שולחן ערוך אורח חיים רל א
שולחן ערוך אורח חיים · רל · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי, או שהיתה אשתו מעוברת אאחר ארבעים יום לעבורה ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא. אלא יתפלל אדם על העתיד לבוא ויתן הודאה על שעבר, כגון הנכנס בלכרך אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתכניסני לכרך הזה לשלום". נכנס בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלהינו שהכנסתני לכרך זה בשלום. ביקש לצאת אומר "יהי רצון מלפניך הה' אלהינו שתוציאני מכרך זה לשלום". יצא בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום וכו'", עד "ברוך אתה ה' שומע תפילה". גוזו היא תפילת הדרך שנכתבו היא וכל דיניה בסימן ק"י:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
ביקש לצאת כו'. כב"י וז"ל מפשט השמועה נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמים א' בעת שיוצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הך דהכא ואחרת שהוא חותם בה כדאי' בסי' ק"י ויש לתמוה תרתי ל"ל והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלוה ולסגי בהכי וכ"מ בכל בו סימן פ"ז הנכנס לכרך מתפלל ב' בכניסתו אומר י"ר כו' נכנס בשלום כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' וכשם שהוצאתני בשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום כו' בא"י שומע תפלה וכ"כ כאן בש"ע וזו היא ת"ה כו' וזה מיירי בנכנס לכרך ולן שם בעינן שצ"ל ת"ה שני' או שהוא דר בכרך דיוצא משם בתחלת דרכו דאז צריך ב' תפלות האחד על יציאת הכרך ואחרת על הדרך בזה אמר שיעשה משני התפלו' אחד ויחתום בה וכמ"ש כאן אבל אם הוא דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא כלל לצאת מן העיר אלא שצ"ל ת"ה מחמת מורא הדרך וביום שהולך הולך דרך כרך ואינו לן שם ממילא כשיוצא משה א"צ לומ' ת"ה כיון שהוא בו ביום אלא שצ"ל התפל' שנא' כאן בשביל יציאתו מהכרך אז אומ' כפי מ"ש כאן בלא חתימ' כל זה נר' פשוט כונת ב"י וש"ע וכל בו ובחנם כ' מו"ח ז"ל עליו ושארי' ליה מאריה דהוא גברא דמרי' סיעיה:
מגן אברהם
(א) אחר מ' יום: דתוך מ' יום מועיל תפלה:
(ב) לכרך: שם מצוים מושלים רעים ומחפשין עלילות (רש"י):
(ג) וזו היא ת"ה: ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום ואם יוצא בשחרי' מעיר קטנה אומר י"ר לבד וכ"מ בב"ח:
(ד) בסימן ק"י: משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך לא כע"ת:
באר היטב
(א) אחר מ': דתוך מ' יום מועיל תפלה.
(ב) תפלת הדרך: ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ"א וט"ז.
(ג) בסימן ק"י: משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע"ש.
משנה ברורה
(א) אחר מ"ם יום לעיבורה - שכבר נצטייר צורת הולד אבל תוך מ"ם יום מועיל תפלה. ואפילו אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא ויהיה עוסק במצות ומעשים טובים:
(ב) לכרך - דוקא לכרך דשם מצויים ממונים רעים ומחפשים עלילות אבל לעיר קטנה א"צ לומר כשנכנס לה ולא אח"כ כשיצא ממנה אלא אח"כ כשמחזיק בדרך אומר תפלת הדרך משום סכנת דרכים וכמבואר לעיל בסימן ק"י:
(ג) וזו היא תפלת הדרך - לכאורה הלא בסימן ק"י מבואר דכשיוצא לדרך אומר תפלת הדרך לבד בלא הודאה על שעבר וגם אינו אומר אותה רק כשהחזיק בדרך ומהו זה שכולל הכא תפילת הדרך בהודאה שנותן על העבר וגם משמע שאומר אותה תיכף ביציאתו מן העיר י"ל דהתם מיירי ביוצא מעיר קטנה שאין שם מורא כלל לצאת מן העיר וצ"ל תפילת הדרך רק משום מורא הדרך ולכך אין לומר אותה רק כשהחזיק בדרך וכמ"ש בס"ק ב' ואפילו אם נזדמן אח"כ בדרך נסיעתו שנוסע דרך כרך אין לומר כשיוצא ממנה רק ההודאה מודים וכו' עד לבסוף בלא חתימה כיון שאמר תפילת הדרך בתחלת נסיעתו והכא מיירי בנכנס לכרך ולן שם בענין שצ"ל תפילת הדרך שנית בבוקר בשביל הדרך שרוצה לנסוע ומלבד זה הלא צריך ליתן הודאה ג"כ על יציאת הכרך בזה אמר שיעשה משניהם אחד ויחתום בה ומיגו דצ"ל ההודאה תיכף כשיוצא מן העיר אומר אז ג"כ תפילת הדרך שכולל בה: