שולחן ערוך אורח חיים תרב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הגה: ומתענים למחרת ראש השנה (טור), אוהוא תענית ציבור.

בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפילות ותחנונים.

הגה: ואומרים אבינו מלכנו ערב ובקר מלבד בשבת (טור) ואפילו אם חל מילה שאין אומרים תחנון אפילו הכי אומרים אבינו מלכנו (מנהגים). ואומרים בכל יום שלשה פעמים וידוי קודם עלות השחר מלבד בערב יום כפור שאין אומרים אותו אלא פעם אחת (רוקח). ואין נותנין חרם וכן אין משביעין אדם בבית דין עד אחר יום כפור (מהרי"ל). אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יום כפור ושבת שבין ראש השנה ליום כפור המנהג לומר בו צדקתך וצדקתך:

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

ואין נותנין חרם. שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבוע' לעולם ח"ו אבל לעשו' דין בין אדם לחבירו ודאי מצוה רבה יש לדון וכ"כ בלבוש מטעם דכשיש דין למטה אין דין למעלה:
 

מגן אברהם

במילה אומרים זכור ברית ואל תפר ופזמון יה איום [לבוש] ובמדינ' זו א"א רק זכור ברית:

(א) אין משביעין:    ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו (לבוש):
 

באר היטב

(א) אבינו מלכנו:    ויחיד יכול ג"כ לאומרו.

(ב) ג"פ:    והאר"י ז"ל בס' הכוונות כתב שא"ל רק פעם א'. במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור.

(ג) בב"ד:    ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו. לבוש מ"א ט"ז.

(ד) הלבנה:    לבוש כתב ואני שמעתי שאדרבה טוב שיקדשו אותה כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכיותינו. כתב אור חדש מעשה באחד שפגעו עכו"ם בלילה ורצו להרגו וביקש שיניחו לו לעשות מצוה אחד קודם מותו והלבנה היתה בחידושה וקדשה בכוונה גדולה ונעשה לו נס כשדילג ג"פ כמנהג ונשאו הרוח וניצול מהם גם שמעתי שמי שיקדש הלבנה מיום שקדשה שוב לא ידאוג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך ע"כ.

(ה) ושבת:    וכ' מט"מ נוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל.
 

משנה ברורה

(א) והוא תענית צבור - וכל הלכותיו נתבאר בסימן תק"נ ע"ש במ"ב:

(ב) בכל הימים וכו' - לבד משבת:

(ג) מלבד בשבת - ואפילו במנחה של ערב שבת שובה ג"כ אין אומרים אבינו מלכנו:

(ד) שאין אומרים תחנון - ולא יהי רצון:

(ה) אומרים אבינו מלכנו - ואל ארך אפים ולמנצח [ד"מ] במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור:

(ו) ג"פ וידוי - וכן מיום א' דסליחות עד ער"ה כן משמע במנהגים:

(ז) מלבד וכו' - מפני שעתידין לומר ב"פ במנחה ובמעריב והוא ג"כ יו"ט:

(ח) חרם - שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבועה לעולם ח"ו. ואפשר אפי' אם חייב לקבל בחרם עליו ע"י היפוך וכדומה אפ"ה אין מקבל בחרם עליו עד אחר יוה"כ ומיהו אם רוצה י"ל דהרשות בידו [פמ"ג]:

(ט) וכן אין משביעין - ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו וכשיש דין למטה אין דין למעלה:

(י) עד מוצאי יוה"כ - דקידוש הלבנה יותר טוב כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש איתא שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה וגו'. אבל דע דכמה אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה מקודם כדי שמצוה זו יכריעהו לכף זכות:

(יא) ושבת שבין וכו' - ונוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש