שולחן ערוך אורח חיים תל א
שולחן ערוך אורח חיים · תל · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שבת שלפני פסח קורין אותו 'שבת הגדול', אמפני הנס שנעשה בו.
- הגה: והמנהג לומר בבמנחה ההגדה מתחילת "עבדים היינו" עד "לכפר על כל עונותינו" ופוסקים לומר "ברכי נפשי" (מנהגים).
מפרשים
מפני הנס. רבים מקשים א"כ ס"ל לייחס הגדולה לי' בחדש אפי' בחול ושמעתי מפי הרב מהר"ר משה חריף ז"ל דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי':
(א) מפני הנס: שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואות' שנה היה בשבת עיין בטור והקשו ה"ל לקבוע י"ט בי' לחדש אפי' חל בחול כמו שאר המועדים ואפשר מפני שקבעו בו תענית שמת' בו מרים כמ"ש סי' תק"פ:
ורש"ל הי' דורש שכל א' יאכל מעט קודם פסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתל' במה שאכל וטוב ליתן ממנו לעני (מט"מ ושל"ה) וצ"ע דזה דוקא בדבר חשוב שנתערב יבש ביבש ונאכל א' מהם אז הכל מותר כמ"ש ביורה דעה סי' ק"י אבל קמח בקמח מקרי לח בלח ואם יש ס' הכל שרי ואם אין ס' הכל אסור וצ"ל דלחומר' בעלמא נקטי' ויש להחמיר הואיל ויצא מפי אותו צדיק:
תל (א) מפני. עיין ט"ז. בטור, שפסח מצרים מקחו בעשור, והיה ביום שבת כדאיתא בשבת פ"ז. וט"ס בסדר עולם, כי לסדר עולם – ביום ו' יצאו, ושבת היה בט', עיין סימן תצ"ד במ"א, יום מתן תורה בנ"א יע"ש. ועיין ב"ח. וב"י הביא בשם תוס', מכת בכורות במצרים, דמשום הכי נאמר בבכוריהם, כמו ב' 'באבן' 'באגרוף' – על ידי אבן, הוא הדין זה. ובלבוש כתב דע"ל ידי שבת היה הנס, שהיו מטפלין בבעלי חיים יעויין שם דהוי מוקצה; ומצינו שקיים אברהם אבינו ע"ה עירוב תבשילין, הוא הדין כל מילי דרבנן, דהא שבת נמי במרה נצטוו והיו שומרים מעצמם יום שבת. ועיין דרישה, ששאלו על הקשר שעשו בשבת ולא היו יודעים לחלק בין קיימא כו'. ולסדר עולם יש לומר, שבת שלפניו דרש משה ברבים וקבלו עליהם שם ה', ובישראל גדול שמו עיין פרישה. שבת הגדול, כי שבת לפעמים בלשון זכר, עיין ט"ז רצ"ב אות ב ופריי שם:
אומרים פיוטים של שבת הגדול וגם עבדים היינו אף כשחל ערב פסח שבת. והדרשה, אם חל ערב פסח שבת מקדימין שבת שעבר, כי בערב פסח שוב אי אפשר להזהיר ולתקן מה שצריך קודם פסח, עיין ח"י וא"ר. עיין סימן תמ"ד מדין שבת ערב פסח, ואם ירצה ה' שם יבואר:
עיין ר"מ ז"ל פרק י' הט"ו מהלכות קרבן פסח. קשה, לחשוב ביקור ד' ימים, דליתיה בשני, וראשון צריך. גם הראשון צריך ג' כתות, לא השני, כיון דחשיב שאין מביאין חגיגה מה ששנוי בתוספתא, יע"ש. ועיין רש"י פסחים צו א ד"ה דכוותיה, פסח דורות אין צריך מקחו בעשור, אלא מבקר ד' טלאים ובי"ד יקח אחד מהם, היינו שא"צ להפריש מהם א' לפסח בעשירי, מה שאין כן פסח מצרים. וזה כפירוש שני ברש"י ערכין י"ג, עיין לחם משנה פ"א מהלכות חמץ ומצה הלכה ט. ואם כן יש לומר, פסח מצרים היה מבקרים ד' ימים קודם עשירי, כדי בעשירי יברר אחד ויקדיש לשם פסח. ובסדר עולם, ט' לחדש שבת היה והיו מטפלין בבעלי חיים לבקרן ושאלו, ואתי שפיר אף לסדר עולם כאמור. ואין העת האסף פה, ועיין מ"א, ואם ירצה ה' שם יבואר עוד:
תל (א) מפני. עיין מ"א. ושאר הימים, כיון דעשירי לא קבעו יום טוב כשחל בחול, לא רצו להעדיף שאר הימים. ועיין ב"י ולבוש, דשאר הימים כיון דדש דש:
רש"ל כו'. עיין מ"א. ורוצה לומר, דאי קמח יבש ביבש מקרי, יש לומר או דצריך להשליך א' כביורה דעה סימן ק"ט, או כמ"ש החק יעקב אות א' דיבש חוזר וניעור תוך הפסח. אבל אי קמח לח בלח קשה ממה נפשך, ועיין מ"א תצ"ח אות כ"ח, וביורה דעה ק"ט בש"ך אות ג', ומ"ש הח"י דלא הוי מבטל איסור, כיון שעדיין היתר. ונראה אף בשעה ו' עד הלילה יש לתקן זה, היינו להשליך א' מהם לאיבוד, דבספק איסור כמו חמאה של גוים מבטלין, עיין יורה דעה צ"ח ופריי שם, ובסימן קט"ו בש"ך אות כ"א ובפריי שם. אבל אם נתערב פירורי קמח מחומץ עם קמח פסח, אף דנאכל בזמן היתר בשוגג קצת מהם צריך עיון, דיש לומר אין תולין שנאכל האיסור, אף דמשהו בפסח רק מדרבנן. והעד לזה בסימן תמ"ז סעיף ד בפת שנפל ליין, חיישינן שמא נשאר שם פירורין ולא תולין שנטלו משם, ויש ליישב. ועיין ש"ך יורה דעה סימן קי"א אות ג, ואם ירצה ה' יבואר בתמ"ז ובתס"ז מ"א ד, יבש ביבש ונאכל אחד מהם, יע"ש:
(א) הנס: שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואותו שנה היה יו"ד בחדש בשבת והקשו הוה ליה לקבוע ביו"ד לחדש אפי' חל בחול עיין אחרונים ובח"י. ומה שהקשה הב"י דאם כן כל הד' ימים יהיו נקראים גדולים י"ל דהנס היה שאומרים לשחוט לאלהיהם ובשבת אמר המצרי אמת הוא ומה שלא שחטו משום שהוא שבת משא"כ בשאר ימים מהרב רבי משה רבי אליוש. אין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ וכ"נ. רש"ל היה דורש שכל א' יאכל מעט קודם הפסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתלה במה שאכל. (ומ"א תמה עליו דז"א אלא בדבר יבש עיין י"ד סימן ק"י וקמח בקמח הוי דבר לח ע"ש וח"י כ' דדינא קאמר ואע"ג דלא מהני עכ"פ כ"א בנפל אחד מהם בשוגג ע"ש). טוב ליתן ממנו לעניים. מט"מ ושל"ה.
(ב) ההגדה: אפי' חל שבת הגדול בע"פ.
(א) מפני הנס - שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת, ולקחו כל אחד מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המטה כשמו שכתוב "בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו'." והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם, והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר. ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת, על כן קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם - שבת הגדול:
(ב) במנחה ההגדה - לפי שהיתה בו התחלת הגאולה והנסים, ואפילו אם חל שבת הגדול בערב פסח, ואז דורשים בשבת הקודם [אחרונים]:
(*) במנחה ההגדה: ובשם הגר"א כתבו שלא היה נוהג בזה משום דאיתא בהגדה יכול מבעוד יום וכו':