שולחן ערוך אורח חיים שלו ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · שלו · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
עשבים שתחבן בעפר מבעוד יום כדי שיהיו לחים מותר לאחוז בעלים ולהוציאן והוא שלא השרישו וגם צריך שאינו רוצה בהשרשתן אבל אם נתכוין לזריעה אסור:
מפרשים
(לו) כדי שיהיו לחים - כגון עשבים שהם נויים למראה ולהריח וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו [רש"י] וה"ה אם תוחבן בקרקע כיון שאינו מכוין שישתרשו שם:
(לז) לאחוז בעלים - אם רוצה להריח בהם ולא מצרכינן ליה לנעוץ ולשלוף בע"ש ולחזור ולנעוץ עד כדי להרחיב מקום מושבה בעפר עד שלא יזיז העפר בשליפתו בשבת דאפילו יזיז העפר לית לן בה שהרי אינו מטלטל העפר בידיו אלא ע"י העשבים ואינו אלא טלטול מן הצד דשרי ועיין לעיל בסימן שי"א במ"ב סקכ"ח מש"כ שם בשם האחרונים:
(לח) ולהוציאן - וה"ה להחזירן אח"כ למקומן אם לא נסתם הנקב משהוציאן:
(לט) והוא שלא השרישו - כגון קודם ג' ימים דאז בודאי לא השרישו דאם השרישו פשיטא שאסור להוציאם שהרי הוא עוקר דבר מגידולו:
(מ) אבל אם וכו' - דכיון שהם תחובין וטמונים בקרקע כשאר זרעים וגם מתכוין לזורעם גזרו בהו רבנן דלא ליתי לאחלופי לתלוש לאחר השרשה:
מא) סעי' ו. עשבים שתחבן בעפר וכו' פיר"שי עשב שהוא נאה למראה ולהריח בו וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו. ב"י. והא דשרי להחזירו למקומו כגון שלא נסתם הנקב שהיה מונח בו דאל"כ הו"ל עושה גומא ואסור כמ"ש לעיל סי' ש"ח או' ר"ל:
מב) שם. שתחבן בעפר וכו' וה"ה אם תחבן בקרקע כמ"ש לעיל סי' שי"א סעי' ח':
מג) שם. מותר לאחוז בעלים ולהוציאן. ולא חיישינן אם העפר נזוז מאליו ואעפ"י שלא דצה ושלפה והדר דצה מבע"י שרי. ב"י:
מד) שם. והוא שלא השרישו. ואעפ"י שניתוספו מחמת לחות הקרקע שרי כיון שלא נתכוין לזריעה וגם לא השרישו. ב"י. וכ"כ לעיל בש"ע סי' שי"א סעי' ח':
מה) שם. והוא שלא השרישו. כגון שלא נשתהו שם ג' ימים כמ"ש לעיל או' ל"ז:
מו) שם. אבל אם נתכוין לזריעה אסור. אפי' לא נתוספו ואפי' לא השרישו. עו"ש או' ה'. ועיין לעיל סי' שי"א או' ס"ד מ"ש בזה: