שולחן ערוך אבן העזר קעג יד

קטנה שאינה ערוה עליו, ומת, ומאנה הקטנה ביבם, אסורה לו ומותרת לזר בלא חליצה, אם אין שם אחים אחרים. ודוקא היא, אבל צרתה מותרת לו, ואפילו היא מותרת לשאר אחים שלא מאנה בהם:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(יז) אסורה לו: ולא אמרי' דעקר' נישואין הראשוני' והרי היא נכרית משום דנראה כאשת אחיו כיון דלא מיאנה בבעל':

(יח) אם אין שם אחים אחרים: כ"כ הרי"ף והרא"ש דאם יש אחים אחרים חולצין או מייבמין אף על גב דקי"ל ממאנ' לזיקה ועוקרת נישואין הראשונים מ"מ כה"ג לא עקרה אלא מזה אבל משאר אחים נשאר הזיק' ועי' בהמאור ובמלחמות ה', מיהו נראה לשיטת הרמב"ם מותרת לאחיו לאו מתורת הזיק' אלא עוקרת הזיקה והוי כאלו לא הית' אשת אחיהם ומותרת להם דהא הוא פוסק פי"א מה"ג מיאנ' ביבם מותרת לקרובי המת אלא לאביו אסורה ולמד זאת מדמותרת לאחים כמ"ש בהמגיד שם וכך משמע שם מלשון הרמב"ם ואי מותרת לאחים היינו זיקה אצלם אין ראי' מהיתר אחים להיתר שאר קרוביו כדמדחה הרמב"ן באמת סברת הרמב"ם וכתב לאחים מותרת מחמת הזיקה אבל לקרובי המת אסורה א"ו צ"ל הרמב"ם ס"ל דמותרת לאחים לאו משום זיקה אלא כשעוקרת הזיקה תו לא הוי אשת אחיהם ומותרת להם אף על גב דאסורה ליבם א"כ נשמע נמי דמותרת לשאר קרובים לפ"ז תימא על המחבר בסי' קנ"ה סי"א הביא פלוגתתם אם מותרת לשאר קרובים ומשמע שם דס"ל עיקר כרמב"ם דמותרת לשאר קרוביו א"כ מוכח דליתא הזיק' וא"צ חליצה וכאן סתם ופסק כשיטת הפוסקים דצריכה חליצ' משאר אחים:

(יט) אבל צרת' מותרת: כשם שהיא מותרת לשאר אחים משום דלא עבידא בה מעשה והיא אמר' לא ריענא בזה אבל לשאר אחים ריענא, כך צרתה מותרת, אלא לכאורה קשה מאחר דהיא אסור' א"כ הממאנת כערוה עליו מחמת אשת אח שלא במקום מצוה, אם כן למה לא אסורה הצרה כמו בצרת איילונית וסוטה, וכעין זה הקשה תוספ' דף י"ב, וצריך לומר דממאנת בעצמה על פי הדין מותרת מאחר דעקרה נישואין הראשונים ולא הוי כאשת אחיו א"כ צרתה לא גרע מצרת חייבי לאוין או שניות דמותרת ליבם כמ"ש בסי' א"ז:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}