שולחן ערוך אורח חיים תקלה א

אין מפנין מחצר לחצר אפילו מכעורה לנאה ולא לפנות דירתו ולא לפנות כליו שאינם לצורך המועד:

הגה: וכל שכן שאסור להסיע ממונו מעיר לעיר (מרדכי פרק מי שהפך):

אבל מפנה הוא מבית לבית באותה חצר באותו חצר ואם אין הבתים פתוחים לחצר אלא למבוי יש אומרים שמבית לבית הסמוך לו מותר:

הגה: ואם מתיירא מחמת גניבה בחצר שדר שם מותר אפילו מחצר לחצר המשתמר ואפילו מעיר לעיר בדבר האבד שרי (הגהות אשירי ומרדכי):

מפרשים

מגן אברהם

(א) מחצר לחצר: דרך ר"ה (נ"י) וא"כ אם יש פתח בין ב' החצרות מותר לפנות מזו לזו (ב"ח) ואפי' דרך כמה חצירות מותר ואפש' דמבואות שלנו דין חצירות יש להם דלא שכיחי בהו רבים כ"כ ומ"מ יש להחמיר מדסתמו הפוסקים בססי' זה:

באר היטב

עריכה

(א) מחצר: דרך ר"ה ואם יש פתח בין ב' החצירות מותר לפנות אפי' דרך כמה חצירות. ב"ח ועמ"א.

משנה ברורה

עריכה

(א) אין מפנין וכו' - משום טרחא:

(ב) מחצר לחצר - דרך ר"ה דהוא מפורסם וא"כ אם יש פתח בין שתי חצירות מותר לפנות מזו לזו ואפילו דרך כמה חצרות מותר:

(ג) ולא לפנות וכו' - צ"ל לא [הגר"א] וכן הוא בדפוס הראשון שהדפיס המחבר בחייו:

(ד) שאינם לצורך המועד - משמע דלצורך המועד אף בפרהסיא מותר דבר שהוא ידוע וניכר שהוא לצורך המועד [א"ר ופמ"ג]:

(ה) באותו חצר - דליכא טרחא כולי האי וגם הוא בצנעא ואפילו אותו הבית הוא של חבירו:

(ו) לבית הסמוך לו מותר - דבכלל צנעא הוא אבל מכאן ואילך אסור דהוי פרהסיא. והב"ח מצדד דאפילו לבית הסמוך אין לפנות וכן בביאור הגר"א מצדד להחמיר בזה אם לא שהוא מבוי שאינו מפולש:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}