שולחן ערוך אבן העזר נב א
שולחן ערוך אבן העזר · נב · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הפוסק מעות לחתנו והלך האב למדינה אחרת, או שאין לו, יכולה היא לומר לבעל: אני לא פסקתי על עצמי, או כנס בלא נדוניא או פטרני בגט. אבל אם פסקה היא על עצמה, ולא הגיע ידה -- הרי זו יושבת עד שתמצא מה שפסקה או עד שתמות.
במה דברים אמורים? בגדולה; אבל בקטנה שפסקה על עצמה -- כופין אותו ליתן גט, או יכנס בלא נדוניא.
- הגה: וכל זה כשאין יד האשה משגת ליתן מה שפסק אביה, אבל אם ידה משגת -- צריכה ליתן מה שפסק אביה, ואינה יכולה לומר: כנס או פטר (הגהות אלפסי פרק שנו דיני גזרות ותשובת מימוני סוף הלכות אשות).
וכל זה לא מיירי אלא קודם שנשאה, אבל לאחר שנשאה ודאי לא יוכל לבגוד באשתו משום שאין נותנין לו מה שפסקו לו, אלא חייב בכל דבר שאיש חייב לאשתו (הגהות מרדכי פרק שני דיני גזרות).
מי שפסק לתת לבתו, ואחר כך אומר שנתן לבתו -- לא מהני, אלא צריך לתת לזוג (מהרי"ל סימן קל"ו). ועיין לעיל סימן ב' שלא יתקוטט אדם בעבור נדוניא אף על פי שפסקו לו:
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) אני לא פסקתי על עצמי: אעפ"י שפסק האב במעמד בתו אפ"ה יכולה היא לומר אני לא פסקתי וכדאית' בירושלמי וכמו שכתבו התו' והמרדכי הביאו ב"י:
(ב) אבל אם פסקה היא על עצמה: כלומר אפילו במעמד אביה דומי' דרישא ולא כדברי הטור:
(ג) ולא הגיע ידה: משמע קצת אף שהיתה משגת בשעת פסיקא ואח"כ לא הגיע ידה אינה יכולה לומר בשעה שפסקתי היה ידי משגת עכשיו מה לי לעשות:
(ד) אבל אם ידה משגת צריכה ליתן: הרב העתיק דין זה מן הגהות אלפסי ומן תשוב' מיימוני והנה דברי הגהות אלפסי יש לפרש דקאי על אדמון דבריית' בפסק' היא לעצמה וכך פי' הרב בב"ח אבל בתשובת מיימון סי' כ"ח כתב וכן מוכח מדברי אדמון עצמו מדקאמר מה אני יכול לעשות כלו' וכי יש לי לישב עגונה אבל הכא וכו' ולא תתעגן וכו' עיין שם מה שהאריך בדין כיוצא בזה ובב"ח כתב שצ"ע דין זה למעשה גם בד"מ גמגם בזה עיין שם:
(ה) ודאי לא יוכל לבגוד באשתו משום שאין נותנין לו: ה"ה בפסקה היא עצמה וכבר כנסה אסור לבגוד באשתו אם אין לה מה ליתן ופשוט הוא וכ"כ בב"ח:
בית שמואל
(א) והלך האב למ"י וכו': מכ"ש כשהוא בכאן ויש לו לפרוע דא"י לעגן אותה כמ"ש בהר"ן כיון דיכול להוציא מן האב ואפילו אם פוסק במעמד שלה א"י לעגנה:
(ב) אבל אם פסקה היא אפילו במעמד אביה: מיהו בעל המאור והרא"ש פסקו אפילו פסקה היא במעמד אביה א"י לעגנה:
(ג) אבל אם ידה משגת וכו': כ"כ הש"ג מיהו י"ל דאיירי בפסקה היא על עצמה כמ"ש הב"ח או שפסק האב במעמד שלה כמ"ש בהג"ה פרישה אבל בתשובת מיימו' משמע אפילו אם פסק אביה שלא במעמדה יכול לעגנה אם ידה משגת וע' בד"מ שם הביא תשוב' הרא"ש אם נשבע לסלק לחתנו ובאותו פעם הי' עשיר והעני חייב למכור חפציו ושאר דברים ויסלק להחתן חוץ בית דירתו וכלי תשמישו ועיין דין זה ביורה דעה סימן רל"ב:
(ד) לא יוכל לבגוד: אפילו אם פסקה היא על עצמה מיהו מוציאים מן האב או ממנה ע"פ הב"ד מה שפסקו עיין ב"ח:
באר היטב
(א) אחרת: וה"ה אם האב כאן ויש לו נכסים אלא שהוא גבר אלם ואינו רוצה ליתן יכולה היא שתאמר או כנוס או פטור ועיין כנה"ג דף פ"ז ע"ב סעיף ו' אפי' אם פוסק האב במעמד שלה א"י לעגנה ב"ש.
(ב) עצמה: אפי' במעמד אביה ומיהו בעל המאור והרא"ש פסקו אפילו אם פסקה היא אם במעמד אביה היא אינו יוכל לעגנה. וכמו שהדין באשה כך הדין באיש שאם פסק הוא לתת לה ולא נתן יכולה לפטור את עצמה. משפט צדק. פסק מורשה שלה הרי היא כאלו פסקה בעצמה משפט צדק כנה"ג.
(ג) ידה: ר"ל אף שהיתה משגת בשעת פסיקה ואח"כ לא הגיע ידה אינה יכולה לומר בשעה שפסקתי היתה ידי משגת עכשיו מה לי לעשות ח"מ.
(ד) אביה: והב"ח כתב די"ל דאיירי בפסקה היא בעצמה או שפסק האב במעמד שלה. אבל בתשובת מיימוני משמע אפי' אם פסק אביה שלא במעמדה יוכל לעגנה אם ידה משגת ועיין רשד"ם חא"ה סי' מ"א.
(ה) לבגוד: ה"ה אם פסקה היא על עצמה וכנסה אסור לבגוד בה אם אין לה מה ליתן. מיהו מוציאים מן האב או ממנה עפ"י הב"ד אם יש להם מה שפסקו עיין ב"ח.