שולחן ערוך אורח חיים תצז ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אם סכר אמת המים בכניסה וביציאה מערב יום טוב מותר ליקח ממנה דגים ביום טוב דהוה ליה ניצודין ועומדין. (מאחר שאמת המים היא צרה ואינן יכולים להשמט) (המגיד פרק א'):

מפרשים

 

מגן אברהם

(ה) מותר ליקח:    דוקא ליקח כולן מותר אבל אסור לברור כמ"ש ס"י גבי יונים (יש"ש) ואפשר דדמי לאווזים ותרנגולים שבבית שא"צ זימון כמ"ש ס"ו:

(ו) היא צרה:    ואפי' היא ארוכה הרבה שרי (מ"מ) וכל ארגז שהוא רחב יותר מששה טפחים אסור ליקח ממנו בי"ט כמ"ש ס"א (ב"ח) ומהרי"ל כתב אם יכול לתפסן בידים אין בהם צידה ואם אינו יכול לצודן רק ע"י כלי אסור ליטול מהן בי"ט לכן אם נתונים בבאר מחוסרין צידה עכ"ל, ולדידיה אם יכול לתופס' בידו רק שאינו רוצה לירד לתוך המים ונוטלן בכלי שפיר דמי, וזהו לדעת הרמב"ם ורש"י אבל לפי מ"ש רמ"א כדעת הראב"ד ורשב"א אפי' אינו מחוסר צידה כל שהארגז רחב אסור והעולם נוהגין להקל ויש להחמיר עכ"פ לעשותו ע"י עכו"ם כשהארגז רחב, ורש"ל תפס לו שטה אחרת שכת' בדגים אינו חייב משום צידה דלא הויא דומיא דמשכן אלא חייב משום קוצר דהוי עוקר דבר מגידולו כדאי' בירושלמי פ"ז דשבת, ומ"ה חייב אפי' בי"ט ודוקא בביבר שהדגים שטין במים ואוכלין מעפר הארץ ועשבים אבל ארגז מנוקב בתוך המים לא שייך בהו צידה כלל אפי' צריך מצודה קטנה להושיט מן הארגז אין שם מצודה עליו ושרי בי"ט ואמת המים כל גדולו דרך הלוכו לארגז ולכן כשסכרו הוי כניצוד מפני שאינו יכול לשוט עוד במקום גידולו כבראשונה עכ"ל ולא ידעתי דהא דאיתא בירושלמי כל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר מיירי בדג שהוא ניצוד ועומד בספל של מים והעלהו מן הספל בשבת חייב שגורם לדג שימות וכ"ה בגמרא דילן סוף דף ק"ז ברש"י ותוספת ואף על גב דבגמ' פירש"י משום נטילת נשמה י"ל דהירוש' ס"ל משום עוקר דבר (מגידולו) אבל פשיטא דשייך בדגים צידה כמ"ש כל הפוסקים ומ"ש ומ"ה חייב אפי' בי"ט כלומר דקצירה אסורה בי"ט אינה ראיה דאף צידה אסורה בי"ט:
 

באר היטב

(ה) צרה:    ולפ"ז יש היתר גמור בדגים שמכינים מעי"ט ונותנים אותם לתוך תיבה גדולה נקובה במים. ומהרש"ל פרק א"צ כ' ג"כ להתיר בתיבה זו אפי' אם צריך מצודה קטנה להושיט שם אין שם צידה ע"ז אלא שכתב שם שנ"ל לחלק דוקא אם רוצה ליקח כולם ולבשלם מותר אבל אם רוצה ליקח א' או ב' ירא שמים יקשור בחוט אותו שצריך לו ע"ש. והב"ח כתב אם הקסטי"ן רחב יותר מששה טפחים אסור ליקח ממנו ע"ש. והט"ז העלה ומתיר בלא קשירת חוט ואפילו רוחב יותר מששה טפחים רק שלא יחזור למים מה שלא ייטב לו ע"ש. והמ"א כתב דיש להחמיר עכ"פ לעשותה ע"י עכו"ם כשהארגז רחב ע"ש.
 

משנה ברורה

(יב) בכניסה וביציאה - כדי שלא יכנסו חדשים ושלא יצאו הישנים:

(יג) מותר ליקח וכו' - ומוקצה אין כאן דמעשה הסכירה חשוב כמו שהזמין דגים ידועים. ואם מותר לו לברור כפי מה שצריך ולהחזיר השאר למים תלוי בזה אם בשעה שסכר חשב שאפשר שיצטרך ביו"ט לכל הדגים שימצא בהאמה א"כ הרי הוכנו כל הדגים ושפיר יכול להעלות כמו שירצה ולברור הגדולים המשובחים ולהחזיר השאר למים אבל אם בשעה שסתם אמת המים היה יודע בודאי שלא יצטרך ביו"ט רק איזה דגים א"כ הרי לא הוכנו כלום וכשבורר ומניח הקטן אגלאי מלתא דהאי לא הוכן א"כ טלטלם שלא לצורך כדלקמן סעיף יו"ד ולכן לא יברור ויניח השאר אלא צריך ליקח ולאכול כל מה שיעלה בידו בין טוב ובין רע ולא יחזיר מה שלא ייטב לו:

(יד) היא צרה - עיין בב"ח וש"א שכתבו דאם היא רחבה יותר מן ו' טפחים אסור ולענין ארכה מקילין הרבה אחרונים אפילו אם ארוכה כמה כיון שאינה רחבה בקל יש לתפוס הדגים. ואפילו באופן המותר ג"כ יש מחמירין שלא לצודן במצודה כדרך שעושין בחול אלא ביד ויש לחוש לסברא זו לכתחלה ולאו דוקא אמת המים אלא ה"ה אם הכניס דגים לתיבה מלאה נקבים והעמידה במים נמי שייכי כל הני דיני ויש מי שאומר דדוקא בביבר ובאמת המים שעכ"פ הדגים הם בקרקע מקום חיותם מה שא"כ כשהם מונחים בכלי לא שייך בהו כלל צידה ואפילו צריך להביא מצודה שרי וע"כ נראה שאין להחמיר בתיבה ליטול ביד אפילו אם רחבה התיבה יותר מן ו' טפחים הרבה. כתבו האחרונים דאם הכניס דגים מבע"י לבאר וצריך לצוד אותם ע"י כלי דוקא אסור לצודם ביו"ט ומ"מ אם הם בבור עמוק א"צ לירד למטה כדי לתופסן בידו אלא עומד למעלה ותופסן על ידי כלי:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש