לבאר ענין זה נעתיק הצורך לזה ויתבא' הדין האמת בס"ד כ' בה"ג וז"ל וכן בנעילת הסנדל היכא דמפנק או דבעי למיזל לחורבה ואפוקי ס"ת למיזל למקרי בצבור או דבעי ליכרוך ריפתא לינוקא או אפוקי לבושא או כל מאי דצריך ליומיה והוא דחיל למיעל בלא מסאני משום עקרבא שרי ליה למיכרך מידי אכרעיה א"נ מסיים גורבי' ויפיק כל צרכו דאמר שמואל אם מחמת סכנת עקרב מותר וכן נמי לענין מיפנק שרי ליה למסיים גורביה דהא ר' יהודה נפיק ברהיטנא אבל מסאני בין מפנק בין לא מפנק אסור עכ"ל קשה במ"ש שרי ליה למיכרך מידי כו' מהי תיתי לאסור כיון דלאו מנעל הוא וא"ל דה"א דאסור משום תענוג דהא אמרי' בגמ' דלא איכפת לן בתענוג כל שאינו מנעל וכ"ת דהיא גופא קמ"ל בה"ג דלא איכפת לן בתענוג א"כ לא הי' לו להתנו' שיש סכנ' עקרב בלא"ה מות' לכל אדם משום תענוג ונראה ביאור דבריו דהם ע"ד שכ' הר"ן דהרמב"ן הוקש' לו הרבה בענין הנך מינים דנפקו בהו הא כיון דלאו מנעל הם הווין משוי ותי' הר"ן דדוקא בשבת שיש היתר מנעל הוין מיני' אלו למשוי משא"כ בי"כ הוין מינים אלו כמנעל לא למשוי וע"כ א"ש דברי בה"ג דג' חלוקות יש כאן מנעל אסור לעולם בכל גווני בי"כ וכל שהוא דרך מלבוש כגון בתי שוקיים של בגד או אנפלאו' של בגד מותר לכ"ע דלאו מנעל ולא משוי הם כלל כיון שהם דרך מלבוש אלא דמי שרוצ' לכרוך על רגליו דהוא אינו דרך מלבוש או לנעול גורבי' דהוא אינו מנעל ואין דרך ללובשו אלא להנצל מהיזק בדריסת רגליו מן העקרב בזה קמ"ל ה"ג דלא הוי משוי וכמסקנת הר"ן דביום זה ה"ל כמנעל ואמר בה"ג דבתרי גווני יש לנו היתר זה דלא הוי כמשוי דהיינו במי שהוא מפונק ולא די לו בבתי שוקיי' או באנפלאות של בגד שהם רכים כמ"ש הרא"ש דזה רך הוא מכל המינים הנזכרים בגמ' וכל שהוא מפונק לא סגי ליה באנפלאות או בתי שוקים אלא צריך דבר קשה כמנעל שמגין עליו טפי מן הקרקע שתחת רגליו בהליכתו א"נ דאינו מפונק אלא דבעי למיזל למקו' חורבה שיש שם סכנת עקרב ואינו ניצול בלביש' בתי שוקים כי הם רכים והעקרב עוקץ אותם אלא בעי דבר קשה ובאלו הב' דרכים התנה עליה' שיש לו צורך לילך כגון לדבר מצוה או לשאר דבר הכרח לו ביום ההוא וע"כ מוכרח לו לצאת מביתו וצריך דבר קשה על רגליו בזה התירו לו לכרוך דבר קשה ולא הוה כמשוי וכן נמי גורבי' שאינו דרך מלבוש כמנעל מ"מ התירו כיון שצריך לכך מחמת מפונקתו או סכנת עקרב והוא הוכרח בהליכה זו והביא ראיה מדשמואל דאמר כו' דהיינו בגמ' אמרי' החיה תנעול את הסנדל משום צינה אמר שמואל