שולחן ערוך אורח חיים תרח ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרח · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
בערב יום הכיפורים אין לו לאכול אלא מאכלים קלים להתעכל, כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל.
מפרשים
אך בסעודת שחרית כו'. נראה דשום אין לאכול בעי"כ אפי' בשחרי' דבפ' מרובה בסופו אמרי' דשום מרבה זרע וכתב ביש"ש שת"ח אוכלים אותו בע"ש בשחרית משום עונה שמרבה זרע ממילא כאן אסור אפי' בשחרית ואמרינן בפ"ק דיומא דף י"ח דבצים מרבים זרע וע"כ אמרי אכסנאי לא יאכל בצים משום קרי שלא יתגנ' על בע"ה מ"ה אין לאכול בצים בעי"כ ג"כ כנלע"ד:
(ה) דברים המחממין: כגון בשמים וכרכום (שם) וזה אינו אסור כ"א בסעוד' המפסק' אבל דברים המרבים זרע אין לאכול כל היום (ב"ח):
(ו) מאכלי חלב: חמה (רמב"ם):
(ז) נוהגים לאכלן: וטעם המנהג לא נתפרש דבגמרא משמע דאסור (מהרי"ל) ונ"ל ראיה להמנהג דאמרי' בנדרים ספ"ח קונם בשר שאיני טועם עד הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שאז דרך לאכול בשר ע"כ משמע שבשחרית לא היו רגילים לאכול הבשר וגם ביומא אמרינן שלא היו מאכילין לכ"ג חלב משמע דלאחרים שרי וכ"מ ממעש' דחייט וטעמא נ"ל משום שהם מאכלים קלים ומ"מ נהגו לאכול בשר שהיא עיקר הסעודה ודוקא בבשר עוף: לא יאכל שומשמין מפני שמעלה גרה ואם אכל הרבה לא ישים אצבעו בפיו בי"כ להקיא שמא יבלע מן הקיאה (ס"ח):
(ו) המחממים: כגון בשמים וכרכום וזה אינו אסור כ"א בסעודה המפסקת אבל דברים המרבים זרע אין לאכול כל היום. ב"ח.
(ז) חלב: חמה. רמב"ם.
(ח) שחרית: ודעת מהרי"ל וב"ח לאסור אף בשחרית דמרבים זרע. וכתב ט"ז דשום אין לאכול אף בשחרית וכן בצים דמרבים זרע. כתב הב"ח אם אכל אכילה גסה וקשה לו לא יתן אצבעו לפיו להקיא ואם בע"כ יקיא יזהר שלא יבליע הקיאה. כתב מהרי"ו שלא ישתכר בסעודה המפסקת ולא יאכל אכילה גסה עיין של"ה. וכתב ספר חסידים ולא יאכל שומשמין מפני שמעלה גרה. מהרי"ל ראה מרבותיו שאכלו פרי שקורין ער"ד עפ"פיל שמקרר ונתנוהו במים.
(טז) דברים המחממין – כגון בשמים וכרכום (שקורין זאפרין) ויין טוב. וזה אינו אסור כי אם בסעודה המפסקת. אבל דברים המרבים זרע, כגון מאכלי חלב וכדלקמיה, היה ראוי להיות נזהר שלא לאכול כל היום; אכן העולם נוהגין לאכלן בשחרית, וזה שמסיים הרמ"א: אך בסעודת שחרית וכו'.
וטעם המנהג לא נתפרש, כן כתב המהרי"ל. ועיין במגן אברהם שמיישב המנהג. ועיקר טעם המנהג, משום שהם מאכלים קלים. אכן בסעודה מפסקת נהגו לאכול בשר, שהיא עיקר הסעודה. ודווקא בשר עוף [מ"א]. ומפרי מגדים משמע דבזמנינו נהגו לאכול בשר עוף בשחרית:
(יז) שלא יבוא לידי קרי – וביום הכיפורים הלא אסור לו לטבול, וכדלקמן בסוף סימן תרי"ג:
(יח) מאכלי חלב – חמה. ועיין בט"ז, דהוא הדין דיש ליזהר משום וביצים, שהם גם כן מרבים זרע.
כתב הפרי מגדים, דחלב המעורב בתבשיל, או טיי"א עם חלב, אפשר דבטל ברוב לענין זה.
לא יאכל שומשמין, מפני שמעלה גרה. ואם אכל הרבה, לא ישים אצבעו בפיו להקיא ביום כיפור, שמא יבלע קצת מן הקיאה [ס"ח].
כתב מהרי"ו, שלא ישתכר בסעודה המפסקת, ולא יאכל אכילה גסה. ובאמת אפילו בסעודת שחרית יש ליזהר מזה, כמו שכתב המחבר, וכל שכן בסעודה זו: