שולחן ערוך אורח חיים קנז א
שולחן ערוך אורח חיים · קנז · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
כשיגיע שעה רביעית יקבע סעודתו. ואם הוא תלמיד חכם ועוסק בלימודו ימתין עד שעה ו', ולא יאחר יותר דהוי כזורק אבן לחמת אם לא טעם מידי בצפרא.
מפרשים
(א) שעה ד': משמע בפסחים דף י"ב דחשבינן מעלות השחר שעות זמניות דהא מייתי לה לענין חמץ בפסח והתם חשבינן כן כמ"ש סי' תמ"ג, ובתענית דף כ"ה גבי אחאב משמע דחשבי' ו' שעות משעה שקם ממטתו ע"ש ברש"י, וצ"ל דמאי דחשבי' משעה שעלה עמוד השחר בפסחים משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת וי"ט לפעמי' אח' ו' שעות היינו משום דחשבי' ו' שעות משע' שקמים ממטת' עיין סי' רפ"ח:
(ב) שעה ששית: פי' תחלת שעה ו' ולא יאחר יותר אחר ו' ועיין בחושן משפט סי' ה':
(ג) אבן לחמת: כגון חמת יין שהוא חסר וזורק לתוכו אבן שיתמלא וזה לא מעלה ולא מוריד וטוב היה שימלאהו יין (של"ה בשם שבילי אמונה), צריך לפנות קודם סעודתו והטעם עיין בזוהר תרומ' ע' ער"ה ע"פ הסוד, ובברכות דף כ"ג הרוצה שיכנס לסעודה מהלך י' פעמים ד"א או ד"פ י' אמות ויפנה, לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרינא ולא ליעכב מן יומא ליומ' אחרא (זוהר בשלח ע' ק"ט): נכון שיהי' לו סובין מזומני' בכלי שאם יגע בחלב ירחץ בסובין (ס"ח נ"ח ושע"א):
(א) רביעית: בתענית דף כ"ה משמע דחשבינן משעה שקם ממטתו. ובפסחים דף י"ב משמע דחשבינן מעלות השחר. ונ"ל דמאי דחשבינן מע"ה משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת ויום טוב לפעמים אחר ו' שעות היינו משום דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם. מ"א.
(ב) שעה ו': פי' תחלת שעה ו' (אבל סמ"ע וש"ך בחושן משפט פסקו דאפילו בסוף שעה ששית לא הוי זורק אבן לחמת. ובס' אליה רבא הביא ראיה לדבריהם ע"ש) וישים אכילתו ביום קלה מבלילה. וטוב שיאכל ב"פ ביום אם חלש לבו ואל ימלא כריסו בפעם אחת. ויתנהג ע"פ התורה בערב בשר האר"י ז"ל. יפנה קודם סעודתו. לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרא זוהר פרשת בשלח. מ"א.
(ג) לחמת: פי' כשחמת אינה מלאה יין נפגם מניחין שם אבן שתהא מליאה וטוב היה שימלאנה יין. של"ה.
(א) כשיגיע שעה וכו' - היינו לכל אדם אבל פועלים אמרינן בגמ' דזמן סעודתן הוא בשעה חמישית:
(ב) רביעית - כשקם בעמוד השחר חשבינן השעות מתחלת היום וכשקם ממטתו אח"כ חשבינן הזמן מעת שקם ממטתו [מ"א]:
(ג) עד שעה ו' - היינו תחלת שעה ו' ולא יאחר יותר עכ"פ מסוף שעה ו' [אחרונים] והאי שעה רביעית ושעה ששית ר"ל זמניות הן:
(ד) אבן לחמת - כגון חמת יין שחסר ועי"ז נפגם וזורק לתוכו אבן שיתמלא וזה לא מעלה ולא מוריד דהיין גופא לא נתרבה עי"ז וטוב היה שימלאהו יין כך בזו האכילה לא יתוסף לו כח עי"ז. טוב שישים אכילתו ביום קלה מבלילה. ויאכל ב"פ ביום אם חלש לבו ואל ימלא כריסו בפעם אחת ויתנהג ע"פ מה שכתוב בענין המן בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע [אחרונים]. איתא בזוהר פרשת בשלח לא ליבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אוחרי ולא לעכב מזונא מן יומא ליומא אוחרי (והטעם כדי שיבקש בכל יום על מזונותיו וישתכחו על ידו ברכאן בכל יומא ויומא לעילא עי"ש). טוב שיפנה קודם סעודתו:
(ה) אם לא טעם מידי בצפרא - אבל אם טעם מידי לא הוי כזורק אבן לחמת ומ"מ לכתחלה נראה דנכון לקבוע סעודה בששית אף אם טעם מידי בצפרא דהא דרכן היה לאכול פת שחרית קצת וכדאמרינן בגמרא [סוכה כו] כד טעם בר בי רב ועייל לכלה ואפ"ה משמע בשבת דף י' דזמן סעודה הוא עד שעה ששית ובע"כ כמש"כ: