שולחן ערוך אבן העזר קלט א
שולחן ערוך אבן העזר · קלט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
זרק לה הגט בחצרה, בין שהוא קנוי לה או שאול או מושכר, הרי זו מגורשת. במה דברים אמורים, כשהיא עומדת בחצרה והוא משתמר לדעתה, אבל אם אינה עומדת שם, אף על פי שהוא משתמר לדעתה, אינה מגורשת:
מפרשים
בית שמואל
(א) בחצירה: ולא אמרי' מה שקנתה האשה קנה בעלה ועדיין הגט ביד הבעל משום גיטה וחצירה באים כא' ש"ס ודוקא חצרה של נ"מ אז מיד בשעת הגט החצר שלה הוא אבל חצר נצ"ב מחוסר גוביינא הוא אף על גב שהוא קרקע וחצר אתרבי משום שליח ומשום יד לכן בגט דלא שייך שליח כי חוב הוא לה ואינה מגורשת אלא משום יד לכן צריכה עומדת אצל החצר ואז הוי כידה ומ"ש שעומד' בחצירה ומשתמרת לדעת' פי' הב"י אפי' כשעומדת שם בעינן שתהא משתמר לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול ועומדת בצד אחד אז בצד השני אינו משתמר לדעתה ואם דחה הרוח הגט לחצרה והיא עומדת אצל החצר לא הוי נתינה אפי' אם אמר לה הא גיטך עד שיטול הגט ויתן לה ויאמר ה"ז גיטך ואם היא עומדת אצל החצר וזרק גט לחצרה שלא מדעתה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן מסופק הרשב"א בזה אם נתן לחצירה בשעה שהיא ישנה ועיין בסימן הקודם ואם לא עמדה אצל החצר ואמרה שיזרוק לחציר' לא מהני אף על גב דגלתה דעת' דניחא לה דיש לחוש שמא חזרה ואם אמרה זרוק לחצרי ותזכה לי נעשה החצר ש"ק שלה ואם זרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכי לי חצירי לדעת הרמ"ה שהביא בסעיף ב' לא מהני אפי' אם אמר' אחר כך תזכה חצירי והוא אמר הא לך גיטך להרשב"א מהני ולהר"ן לא מהני אא"כ יאמר לה ה"ז גיטך אחר אמיר' שלה שאמר' תזכה לי חצירי והיינו יש חולקים שהביא בסעיף אח"ז ועיין דינים אלו בהר"ן פ' הזורק ובמגיד:
ט"ז - טורי זהב
הגט בחצרה פי' חצר של נכסי מלוג ואע"ג מה שקנתה אשה קנה בעלה נמצא דלא הוה חצרה מ"מ גיטה וידה באין כא' דבאותו פעם שמגרשה אין לו זכות עוד בנכסי מלוג שלה וע"כ קנתה מכח חצרה:
בחצרה והוא משתמר לדעתה צריך להבין הך לדעתה מה פירושו בגמ' פ' הזורק איתא אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה רב אושעיא אמר אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי מגורשת ופרכינן ותנן והיא בתוך ביתה ובתוך חצרה ה"ק והוה כמו שהיה בתוך חצרה דכיון דחצר משתמרת לדעתה היא מתגרשת ופרש"י כאלו היא בתוך ביתה וחצרה ומאי היא דבעי' דתיהוי חצר המשתמרת לדעתה כלומר על פיה וצוי' לאפוקי הא דאמרי' לקמן נתן גט ביד עבדה נעור אינה מגורשת דה"ל חצר המשתמר שלא מדעתה שהוא משמר עצמה מדעתו עכ"ל ופשוט דעולא ס"ל ג"כ דבעי' משתמר לדעתה אלא דס"ל דבעי' ג"כ שתהא סמוכה היא עצמה דיליף לה מידה דהיינו סמוכה והלכה כעולא דבעי' תרווייהו וא"כ פי' משתמר לדעתה היינו שאין לשום אחר השלטה וכח באותה חצר כ"א היא לבדה אבל אין הפי' שהיא מדעתה תהי' שומרת שם דהא לרב אושעיא היא בעיר אחרת ואפ"ה קרי לה משתמר' לדעתה אלא ודאי דלענין כח וזכות קאמר שאין לא' חלק שם ואם יש לאחר חלק שם הוה כמו עבדו נעור דנקט רש"י כיון שהוא יש לו כח על עצמו וכן מתפרשים דברי הטור דהיינו נמי כמו שהעתיק סעיף זה כאן שהיא עומדת בחצרה והיא משתמר לדעתה אבל אם אינה עומדת שם כו' התחיל בתרתי וסיים בחדא דהיינו (דהיה לו) לו' או אם אינה משתמרת לדעתה והיא עומדת שם דאינו גט אלא דא"צ להזכיר זה כיון דנקט לשון חצרה ממילא בכלל זה שאין לאחר זכות בחצרה ותחלה לא נקטי' אלא לפרושי מה דאמר שעומדת בחצרה דהמשמעות הוא שאין לזרים חלק עמה בחצר ההוא כתבתי כל זה לפי שפי' ב"י דברי הטור בלשון זה דחצר המשמרת לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול שכשהיא עומדת במזרחו אין מערבו משתמר לדעתה וזרק לה במערבו דאינו גט ובדרישה הביא דברי ב"י וכתב שמוכרח בדברי הטור שיש כאן ב' פירושים על משתמר לדעתה הא' כפרש"י שזכרתי ופירוש ב"י דאי פרש"י לחוד למה לו לטור לכתוב והוא משתמר כו' והא היא עצמה עומדת שם עכ"ל ובמחילה מכבוד הרבנים הגדולים האלו שלא עיינו כראוי שהם מפרשים לדעתה דהיינו שהיא תשמור בעצמה שם ודבר זה בטל דהא לשון זה עצמו איתא בגמרא לרב אושעיא ואיהו ס"ל אפילו היא בעיר אחרת מועיל כל שהחצר משתמר לדעתה אלא הדברים ברורים כמו שזכרנו ולא משגחינן בחצר גדול או קטן אלא כל החצרות שוות דאם אין כח לשום אדם באותו חצר מהני לרב אושעיא אפילו היא בעיר אחרת ולעולא דקי"ל כוותיה צריך שתהא עומדת גם כן שם ואז הוה גט גמור אפילו אם החצר גדול מאוד והגט מונח בקצה השני ולא דקו הני רבנן בהא מלתא:
באר היטב
(א) בחצרה: דגיטה וחצירה באין כאחד. ודוקא חצר של נ"מ אז מיד בשעת הגט החצר שלה הוא. אבל חצר נצ"ב מחוסר גוביינא הוא אע"ג שהוא קרקע.
(ב) לדעתה: פי' הב"י אפי' כשעומדת שם בעינן שתהא משתמר לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול ועומדת בצד האחד אז מצד השני אינו משתמר לדעתה. ואם דחה הרוח הגט לחצרה והיא עומדת אצל החצר לא הוי נתינה אפי' אם אמר לה הא גיטך עד שיטול הגט ויתן לה ויאמר ה"ז גיטך. ואם היא עומדת אצל החצר וזרק גט לחצרה שלא מדעתה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן מסופק הרשב"א בזה. ואם נתן לחצרה בשעה שהיא ישנה עיין בסי' הקודם ס"ג. ואם לא עמדה אצל החצר ואמרה שיזרוק לחצירה לא מהני אע"ג דגלתה דעתה דניחא לה. דיש לחוש שמא חזרה. ואם אמרה זרוק לחצירי ותזכה לי נעשה החצר שליח קבלה שלה. ואם זרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי לדעת הרמ"ה שהביא בסעיף ב' לא מהני אפילו אם אמרה אח"כ תזכה לי חצרי והוא אומר הא לך גיטך. ולהרשב"א מהני. ולהר"ן לא מהני אא"כ יאמר לה ה"ז גיטך אחר אמירה שלה שאמרה תזכה לי חצרי והיינו כיש חולקין בסעיף ב' עיין ב"ש.