אם היה סכנת עקרב מותר דק' ל"ל למימר מותר הל"ל אמר שמואל וכן מחמת סכנת עקרב ול' מותר שאמר שמואל משמע כאלו הוא דין חדש אלא נראה דודאי כן הוא דאין שוה לחיה להתירו בסנדל אלא קמ"ל דיש היתר לענין שלא יהא נחשב למשוי אף שאינו דרך מלבוש מ"מ מותר מחמת סכנה וסיים ע"ז וכן נמי לענין מיפנק כו' פי' דלאו דוק' מפני הסכנה אמר שמואל אלא ה"ה אם הוא מפונק מותר לו בדבר קשה אף שאינו מלבוש וראי' ע"ז דהא ר"י נפיק ברהיטנא כו' פי' בדברים אלו שהם קשים ולא היה לו די בלבישת אנפלאות או בתי שוקים כדרך כל אדם מפני שהיה מפונק והיה צריך לדבר קשה ולא היה חש למשוי והיינו רבותא דשאר מיני' שהוזכר שם ולבסוף אמרו בגמ' רבה הוה כריך סודר' אכרעי' ונפיק דק' למה אמר בזה כריך ולא כמ"ש בשאר אמוראים נפיק אלא דבסודר לא הוה רבות' אי נפיק ביה כגון בתי שוקים שזה הוא דרך מלבוש אלא הרבותא היא שכרוך אות' שלא כדרך מלבוש ואפ"ה שרי משא"כ באינך אמוראי' הוה הרבותא אפי' שלא בדרך כריכה וע"כ סיים בה"ג אבל במסאני אפי' במפונק אסור וה"ה בסכנת עקרב דשוין הם לבה"ג ולא זכר מפונק אלא אחר שהוא מזכיר דברי ר"י דנפיק ברהיטנא מפני שהיה מפונק והטור מביא בקיצור דברי בה"ג דהיינו החלוקה דמחמת סכנה וחלק עליו וז"ל ול"נ דבזה שיש סכנת עקרב מותר אפי' במנעל ממש ואפי' שלא במקום מצוה מותר אפי' לנעול ממש וכפל לשונו כי ב' חלוקות זכר בה"ג הא' בגורבי' שהוא דרך לבישה כמו מנעל אלא שאין דרך לצאת בו השני בכורך סביבות רגלו שאינו דרך לביש' כלל על שניהם הוא או' דאין כאן קפידא לגמרי הן מחמת מנעל ממש הן מחמת הלבישה הכל מותר מפני הסכנה והוא מפ' מ"ש שמואל מחמת הסכנה מותר הוא ממש כמו חיה דאפי' בסנדל ולא זכר הטור פלוגתא על מפונק להתירו במנעל כי לא הוזכר בדברי שמואל רק סכנה. הארכתי קצת בזה לפי שמו"ח ז"ל הטריח עצמו בדברי בה"ג והקשה לו מ"ש וכן נמי למאן דמפנקא אחר שהתחיל בו תחלה ומתוך כך נכנס בדרכים לחלק בין מפונק לסכנה לבה"ג ובטור הגיה ואפי' שלא לצורך מצוה וכן לצורך מצוה מותר אפי' לנעול מנעול ממש ודרכו רחוק' מאד ממנו וחלילה לנו דהטור יתיר משום מצוה לנעול ממש בלא סכנה ובלא מפונק דזה אין לו ראיה ומבואר ההיפך דודאי לא מועיל מצוה לזה דהא כל היום עסקי' במצות וא"כ יהיה מותר בסנדל אלא הגי' הנכונה כאשר הית' לפני הב"י וכמ"ש. כלל העולה דלד"ה אין שום היתר לנעול מנעל אפי' לדבר מצוה ובלבישת בתי שוקיים של בגד או אנפילאות מותר ולית ביה ספק כלל אלא דאם יש