שולחן ערוך אורח חיים שצ א

מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל ובית של ישראל אחד אצלו פתוח לרשות הרבים ולא למבוי וחלון בינו לבין ישראל הדר במבוי אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי דרך בית ישראל שכנו הפתוח למבוי אבל אם פתח ביניהם מותר ויש מי שאוסר אף בפתח פתוח ביניהם.

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ויש מי שאוסר. היינו רש"י גם כאן יש ט"ס בטור ברוב ספרים בין רש"י לר"י כמו בסי' שס"ג:

מגן אברהם

עריכה

(א) מבוי שצדו א' כו': ואם יש חצר עכו"ם בין חצר הישראלים אם חצר העכו"ם אין פתוח למבוי זה וגם אין לו פתח או חלון אלא למעלה מי' מותר לטלטל מחצר העכו"ם לחצר הישראל כיון דאין משתמש להדיא לא בעי שכירות אבל אם חצר העכו"ם פתוח למבוי או לחצר הישראל למטה מי' אסור להשתמש עמו כלל (ב"ח מרדכי) אבל דעת הרב"י בסי' שפ"ב דדוקא דרך המבוי אוסר אבל מחצר לחצר כיון שאין לו דריסת רגל אינו אוסר וע"ש ס"ג ואפי' שנים חצירות של ישראל וחצר עכו"ם ביניהם יכולין לערב יחד דרך פתחים לטלטל דרך חצר העכו"ם דלא חשיב הפסק כיון שאין אוסר ומ"מ זה אינו מוכרח כל כך, רש"ל:

משנה ברורה

עריכה

(א) וצדו אחד ישראל - ומיירי שאין כאן אלא חצר אחד של ישראל הפתוח למבוי:

(ב) ובית של ישראל אחר - ר"ל חצר:

(ג) ולא למבוי - דאלו היה גם חצר השני פתוח למבוי א"כ הרי יש כאן שתי חצרות של ישראלים וצריכים לשכור המבוי מן העכו"ם ולשתף בינם:

(ד) דרך החלון - ר"ל שיערבו על סמך שיש חלון פתוח ביניהם:

(ה) להוציא כליו למבוי - ואע"ג דאין כאן אלא חד ישראל שחצירו פתוח למבוי מ"מ אסרו חכמים לזה לטלטל דרך חצירו של חבירו אפילו ע"י עירוב כדי שלא יסמוך האי ישראל עליו שיוצא ונכנס תדיר ע"י עירובו וישאר לדור כאן יחידי במקום עכו"ם וילמוד ממעשיו:

(ו) מותר - דבלאו הערוב ג"כ לא מסתפי האי ישראל לדור כאן דכיון שיש פתח גמור מצוי בכל עת ובכל שעה שיכנס האי ישראל חבירו ולהכי לא גזרו. וכ"ז כשהמבוי מתוקן כדין בלחי וקורה או בצוה"פ ועיין לעיל בסימן שפ"ב סי"ט במ"ב מש"כ שם ושייך ג"כ לכאן וכן מה שכתבנו שם בבה"ל כי הוא ענין אחד רק דשם כתב המחבר דין זה לענין חצר וכאן כתבו לענין מבוי:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}