שולחן ערוך אורח חיים רל א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · רל · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת אאחר ארבעים יום לעבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא. אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא ויתן הודאה על שעבר, כגון הנכנס בלכרך אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך הזה לשלום". נכנס בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך זה בשלום. ביקש לצאת אומר "יהי רצון מלפניך הה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום". יצא בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו'", עד "ברוך אתה ה' שומע תפילה". גוזו היא תפילת הדרך שנכתבו היא וכל דיניה בסימן ק"י:

מפרשים

מגן אברהם

(א) אחר מ' יום:    דתוך מ' יום מועיל תפלה:


(ב) לכרך:    שם מצוים מושלים רעים ומחפשין עלילות (רש"י):


(ג) וזו היא ת"ה:    ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום ואם יוצא בשחרי' מעיר קטנה אומר י"ר לבד וכ"מ בב"ח:


(ד) בסימן ק"י:    משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך לא כע"ת:

באר היטב

(א) אחר מ':    דתוך מ' יום מועיל תפלה.


(ב) תפלת הדרך:    ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ"א וט"ז.


(ג) בסימן ק"י:    משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע"ש.


משנה ברורה

(א) אחר מ"ם יום לעיבורה - שכבר נצטייר צורת הולד אבל תוך מ"ם יום מועיל תפלה. ואפילו אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא ויהיה עוסק במצות ומע"ט:


(ב) לכרך - דוקא לכרך דשם מצויים ממונים רעים ומחפשים עלילות אבל לעיר קטנה א"צ לומר כשנכנס לה ולא אח"כ כשיצא ממנה אלא אח"כ כשמחזיק בדרך אומר תפלת הדרך משום סכנת דרכים וכמבואר לעיל בסימן ק"י:


(ג) וזו היא תפלת הדרך - לכאורה הלא בסימן ק"י מבואר דכשיוצא לדרך אומר תפלת הדרך לבד בלא הודאה על שעבר וגם אינו אומר אותה רק כשהחזיק בדרך ומהו זה שכולל הכא תה"ד בהודאה שנותן על העבר וגם משמע שאומר אותה תיכף ביציאתו מן העיר י"ל דהתם מיירי ביוצא מעיר קטנה שאין שם מורא כלל לצאת מן העיר וצ"ל תה"ד רק משום מורא הדרך ולכך אין לומר אותה רק כשהחזיק בדרך וכמ"ש בס"ק ב' ואפילו אם נזדמן אח"כ בדרך נסיעתו שנוסע דרך כרך אין לומר כשיוצא ממנה רק ההודאה מודים וכו' עד לבסוף בלא חתימה כיון שאמר תה"ד בתחלת נסיעתו והכא מיירי בנכנס לכרך ולן שם בענין שצ"ל תה"ד שנית בבוקר בשביל הדרך שרוצה לנסוע ומלבד זה הלא צריך ליתן הודאה ג"כ על יציאת הכרך בזה אמר שיעשה משניהם אחד ויחתום בה ומיגו דצ"ל ההודאה תיכף כשיוצא מן העיר אומר אז ג"כ תה"ד שכולל בה:






▲ חזור לראש