שולחן ערוך אורח חיים תפא א

אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין אלא מים.

הגה: וכל המשקים דינן כיין (בית יוסף). ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול (מרדכי):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

בטור מביא דברי רבינו האי לענין כוס ה', וזה לשונו: מי שרוצה לשתות כוס ה', יאמר עליו הלל הגדול, ויניח "יהללוך" ויאמר לאחריו (פירוש: בכוס ד' אומר הלל, ומניח "יהללוך" על כוס ה', שאומר עליו הלל הגדול ושם יסיים "יהללוך"). אבל עכשיו באו התלמידים ואמרו שעל כל כוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו, ואומר "יהללוך" אחר הלל, וחוחמין "מלך מהולל בתשבחות"; ושותין כוס ה' ואומרים עליו הלל הגדול, וחותמין בו נשמת כל חי עד "הבוחר בשירי". הב"י האריך בפירוש דבר זה. ולי נראה דהכי קאמר, דודאי שאין חתימה על הלל, אלא בתחילה היה חתימת "הבוחר בשירי" שייכא גם על הלל שאמר בכוס ד', כמו שהברכה אחרונה שהיא "על הגפן" שייכא גם על כוס ג', הוא הדין בזה החתימה. אבל לפי שאמרו התלמידים שצריך "על הגפן" על כל כוס, אם כן גם חתימה של "הבוחר" לא שייכא רק על הלל הגדול של כוס ה', לא על הלל של כוס ד'; אין לך חתימה על הלל לפי זה. על כן חתמו בכוס ד' ב"מלך מהולל", ובכוס ה' ב"הבוחר בשירי". והשיב על זה דלא יפה הוא, דלא אמרו רבנן שתי ברכות, פירוש: ב' חתימות, אלא אחד מהם, אם כן למה שאנו נוהגין רק בד' כוסות ואנו חותמין ב"יהללוך... מלך מהולל", אם טעה אחד וחתם אחר "ישתבח" ב"הבוחר", שוב לא יסיים אחר "נשמת" ב"מלך מהולל", דהא אפילו בב' כוסות לא יהיה רק חתימה אחת, קל וחומר בכוס אחד. אלא יאמר הלל הגדול עד החתימה ותו לא, כן נראה לעניות דעתי פשוט:

(א) וכל המשקים כו' — מהרי"ו כתב דדוקא מים כמו שהם, ולא מים שנתמדו, כגון עפי"ל טרנ"ק, דהוא מבטל טעם מצה וגרע מיין, עד כאן. וכתב מו"ח ז"ל: ואפשר דמי לקרי"ץ נמי אסור. מי זנגביל שקורין אינגבר ווסי"ר יש להתיר:

מגן אברהם

עריכה

ז"ל ד"מ ומהרי"ו כתב דמים שנתמדו שקורין עפי"ל טרנ"ק גרע מיין ואסור דמבטל טעם מצה והמנהג לשתות מים המבושל עם שרשים המתוקים שקורין לקרי"ץ וא"כ אפשר דאף עפי"ל טרנ"ק שרי עכ"ל ד"מ ול"נ דמהרי"ו לא אסר אלא כאותן שעושין בארץ אשכנז שבותשין תפוחים בבית הבד ויש להם טעם גדול אבל במדינתינו שמבשלים מים עם התפוחים דינן כמו לקרי"ץ וב"ח כתב אפשר דלקרי"ץ נמי אסור אבל במי זנגבל שקורין אינגב"ר ווסי"ר לא ראיתי לאסור עכ"ל ואפשר דס"ל דשמא גרם כל ששם מים עליו שרי:

(א) הלל הגדול: נ"ל דוקא כשלא אמר הלל הגדול על כוס ד':

באר היטב

עריכה

(א) כיין: בד"מ כתב שנוהגין היתר בשתיית לקרי"ץ בל"א ואף עפי"ל טראנ"ק שרי עכ"ל. וכתב המ"א דהיינו אותו עפי"ל טראנ"ק שעושין במדינתינו שמבשלים מים עם התפוחים. אבל אותו טרנ"ק שעושין בארץ אשכנז שכותשין התפוחים בבית הבד ויש לו טעם גדול יש לאסור. ומי זנגביל שקורין אינגב"ר וואסי"ר יש להתיר עמ"א והח"י העלה דמותר לשתות כל המשקין שאינם משכרים וכ"פ בנ"ץ ובעל פר"ח ע"ש. ולפיכך הדבר ברור להתיר לשתות הקאוו"י או ט"ע וכיוצא. וכנה"ג בספרו פסח מעובין כתב דלא רצה לנהוג היתר בשתיית הקא"ווי ובשתיית הטוטין שקורין טובאק כתב שומר נפשו ירחק ממנו.

(ב) הגדול: ודוקא אם לא אמר הלל הגדול על כוס ד'. מ"א.

