שולחן ערוך אבן העזר סח ד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · סח · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
טען ואמר: לא מצאתיה בתולה, והיא אומרת: לא בא עלי ועדיין אני בתולה, בודקין אותה על פי חבית של יין (טור), או מתיחד עמה בפני עדים וחוזר ובועל:
מפרשים
(ג) בודקין אותה ע"פ חביות של יין: הרמב"ם בפי"א מה"א סתם וכתב בודקין אותה ולא פירש במה כתב המ"מ דלאו דוקא בדיקה זו הנזכרת בגמרא דה"ה לאחרת עכ"ל ולי נראה דס"ל לרמב"ם דאין היין שלנו חזק כ"כ בזמן הזה שיהא בעול' ריחה נודף ומ"מ למעשה נראה דאין אנו בקיאין בשום בדיקה כמו שנתבאר ביורה דעה סימן כ"ז ואף לדעת הטור שכ' בדיקה זו של חביות יין נראה דלא פליג על הרמ"ה דס"ל שיבדוק תחלה בשפחה בחביות יין כנ"ל אף שכתב הטור הרמ"ה כתב לאו לאפלוגי אתי אלא לפרושי כי אם ר' גמליאל בגמרא בכתובות דף ע"ב לא סמך על קבלתו שבודקין בחביות יין ובדק בתחיל' בשפחה אנן יתמי דיתמי לא כ"ש ודלא כב"ח:
(ד) או מתייחד עמה בפני עדים כו': נראה דמיירי באשת ישראל ולא קבל בה אביה קידושין פחות מבת ג' דאז אינה נאסרת עליו לפי דבריו אבל היכא דנאסרת עליו לפי דבריו אסור לו לחזור ולבעול מאחר שהוא טוען ברי שבא עליה ולא מצא לה בתולי' ובב"ח לא כ"כ ואין דבריו ברורים:
(ה) לא בא עליה: כן כ' הרמב"ם דאיירי במכחשת אותו ואז אם הוא כהן או אם קיבל אביה קדושין כשהיתה פחות מג"ש ליכא כאן ספק ספיקא ואסורה לו לכן כתב בח"מ דאסור לבעול אותה כשהוא כהן ומ"ש כאן או מתייחד עמה כו' איירי כשהוא ישראל ובעת הקידושין היתה יותר מג"ש מותרת לו מטעם ס"ס, וטענתם כאן לענין ממון אף על גב כשהיא מכחישתו נאמן הוא לענין ממון היינו כשא"י לברר אבל כאן יש בירור ע"י הביאה אף על גב די"ל החזקה מסייע לה דחזקה היא דא"י להעיז בדבר שהוא יודע דהיא משקר' מ"מ היכא דליכא ספק ספיקא שויא על נפשו חתיכא דאיסורא, מיהו בש"ס נ"ל דלא איירי במכחשת אותו אלא איירי בטוענת דבעיל בהטיה ואז הוי כברי ושמא אח"כ כשאומר בפירוש דלא הטה ואם לא אמר בפירוש היא נאמנת אלא כיון דאפשר לברר ע"פ חביות יין מבררים אבל באמת מותר לו וכן יש לפרש דברי הטור שלא כתב ברמב"ם באומרת לא בא עלי ויפה כתב ב"ח על הטור דלא איירי במכחשת אלא טענתו הוא שמא והיא אומרת ברי לכן כל שאפשר לברר אז מותרת לו מטעם הנ"ל דהיא טוענת ברי, ואם לא ימצא דם אסורה לו נמצא דברי ב"ח עולים יפה על הטור, וח"מ יפה כתב על המחבר שכת' כלשון הרמב"ם דהיא מכחשת אותו ומה שהשיג על ב"ח בחנם השיג:
(ו) בודקין אותה: ועיין תו' ריש כתובות ד"ה רוב בקיאין כשבועל ע"י הטיה יש בדיקה זו ועיין ב"ח וח"מ:
(ז) או מתייחד עמה בפני עדים ובועל: כלומר היחוד הוא בפני עדים אבל הביאה אסור בפני עדים, ונראה דצריך למשמש אותה ולשמור שלא תבא דם הואיל לפי דבריו כבר בעיל ולא מצא דם:
בודקין אות' כו' משמע ארפילו אם היא לא טענה הך טענה אנן טענינן לה אלא דזכר הטור עוד טענה דהיינו שכך דרך משפחת' שאין להם דם נדה כולי משמע שצריכה היא שתאמר כן י"ל דטענה זו של המשפחה היא גלויה לכל בנות המשפחה ולא שכיח באחרו' א"כ היה לה לטעון כן מדלא טענה כן והטענה הזאת לא שכיח ע"כ ודאי נבעלה:
ע"פ חביות של יין בגמרא בזה דאתא לפני ר"ג הביא ב' שפחו' אחת בתולה ואחת בועלה והושיבוה ע"פ החביו' יין בעולה ריח' נודף בתולה אין ריח' נודף אף זו חושיב' ולא היה ריחה נודף אמר לו לך זכי במקחך ולבדוק מעיקרא בגוויה ומשני גמרא ר"ג מעשה לא חזי וסבר דלמא לא קים ליה בגווה דמלתא שפיר ולא אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל וכן כתב הטור בשם הרמ"ה דיש לבדוק בשפחו' תחילה ודיעה ראשונה כתוב לבדוק תכף ע"י הם עצמם בלא שפחות תחילה וקשה למה פסק דיעה קמייתא דלא כמבואר בגמרא דהא ר"ג ג"כ ידע דבר זה מן יבש גלעד ואפ"ה בדק תחילה בשפחות וגם הרמב"ם לא זכר מן השפחו' תחילה ונראה דהטור הוקשה לו על הגמרא דכיון דר"ג לא היה קים ליה בבדיקה זו מאי אהני ליה בדיקת השפחות הלא אין הנשים שוות בגופם זו לזו אלא ע"כ דבאמת סגי בבדיקת האשה עצמה ג"כ מהני אלא דלרוחא דמלתא עשה כן לבדו' ע"י שפחות תחילה ואנן קיי"ל דבכל דבר שצריך בדיקה לא סמכי' על הבדיקה במידי דצריך בדיקה כמוזכר בי"ד בכמה דוכתי וכיון שכן הויא קצת קלקול דלמא סבור שאין הריח נודף ובאמת נודף ע"כ טוב יותר שלא לעשות תחילה הבדיקה ולסמוך על עיקר הדין סגי בבדיקת עצמה:
(א) יין: ואין אנו בקיאין בשום בדיקה ח"מ.