שולחן ערוך אורח חיים רפ ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רפ · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מותר לבעול לכתחילה בתולה בשבת, ואין בו משום חובל ולא משום צער לה:
מפרשים
מותר לבעול כו'. כ"ה מסקנת התלמוד והפוסקים אלא שבאגודה כתב בזה ובלבד שיכוין לבעול בהטיה וכ"כ בהג"א וכ' מו"ח ז"ל דליתא לדברים אלו על פי המסקנ' פ"ק דכתובות דדם מפקיד פקיד ומקלקל הוא אצל הפתח לא כמ"ש הרב ר' ישעיה הלוי ז"ל מירושלי' בכתב א' ונדפס וכתוב בו לחוש לדברי האגודה דלא משגיחין בזה אך מסיק כיון שנהגו בזמנינו דאין בועלין בתחלה בשבת ה"ל כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ואין להורות היתר לבטל המנהג ע"כ ואני אומר חלילה לעשות מנהג איסור בזה ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה ע"כ אין כאן חשש וחומרא כלל ואין ראיה ממה שנוהגים שלא לבעול בשבת הוא מפני הבושה דלא בזיזה עדיין עמו ואפי' במ"ש רוב פעמים שאין בועלים אלא ודאי שאין למדים ממנהג זה שום איסור והמחמיר הוא מן המתמיהין:
(ב) לבעול: כתב הב"ח דבמדינותינו נתפשט המנהג דאין בועלין ואין להורות היתר לבטל המנהג. אבל הט"ז כתב ואני אומר חלילה לעשות איסור בזה ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה ע"כ אין כאן חשש חומרא כלל ואין ראיה ממה שנוהגים שלא לבעול בשבת הוא מפני הבושה ואפי' במ"ש רוב פעמים שאין בועלים והמחמיר הוא מן המתמיהין ועיין בשכנה"ג ובע"ש.
(ד) משום חובל - דדם מיפקד פקיד, דהיינו שדם בתולים אינו מובלע בכותלי בית הרחם, אלא כנוס הוא שם כמופקד ומוצנע בתוך הכלי, וזה פתחו שיצא הדם מתוכו. והנה יש אומרים דבמקום שנתפשט המנהג להחמיר בזה אין להקל להם, אבל הט"ז כתב: חלילה לעשות איסור בזה, ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני העולם נהגו בעצמם היתר בזה, על כן אין חשש חומרא בזה כלל, והמחמיר אינו אלא מן המתמיהין. ועיין לקמן סימן של"ט ס"ק י"א במ"א דלכתחילה ראוי ליחדן אחר החופה יחוד גמור קודם השבת, דיש אומרים דחופה שלנו לא מקרי חופה, ואם כן כשיתייחדו אחר כך בשבת יהיה אחר כך כקונה קניין בשבת:
(*) מותר וכו': ולקנח אח"כ במפה דם בתולים עיין סימן ש"כ במגן אברהם אות כ"ד וכ"ה ובבגד אדום בודאי יש ליזהר [פמ"ג]:.