משנה ברורה

עריכה

(א) אינו רשאי וכו' - הרבה טעמים יש בזה בפוסקים יש שכתבו משום שמצוה לספר ביציאת מצרים ובנפלאותיו של הקב"ה אפילו כל הלילה כ"ז שלא חטפתו שינה וכדלקמיה ולהכי לא ישתה שלא ישתכר ויתבטל ממצוה זו ולפי סברא זו דוקא יין או שאר משקה המשכר ויש שכתבו דלא יהא נראה כמוסיף על הכוסות שנראה כמתחיל בסעודה אחרת ולפ"ז כל חמר מדינה אסור אף שאינו משכר ויש שכתבו משום שלא יתבטל טעם מצה מפיו ע"י שתייתו וכמו שאסרו לאכול אחר הסדר מטעם זה ולפי טעם זה כל משקה אפילו אינו חמר מדינה ואינו משכר אסור ומסתימת דברי המחבר ורמ"א משמע שדעתם להחמיר ככל הני טעמי ומ"מ כתבו האחרונים דאינגבע"ר וואסע"ר וה"ה טייא או עפיל טראנק ויש שכתבו גם לאקרי"ץ מותר דזה אינו מבטל טעם מצה וכמיא בעלמא הוא [אכן בעפיל טראנק שכותש את התפוחים בבית הבד ויש להם טעם גדול יש אוסרים] והנה אף דלכתחלה נכון להחמיר בכל דבר שמבטל טעם מצה מ"מ במקום צורך גדול יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר משקין שאין משכרין ובפרט בליל שני בודאי יש להקל בשאר משקין שאין משכרין:

(ב) תאב הרבה לשתות - אפילו יין:

(ג) ויאמר עליו הלל הגדול - דוקא אם לא סיים עדיין הברכה ושתה כוס ד' אז יכול לומר הלל הגדול עד סוף ולחתום בברכה ולשתות הכוס ה' אבל אם כבר סיים סוף הברכה אין לחזור ולומר הלל הגדול ולברך לבסוף דלא תקנו כ"א ברכה אחת:

ביאור הלכה

עריכה

(*) ויאמר עליו הלל הגדול: עיין במ"ב. ולכאורה משמע מדברי הטור דלא פליגי הגאונים רק אם כוס ה' צריכה חתימה באפי נפשה או צריך לכלול אותה בחתימה דכוס ד' אבל בלי חתימה כלל רק באמירת פסוקי הלל הגדול לא סגי להתיר לשתות כוס ה' ולפי זה האי דינא דהג"ה לא מיירי רק בדוקא אם לא גמר עדיין את החתימה דמלך מהולל בתשבחות [דכל שגמר שוב א"א לשתות כוס ה' דבאמירת הודו גרידא לא שרי לשתות ולחתום בברכה כבר מסיק הטור דאסור מאחר שיש בזה פלוגתא דרבוותא] ולא משמע כן דהא הם חתרו למצוא היתר זה למי שהוא איסטניס וצמא לשתות וזה מצוי ביותר אחר שכבר גמר כל הסדר ופסק כבר מלשתות. וכן מפשטות דברי הרמב"ם ור' ירוחם משמע ג"כ להדיא דבאמירת פסוקי הלל הגדול גרידא בלי שום חתימה שרי לשתות כוס ה' ומצאתי להגר"ז שמפרש ג"כ כדברינו בכוונת השו"ע שכתב שצריך לומר הלל הגדול ונשמת עד החתימה עיי"ש אלא שהוסיף בזה חומרא דכ"ז בשלא אמר הלל הגדול בכוס ד' הא אם אמר הלל הגדול בכוס ד' כמנהגנו לא שרינן ליה לשתות כוס ה' באמירת הלל. והטעם נראה מאחר שאין בזה שום התחדשות ותוספת שבח שהרי כבר אמר פסוקים אלו פעם אחת וכן משמע פשטות דברי מג"א להחמיר בזה אלא שמצאתי לפמ"ג דלא מסתברא ליה להחמיר בזה ועיי"ש שמשיא דברי המג"א לכוונה אחרת ועיין בהגהות מיימוני בשם רב עמרם ומשמע שם ג"כ דאם יש לו כוס ה' לא יאמר הלל הגדול בכוס ד' וכפשטות דברי מג"א עיי"ש. אח"כ מצאתי לשלטי הגבורים שכתב דמדברי הרי"ף והרמב"ם משמע דבלי שום חתימה כלל מותר לשתות כוס ה' באמירת הלל אלא שמדברי הטור לא משמע כן עיי"ש והוא ממש כדברינו אלא שנראה מדבריו שהיה לו גירסא אחרת בטור בדברי שר שלום ובדבר ר"ע עיי"ש וצ"ע:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}