סכנת עקרב והוא צריך לילך שם בה"ג אינו מתיר במנעל אלא לכרוך ע"ג רגליו דבר קשה להגין עליו ומותר דלא הוי כמשוי בי"כ דהוה זה במקו' מנעל וכן הדין במפונק והטור חולק בסכנה מתיר אפי' במנעל ממש והכי קי"ל אבל מפני לכלוך רגליו פסק רמ"א דמותר לילך מביתו כו' והיינו בירידת גשמי' אבל מפני לכלוך בעלמא לא שכ' נ"י דהנכנס לבית הכסא וירא שיתלכלכו רגליו אסו' בנעילת הסנדל ולא יחוש במה שיצטרך לרחוץ רגליו אח"כ ונ"ל דהיינו במקום שאין לכלוך ודאי לרגליו אבל בודאי לא חמיר מירידת גשמים ומותר ולא כמו שנוהגים רבים מהמון עם בעו"ה ואפי' קצת לומדים שהולכים כל היום ברחוב במנעלים וכשבאים לבה"כ הם הולכים ג"כ במנעלים רק בהגיע למקומו חולץ מנעליו כל זמן שעומד שם ותו לא ואלו בחשיכה יתהלכו ופושעים נקראו אם אינם שומעים לקול מוריהם:
והוא איסטניס. נראה דזה צריך בירידת גשמים אבל אם יש שם בארץ רפש וטיט כ"ע כאסטניס בזה:
מגן אברהם
(ה) אסטניס: פי' איש מצונן אבל מי שאינו אסטניס ילך יחף וישמור עצמו שלא יציג רגליו במי הגשמי' ואם נטנפו רגליו מותר להדיחם אח"כ [מהרי"ל מ"מ נ"י פמ"ח ב"ח] ולבוש פי' היינו שאם לא ינעול יצטער וצ"ע על מה שסמכו עתה להקל דאין כל אדם יכול לו' איסטניס אני כמ"ש סי' תר"מ ס"ד ובחושן משפט סי' קנ"ה סמ"א ובפרט שלובשים אנפילאות וא"כ אין להם צער כ"כ לילך בטיט ורפש ולכן יש למחות אם יודע שיקבלו:
(ו) מנעליו: ובב"י משמע דדוקא סנדל בלא עקב מותר ולא מנעל, ובשל"ה כתב דיהפוך ימין לשמאל ושמאל לימין:
(ז) למקומו: וישלחם לביתו או יניחם במקום מוצנע בבה"כ (ד"מ מהרי"ל של"ה) אמרי' בגמ' דמותר לעבור במי' כשהולך לרבו בשבת דאיכ' מנעל מאי א"כ ש"מ דביה"כ אסור לצאת במנעל אפילו לבא בדרך עיין סי' תקנ"ד סי"ז ואפשר דאפי' בין העכו"ם אסור אף על גב דאיכא למיחש שילעיגו כיון שי"א שהוא דאורייתא והתם בלא"ה יש אוסרין לכן יש להחמיר:
באר היטב
(ו) גשמים: כתב ט"ז נראה דבירידת גשמים צריך איסטניס אבל אם יש בארץ רפש וטיט כ"א כאיסטניס בזה ע"ש. ומ"א כתב וצ"ע על מה סמכו עתה להקל דאין כל אדם יכול לומר איסטניס אני כמ"ש סי' תר"מ ע"ש ובפרט שלובשין אנפילאות ואם כן אין להם צער כ"כ לילך בטיט ורפש ולכן יש למחות אם יודע שיקבלו ע"ש.
(ז) מותר: בנ"י משמע דוקא סנדל בלא עקב מותר ולא מנעל. ובשל"ה כתב דיהפוך ימין לשמאל ושמאל לימין ע"ש. וכתב המ"א ואפשר דאפי' בין העכו"ם אסור אע"ג דאיכא למיחש שילעיגו כיון שהוא מדאורייתא ע"ש ועיין סי' תרי"א.
