שולחן ערוך אבן העזר קמב טו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמב · טו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
נכתב מקצת הגט בפניו, ונחתם כלו בפניו, אם מקצתו הראשון הוא, הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אפילו לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו, ואפילו שמע קול קולמוס כותב, וחתמו העדים בפניו, הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן אם יצא הסופר לשוק, וחזר והשלים הגט, אינו חושש שמא אחר מצאו ואמר לו ולשם אשה אחרת כתבו. ואם בא להחמיר ולעמוד על כתיבת כולו אין שומעין לו, שלא להוציא לעז על גטין הראשונים. וכל זה בכתיבתו, אבל בחתימתו צריך לעמד עליהם מתחלה ועד סוף:
מפרשים
בית שמואל
(כח) אם מקצתו הראשון: הטעם שאומר השליח ב"נ משום קיום כמ"ש לעיל ואצ"ל בפני נכתב אלא כדי שלא אתא לאחלופי בשאר קיום שטרות מ"ה אומר בפני נכתב להיכר לכן די אם נכתב לפניו מקצת הראשון ולדעת רש"י ותוס' צריך להיות נכתב בפניו השיטה שיש בה שם האיש והאשה ולדעת הר"ן גם היא מותרת צריך לכתוב בפניו ומדברי הרמב"ם והרא"ש והטור משמע אפי' לא נכתב שם איש וכו' יש לומר ב"נ וכן סתם המחבר כרמב"ם מיהו יש להחמיר כדעת רש"י ותוס' משמע דוקא כשאמר ששמע תיקון הקלף צ"ל שהיתה התיקון לשמה אבל אם נכתב בפניו אמרינן מסתמא היה כותבין לשמו ולשמה:
(כט) קול קולמוס: יש בזה כמה פרושי' ועיין ברש"י ותוס' והג"א ומלשון הרמב"ם דהיינו לשון המחבר משמע דשמע הקול כשכותבין על הקלף כפי' השני של רש"י ואפי' קול מקצת הכתיבה היינו מקצת הראשון ולפי' הראשון של רש"י פירושו שראה חיתוך הקולמוס והקלף לכתוב הגט לשמה וכ"כ הטור אבל אם לא ראה החיתוך אלא א"ל בפניו לכתוב הגט לא מהני ובהג"א כ' אם שמע שאמר הבעל כתוב הגט לאשתי והסופר לקח הקלף והקולמוס מהני:
(ל) וחתמו העדים בפניו: משמע בחתימת העדים לא מהני קול הקולמוס וכן משמע בטור אפי' אם נשמע קול מכל החתימה ולכאורה תמוה דהא כתבו תו' והרא"ש דאין להכשי' סומא ע"י קול קולמוס משום דנראה כשקר אם יאמר ב"נ וב"נ כמ"ש לעיל וכ"כ הר"ן ואי ס"ל בחתימה לא מהני קול קולמוס אפי' מי שאינו סומא מה הקשו בסומא וצ"ע, שוב ראיתי בחדושי רש"ך הרגיש ג"כ בזה:
ט"ז - טורי זהב
אלא שיט' אחת בפניו פי' לשמה וכ"ה באשר"י בהדיא וכל הנזכ' בסעי' זה שצריך שיהיה השליח יודע היינו משום חשש לשמה והקשה (ב"י) אמאי מצרכינן לשליח שירא שכותב הגט לשמה והא קי"ל כרבא דאמר דטעם דבפ"נ וב"נ הוא לפי שאין עדים מצויין לקיימו ודלא כרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ותירץ דכיון דבריש גיטין אקשינן לרבא דאמר משום קיום אמאי צ"ל בפני נכתב כשיאמר בפ"נ סגי ותירצו משום דאתו לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בע"א וא"כ אנו נאמר ג"כ דכשיראו שצריך שיראה שכותב לשמה מינכר מלתא דדין גט לחוד ולא אתו לקיומי' לשאר שטר בע"א עכ"ל וק"ל לרב' אינו במשמעו' של בפני נכתב ענין לשמה אלמא דאין מרומז ענין לשמה בכלל אמירת השליח והדרא קושיא לדוכת' ולע"ד דלק"מ דהא דאמרינן דלרבא אין חשש משום לשמה היינו משום דאין חשש שמא לא ידעו הדין דצריך לשמה אלא אמרינן בקיאין הן אבל מ"מ יש חשש שמא באחת לא נעשה לשמה אלא סופר כתבו להתלמד בו או לשם אחר ששמו בזה ע"כ צריך השליח לראות שנכתב לשמה אלא שאין השליח צריך להעיד ע"ז דודאי כל שהשליח מביא גט כתוב וחתום אמרי' נכתב ונחתם לשמה דוגמא לדבר בסי' קל"ג לענין עידי מסירה דמשרואין אותו חתום בו תולין שנמסר בעידי מסירה אבל אם ידוע שלא נמסר בעדים אינו גט כלל ה"נ כן הוא ואין זה כלל במשמעות בפני נכתב כו' ותדע שהוא כן דהא כתבו רי"ף והרא"ש דקי"ל כרבא דסוגיין כוותיה ותקשה לך הא איתא בדף ה' דרב אמי ורב אסי ור' אליעזר ורב אשי כולהו עסקו בענין ראיית השליח שיהיה לשמה אטו כולהו ס"ל כרב' ואנן מסקינן כרבו אלא פשוט כמו שזכרנו ואין כאן קושיא כלל:
באר היטב
(יב) בפניו: משמע בחתימות העדים לא מהני קול הקולמוס. ולכאורה תמוה הוא דהא כתבו תוס' ורא"ש דאין להכשיר סומא ע"י קול קולמוס משום דנראה כשקר אם יאמר בפ"נ ובפ"נ כמש"ל בס"ק ו' ואי ס"ל בחתימה לא מהני קול קולמוס אפי' מי שאינו סומא. מה הקשו בסומא וצ"ע. ועיין כנה"ג דף ק"ע ע"א מ"ש.