שולחן ערוך אורח חיים תסט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · א

שולחן ערוך אורח חיים · תסט · א

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

אסור לומר על שום בהמה, בין חיה בין שחוטה, "בשר זה לפסח", לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ. אלא יאמר: "בשר זה ליום טוב":

הגה: וגדי מקולס (פירוש, שלם על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו), אע"פ שלא פירש ואמר: "בשר זה לפסח", אסור לעשותו (טור), כדלקמן ריש סימן תע"ו.

אבל מותר לומר: "חטים אלו לפסח":

מפרשים

ט"ז

אסור לו' בשר כו'. משמע איסורא בעלמא יש משום גזירה אבל אם עבר ואמר בדיעבד אין בו איסור אכילה אע"ג דבגדי מקולס אסור לאכלו אפי' מן הסתם התם עיקר האיסור חל על הבשר מחמת האכילה דהא לא אמר מידי משא"כ באמירת בשר זה לפסח שהאיסור חל עליו באמירתו אבל לא על האכילה תלינן לו' שנתכוין לשם י"ט של פסח יהיה בשר זה. ובגדי מקולס יש נמי איסור בעשייתו כלשון הטור אסור לעשותו משמע אפילו לא יאכלנו ומו"ח ז"ל הפריז על המדה להטעינו לבשר קבורה אם אמר עליו לפסח ואין כן משמעות הלכה:

מותר לו' חטים כו'. רש"י פי' דל"ד מידי לקדשים דכי קאמר חטים אלו לפסח דמינטר לפסח קאמר כלו' אצנועי לפסח לאוכלן ולא אמרינן מיחזי כמ"ד למוכרן לקנות פסח בדמיהן עכ"ל משמע דלא חיישינן לדמי פסח אלא ביש לו דמיון קצת לפסח ובמהרי"ל כתוב אפי' בבשר עגל ועוף אסור לו' כן והטעם דכיון דבר שחיטה הוא יש לו דמיון לבשר גדי וטלה וכן הוא לקמן לענין אכילת צלי בליל פסח בסי' תע"ו וקשה הא חיטי נמי שייך לקדשים לעשות ממנו סולת למנחה וי"ל דא"כ לא היה מזכיר שם פסח אלא מנחה דאין מיוחד' לפסח משאר מנחות כנ"ל ופשוט דדגים דינן כחטים ולאצנועי לאכול בפסח קאמר:

מגן אברהם

(א) שום בהמה:    ובמהרי"ל אוסר אפי' עוף כל שבמינו טעון שחיטה וחומרא הוא שהחמיר כי מדינא אין איסור אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח:

(ב) שהקדישו מחיים:    דבריו סותרים זא"ז דלפי טעם זה אינו אסור אלא גדי וטלה דחזי לפסח כמ"ש התו' והרא"ש אבל לפירש"י שאוסר כל בהמה אז הוי הטעם שיאמרו שהקדישו לדמי פסח ונ"ל שהוקשה להרב"י למה כ' הטור דלרש"י אסור בכל בהמה הל"ל דבכל מילי אסור דהכל ראוי לדמי פסח אלא צ"ל דאף שיסברו שהקדישו לדמי פסח אין איסור באכילתו שיאמרו שפדה אותו דקדושת דמים יש לו פדיון אבל כשמקדיש בהמה אמרי' בשבועות דף י"א הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוש' הגוף ואין לו פדיון וא"כ יאמרו שאוכל קדשים בחוץ וגבי חטים נמי הרואה סבור שקדושים קדושת הגוף למנחות אף ע"פ שהאמת אינו כן כדאי' שם בגמ' מ"מ איכא למיחש מפני הרואי' לכן הוצרך לו' דבחטים יודעים דמנטרא לפסחא קאמר, כ' הב"ח מדפריך בגמ' מגדי מקולס ע"ש ומאי פריך דילמא גדי מקולס אפי' בדיעבד אסור אלא ש"מ דאם אמר בשר זה לפסח אפי' בדיעבד אסור לאכלו ועיין ביורה דעה סי' ה', והט"ז כ' דמותר בדיעבד וכ"כ הש"כ, וצ"ע דהא הב"ח מביא ראיה מהגמ' שאין עליה תשובה לכן נ"ל דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד ובשאר בשר אין להחמיר, ונ"ל דבלשון אשכנז שנוהגין לו' בשר זה על פסח ליכא קפידא דאי איתא שהקדישו לקרבן פסח הל"ל בשר זה לפסח:

באר היטב

(א) בהמה:    ומהרי"ל אוסר אפילו עוף כל שבמינו טעון שחיטה. וחומרא יתירא הוא שהחמיר כי מדינא אין איסור אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח הב"ח ומ"א וא"ז כתב דאפילו בדגים וכה"ג אסור דאפשר שהקדישו לדמי מדאמר לפסח מה שא"כ גבי חיטים דצריכין שמירה אמרינן דמנטרא לפסחא קאמר ע"ש: ובדיעבד אם אמר בשר זה לפסח כ' הב"ח דאסור אף בהנאה ע"ש ובאמת דבריו עצמו סותרים למ"ש ביורה דעה סי' ה' ע"ש. והע"ש והט"ז מתירין אף באכילה וכ"כ המ"א בשם הש"ך אך שסיים וצ"ע דהא הב"ח מביא ראיה מגמרא שאין עליו תשובה לכך נ"ל דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד ובשאר בשר אין להחמיר עכ"ל המ"א והח"י כ' נ"ל כהסכמת שאר אחרונים דאין לאסור כלל בדיעבד. (דכל שלא התנדב כדרך המתנדבים אין בדבריו כלום) ע"ש וע' בפר"ח ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' י"ד. וכתב המ"א מה שנוהגין לומר כן בל"א בשר זה על פסח ליכא קפידא. דאם איתא שהקדיש הל"ל בשר זה לפסח. וכן המנהג לומר כן ואין מקפידין וכתב הרוקח סי' רפ"ג לא יאמר כמה טורח פסח. בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה עכ"ל. והח"י מיישב המנהג שאין נזהרין בזה ע"ש.


משנה ברורה

(א) אסור לומר וכו' - היינו לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור הבשר באכילה:

(ב) על שום בהמה וכו' - היינו אפילו הוא קטן וגם אינו גדי וטלה דלא חזי לפסח ג"כ אסור דיחשדוהו שהקדישו מחיים לקנות מדמיו קרבן פסח וכשאוכלו נראה כאוכל קדשים בחוץ וע"כ לא יאמר לחבירו צלה לי זרוע לפסח. והנה מלשון המחבר משמע דדוקא בהמה שהוא מין הקרב ע"ג המזבח ויש פוסקים שמחמירין גם על עופות ודגים דאפשר שהקדישן לדמי מדאמר לפסח. והנה אף שהרבה מקילין בזה וס"ל כדעת המחבר מ"מ לכתחלה טוב ליזהר שלא לומר לפסח. וכתבו האחרונים דמה שנוהגין לומר בל"א בשר זה על פסח אפילו אמר כן בגדי וטלה ליכא קפידא דאם איתא שהקדישו הו"ל לומר בשר זה לפסח:

(ג) בשר זה לפסח - וה"ה שאסור לאדם לומר הילך מעות הללו וקנה לי בהם בשר לפסח. ואם אמר קנה לי בהם בשר על פסח מותר וכנ"ל:

(ד) אלא יאמר וכו' - דהיינו כשקונה או כשמולח:

(ה) פי' שלם וכו' - ר"ל לצלותו שלם ראשו וכו' בע"פ אחר חצות או בליל פסח והנה לקמן בסימן תע"ו מבואר האיסור על אכילתו ואפילו צלאו כמה ימים מקודם וכאן ביאר שגם עשייתו בזמן פסח אסור כיון שעשאו כעין צליית הפסח ממש:

(ו) מותר לומר חטים אלו לפסח - דכיון דלא דמי כלל לקדשים לא אמרינן שמקדישן למוכרן ולקנות בדמיהן פסח אלא כונתו לומר אצניעם ואשמרם מידי חימוץ לאוכלן בפסח:




פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש