שולחן ערוך אורח חיים תצז ט

יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחים (פירוש כלי חרס הבנויים בכותלים לקנן בהם העופות) אסור לצודן. לפיכך אין זימון מועיל להם. והני מילי בגדולים אבל בקטנים שאינם מפריחים מותר לצודן אבל זימון צריכים:

מפרשים

מגן אברהם

עריכה

(יא) אסור לצודן: וחייב חטאת וטעמ' אף על פי שבאין לכלובן לערב מ"מ אין מזונתן עליך ולא חשיבי כמזומן א"נ משום שעבידין להשמט ולברוח מפני בני אדם ואין נוח לתפסן (גמ') וברא"ש גבי אווזין משמע כטעם הראשון ובר"ן משמע כטעם השני ויש לחוש לשני הטעמים עיין סוף סי' שי"ו:

(יב) שאינם מפריחין: חוץ לתחום (יש"ש פ"ק סכ"ח וב"י סי' תקי"ז בשם תשו' הרא"ש) אבל המ"מ והר"ן כתבו דוקא במדדין שרי דאינו מדדה יותר מנ' אמה או מפריחין מעט וגם בטור סי' תקי"ז והרא"ש בפסקיו לא כת' תיבת חוץ לתחום לכן נ"ל דהרא"ש בתשו' אזיל לטעמיה דס"ל כיון דיונים באין לכלובן לערב אינן מחוסרין צידה אלא משום דאין מזונתן עליך לא חשיבי כמזומן ולכן אם אין פורחין חוץ לתחום חשיבי כמזומן אבל בפסקיו חזר בו וס"ל דמ"מ הטעם משום צידה דאל"כ ליהני זימון ולכן אם מפריחי' שצריך מצודה לצודן אסור ועיין מ"מ:

משנה ברורה

עריכה

(כו) יוני שובך וכו' - ר"ל יוני מדבריות שקננו בשובך שבחצירו או שקננו בעליתו:

(כז) וצפרים וכו' - מיירי גם כן כנ"ל שאינם מורגלים אצלו אלא פורחים כל היום בשדות ולערב באים שם ללון:

(כח) אסור לצודן - אפילו בכלובן כיון שיכולין לצאת משם ובשבת חייב חטאת ולא דמי ליונים שבבית שניזונים בבית. ובאין תדיר לאכול וכניצודין דמי וגם עי"ז בני תרבות הם ואינן בורחין ונשמטין כ"כ כשרוצים לאחוז אותם משא"כ ביונים אלו שניזונין מעלמא ואין מניחים עצמן ליתפס ביד:

(כט) שאינם מפריחים - אלא מדדין וה"ה אפילו יכולין לפרוח מעט כל שבקל לתופסו עד שא"צ לומר הבא מצודה שרי:

(ל) אבל זימון צריכים - ולא דמי לעפרים בס"ז שאפילו הזמנה א"צ שאני עוף שיכול לדדות ולהתרחק מחוץ לקן ולהכי כל שלא הזמינם אסור. ודע דאפילו מאן דמתיר מוקצה ביו"ט מודה הכא דאסור בלי הזמנה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}