משנה ברורה
(יא) לנעול סנדל מחמת עקרב: ואפילו אינו הולך לדבר מצוה אלא לצרכי עצמו:
(יב) והוא איסטניס: איש מצונן [וה"ה אם הוא איש חלש ויכול להזיק לבריאותו כשילך במקום הגשמים בלא מנעלים] אבל מי שאינו איסטניס לא ינעול מנעליו אם צריך לו לילך אפילו אם ירדו גשמים ובפרט שהולכים באנפלאות א"כ אין להם צער כ"כ בלא מנעלים אם לא שיש שם בארץ רפש וטיט דאז כו"ע כאיסטניס בזה:
(יג) מותר לנעול וכו': וה"ה אם רוצה לילך לבית הכסא ויודע שילכלך שם רגליו במקום מטונף מותר לנעול מנעליו אבל תיכף כשיוצא משם צריך להסיר אותם וכן איסטניס תיכף כשיבוא למקום שאין לו צער צריך להסיר אותם דלא כאותן שנוהגין שהולכין בסנדל ברחוב ואפילו בבהכ"נ עד שיושבין על מקומם ואיסור גדול הוא ואפילו במקום שמותר לנעול יראה עכ"פ לחלוף של ימין בשמאל ושל שמאל בימין:
(יד) מנעליו: ולא יגע בהם כ"א ע"י בגד ואם נגע בהם שלא ע"י בגד צריך ליטול ידיו במקום שנגע בהן:
(טו) למקומו: וישלחם לביתו או יניחם במקום מוצנע בביהכ"נ לפי שלכלוך של המנעלים הוא זלזול לביהכ"נ ביום קדוש הזה שחייבים לכבדו בכסות נקיה ובכל דבר טהרה. כתבו האחרונים דאם צריך לילך לבין הנכרים אעפ"כ אסור לנעול סנדל אף דאיכא למיחש שילעיגו עליו כיון די"א שהוא דאורייתא:
ביאור הלכה
(*) והוא איסטניס: עיין מ"ב דהיינו איש מצונן כ"כ מגן אברהם ועיין מש"כ הגר"א בשם הרשב"א דהוא איש מצונן ומסוכן מחמת הצינה [ר"ל שיכול להזיק לו הצינה] וכמו שהתיר ר"א לחיה מטעם זה ודלא כמו שכתב הלבוש דהיינו שאם לא ינעול יצטער דזה אינו בכלל איסטניס. ודע עוד דמשמע שם וכן במטה אפרים דבאיש כזה אפילו בלא ירדו גשמים מותר לנעול סוליס והיינו סנדל בלא עקב כדאיתא בנ"י בפרק מצות חליצה ע"ש. והנה מה שזכר רמ"א אם ירדו גשמים אפשר דבא לדיוקא דבלא איסטניס אפילו ירדו גשמים אסור א"נ דהוא הכרעה בין הבה"ג שהעתיק דבמפונק אסור ללבוש מנעלים ובין הירושלמי שהתיר בזה וכמו שכתב הב"ח ע"ש. ודע עוד דאם צריך לילך לדבר מצוה והוא מפונק ואין יכול לילך בלא מנעלים דעת הבה"ג דאסור ואינו דומה נעילה לרחיצה דהתירו לעבור במים כדי לקבל פני רבו (והטעם עיין בב"ח) ודעת הטור להתיר בזה וי"ל עוד דגם הבה"ג מסכים להטור עי"ש בב"ח והט"ז כתב דחלילה להטור להתיר בזה עי"ש ועיין בפמ"ג דמפרש להט"ז דמיירי באפשר לו ע"פ הדחק לילך בלא מנעלים הלא"ה גם הט"ז מודה דשרי ומדברי יד אפרים משמע דלהט"ז בכל גווני אסור ומוטב שיתבטל המצוה ולא ללבוש מנעלים וצ"ע למעשה: