שולחן ערוך אורח חיים נח ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · נח · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
ומי שהוא אנוס כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו עד לבבך או שבני השיירא (קראבאנ"א בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך וגם שפיר מקרי יוצר אור. אבל אם אינו במקום גדודי חיה ולסטים וגם אין בני השיירא נחפזים כל כך אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
במקום גדודי חיות כו'. זה הוכיחו ר"י והרשב"א מדהתירו כאן לקרות אחר ע"ה ולקמן סי' פ"ט פסקו דאינו קורא בביתו אלא בדרך קורא ק"ש ומתפלל אלא ודאי דכאן מיירי שא"א לקרות בדרך וע"כ כתב כאן הטור להחזיק בדרך ולקמן כ' רוצה לצאת לדרך וכמ"ש ב"י בשם מהרי"א ומו"ח ז"ל רצה לחלוק על חילוק זה אלא דהכ' מיירי שאפש' לקרות ולהתפלל בביתו קודם יציאתו מה שא"כ לקמן דא"א לעשות שניה' ואין חילוק זה נכון דכשאין גדודי חיות בדרך ודאי אין שום היתר לקרות עד שיהי' הזמן של ק"ש והוא עצמו חזר בו בסימן פ"ט:
מגן אברהם
(ג) אנוס: וה"ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמי יכול לקרותה משעלה ע"ה (כ"מ הר"מ):
(ד) עד על לבבך: צ"ע דזהו דעת הרשב"א דס"ל שצריך לעמוד עד על לבבך אבל הרב"י פסק בסי' ס"ג דא"צ לעמוד אלא בפסוק ראשון וא"כ דבריו סתרי אהדדי ואפשר לדחוק ולומר דמ"מ ס"ל דאם א"א לעמוד עד על לבבך מוטב לקרותה משעלה ע"ה בביתו:
(ה) מקרי יוצר אור: וכאנשי משמר (ב"י רשב"א) וכתב הרשב"א בחידושיו ואף על גב דאיכא מ"ד התם דלא אמרו יוצר אור ולכי מטא זימנ' היו אומרי' יוצר אור דיחוי בעלמ' היא ולמסקנ' היו אומרי' יוצר אור עכ"ל והוא אזל לשיטתי' דפסק דלא כרבינו האי אבל לפמ"ש בסי' ס' בב"י בשם רבי' האי דסדר ברכו' אינו מעכב משמע דס"ל דלא אמרו יוצר אור עד דמטא זימניה וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' שי"ח דכל ימי המקדש היתה נקראת אהבה רבה יחידי' עכ"ל לכן נ"ל דא"ל יוצר אור כ"כ בהשכמה עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן עמ"ש ס"ה בשם הרמב"ן:
ביאור הגר"א
ס"ג ומי כו'. ממש"ש ח' ב' הלכה כר' שמעון ב"י והקשו דהא קי"ל כאחרים וכותיקין ופי' הרי"ף וש"פ דשם מיירי בדיעבד א"נ בשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא וכמש"ש באידך דרשב"י כי אתא כו' בשעת הדחק והקשו ע"ז ממ"ש למ"ד א' השכים כו' כשמגיע כו' ותירץ הרשב"א דההיא דפ"ק שיוצא במקום כו' והר"י תי' שבני השיירא כו' וכמ"שו והא דאמרינן ביומא שם הקורא עם כו' ר"ל לכתחלה ולא יצא מצוה מן המובחר ב"י ועתוס' י"ב א' ד"ה משום כו' וט"ס שם וצ"ל כדאמר ביומא הקורא כו' וכמ"ש ברש"י שם דשם ויכול הברייתא כו' ר"ל הברייתא דיומא הנ"ל ר"ל ולא ס"ל הא דרשב"י וכן מוכח להדיא בפ"ק דירושלמי דברכות דפליגא ברייתא הנ"ל עלה דרשב"י דקאמר שם עלה דר"ג אתי' ר"ג כר"ש דתני בשם ר"ש כו' א' לפני ע"ה כו' הא ר"ג כר"ש בערבית אף בשחרית כן או יהא כי מה דאר"ז אחוא דרב חנה כו' הקורא עם אנשי משמר כו' ומתורץ השגת הרז"ה על הרי"ף מברייתא הנ"ל דטעמו של הרי"ף דפסק כר' שמעון בן יוחאי דפליג על ברייתא הנ"ל וכן מוכח בגמ' שם דאריב"ל הלכה כר' שמעון בן יוחאי ולכאורה מאן פליג עליה דרשב"י דקאמר הלכה כמ"ש בכ"מ הלכה מכלל כו' אע"כ ברייתא הנ"ל פליגא עליה כנ"ל ופסק' ריב"ל כרשב"י ולכן פסק הרי"ף כוותיה אבל הטור מפרש דהא דרשב"י באקראי אבל ברגיל לא יצא אף בדעבד ובכה"ג איירי ההיא דיומא וז"ש הטור וכן אם קראה בדיעבד יצא וא"צ לקריתה פעם שניי' והוא שלא יהא רגיל לעשות כן וכן נראה מדברי הרשב"א וש"ע:
וגם שפיר כו'. ויליף מאנשי משמר ר"ל מר"ל דאמר יוצר אור וצ"ע דהא מסקנא דגמ' שם דאהבה רבה הוו אמרי ולא יוצר אור משום דלא מטי זימניה וכ"ה בירושלמי וכן פסק הרמב"ם ולפי' התוס' הוי דלא כהלכתא:
באר היטב
(ד) אנוס: וה"ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמי יוכל לקרותה משעלה ע"ה. הר"מ מג"א.
(ה) אור: ומ"א העלה דא"ל יוצר כ"כ בהשכמה עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן ע"ש.
משנה ברורה
(יב) אנוס — וה"ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמים וצריך להקדים את עצמו יכול לקרותה משעלה עה"ש:
(יג) משכים — פי' שאין לו פנאי להמתין ולהתעכב עד הזמן משיראה כגון שצריך לצאת לדרך וה"ה שאר ענינים כיוצא בזה שאין לו פנאי כדאיתא בטור:
(יד) כלל — אם ירצה לקרות באמצע הדרך ומיירי דזמן הליכתו עם השיירא או בכל כיוצא בזה ימשך עד סוף זמן ק"ש:
(טו) יכול וכו' — וגם יש לו להתפלל בביתו אחר ק"ש וברכותיה:
(טז) לקרותה — ויניח תפילין ולא יברך עליהם קודם שיגיע הזמן דמשיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירנו וכנ"ל בסימן ל':
(יז) יוצר אור — והמ"א ופמ"ג פסקו דאין לומר יוצר אור כ"כ בהשכמה עד שיכיר בין תכלת ללבן והוא הזמן דעד שיראה חבירו ברחוק ד"א הנ"ל. גם בביאור הגר"א מצדד כהמ"א ובלא"ה צריך לכתחילה להמתין אם יוכל מחמת מצות תפילין וכנ"ל:
(יח) עמוד השחר — י"א דעמוד השחר הוא מעט קודם שהאיר פני המזרח וי"א דעמוד השחר נקרא משהאיר פני המזרח ועיין בבה"ל וזה הזמן הוא קודם הזמן דמשיראה את חבירו הנ"ל בס"א: