שולחן ערוך אבן העזר כו א

אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות שלא לשם קדושין אינו כלום, ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו:

הגה דבודאי בושה היא מלטבול ובא עליה בנדתה (טור). אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו י״א שמותר והוא פלגש האמורה בתורה (הראב״ד וקצת מפרשים). וי״א שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (הרמב״ם והרא״ש והטור). כותי שנשא כותית וכן מומר שנשא מומרת בנימוסיהן ונתגיירו אח״כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע״פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא (ריב״ש סי׳ ו׳ ובת״ה סי׳ ר״ט) (וע״ל סי׳ קמ״ט סעיף ו׳):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(א) דרך זנות שלא לשם קדושין אינו כלום: בטור כתב שלוקה משום לא תהיה קדשה והוא מדברי הרמב"ם תחל' הלכות אישות אבל הראב"ד השיג עליו וכ' א"כ למה המפת' משלם קנס והלא לוקה אלא ודאי אין קדשה אלא המופקר' לכל אדם אבל המיחדת עצמה לאיש אין בה מלקות והמ"מ כ' שאפשר לומ' שבעילת פנויה היא בעשה וכו' עכ"ל ואף לדברי הראב"ד אסור' ביא' פנויה מיהא מדרבנן דהא אפילו יחוד פנויה גזרו בב"ד של דוד ואפילו ההסתכלות בה אסור מדברי קבל' הרי הכתוב אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ועיין בריב"ש סי' תכ"ה ובת"ה סי' ר"ט כ' ומן התורה אין אסור לזנות עם פנויה:

(ב) וי"א שאסור ולוקין על זה משום לא תהי' קדשה: מדברי הרא"ש והטור לא משמע שיהיה אסור בפלגש רק פגם משפחה והעדר כבוד ואלו היה בה לאו דלא תהיה קדשה היה מוטל על ב"ד לכוף על זה ומה לי איסור נדה שהיא בכרת מה לי איסור קדשה הא והא דאוריי' גם מדברי הרמב"ם אינו משמע שיהיה מלקות בפלגש המיוחד' לאיש א' דהא כתב כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה משמע במיוחד' לו לשם אישות אף בלא קדושין אין בה לאו לכל הפחות ובהלכות מלכים לא כתב רק אבל ההדיוט אסור בפלגש ולא כתב שלוק' עלי':

(ג) וכן מומר שנשא מומרת: המעיין בגוף התשובות ובפרט בדברי ת"ה דתלינן טעם הואיל ויצא מן הכלל בכל עבירות שבתורה דשם מיירי במומר לרצונו דודאי עושה בעילתו ב"ז ובהפקיר' ניחא ליה אך אנוסי הזמן אם נודע עליהם שהיו שומרים מצות בצנעה ונשא אנוס אנוסה לשם אישות אף שנשאה בחזקת הכותי' יש להתיישב היטב בפרט לדעת ת"ה אם לא נאמר דודאי לא עשה בעילתו ב"ז דהא נתיחדו בפני הרבה אנוסים לשם נשואין וכל הטעמים שכתב בת"ה לא שייך הכא ובפרט אם היו נזהרים בנידה ובמקוה טהרה שהוא א' מן הטעמים שכתב הריב"ש ע"כ למעשה אין להקל באיסור א"א חלילה ועיין בתשובת הרד"ך בית ך"ד:

בית שמואל

עריכה

(א) ואפילו בא עליה לשם אישות: עיין סי' קמ"ט כל שנשאה וגלוי לכל הוי כאלו היה עדים בעת הביאה לפ"ז אם הי' גלוי שנוש' אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה אלא איירי שלא היה בגלוי:

(ב) וי"א שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה: אף על גב הבא על העכו"ם אין לוקין מן התורה כמ"ש בסי' ט"ז וכן הבא על השפחה אין מדמין עריות זה לזה כי הכל בגזירה כמ"ש המגיד פ"א ה"א מיהו מ"ש לוקין בפלגש אין מוכרח כמה שאכתוב ובחדושי מהר"ר יוסף מטראני ריש קדושין כתב דרמב"ם איירי כשהיא מזומנת לזנות אז הוי קדשה וכ"כ בכ"מ ספ"ב ה' נערה בתולה גם הרמב"ן בתשובה כתב כשהיא פלגש ליכא איסור לדעת הרמב"ם אפילו להדיוט היינו לפי גירסתו שלא גרס ברמב"ם בה' מלכים להדיוט אסור, ואפילו לגירסתינו שם דכתב הרמב"ם להדיוט אסור מ"מ אין ראייה שלוקין על פלגש ומהרא"ש והטור נראה דליכא איסור כלל ומ"ש בד"מ דהם ס"ל דאסור והיינו מ"ש טור בשם תשו' הרא"ש דאסורה אבל אין ראיה משם כי שם אסור משום דבושה לטבול ובא עליה בנדה אבל משום איסור פלגש י"ל דמותר ויש ראיה מדברי הרא"ש כתובות דליכא איסור בפלגש שהרי כתב שם דיכול לקיים פו"ר בפלגש, גם מה שהבין ב"ח מתשו' הרא"ש שכתב בני משפחתו יכולים למחות לזה דמייחד לעצמו פלגש דפגם להם שתהיה פלגשו דבושה הוא מחמת האיסור וליתא כי הבושה הוא שתהיה פלגשו ואינה ראוי לו וע"כ צ"ל דאי משום איסור פלגש קשה ת"ל בלא הקפדת בני משפחה מוטל על הב"ד למחות לו ויותר נראה גם לדעת הטור אין איסור בפלגש אלא מ"ש כופין אותו להוציאה מביתו היינו כשיש לחוש דהיא בושה לטבול, ונשמע מכל הני דיעות דאין לוקין על פלגש אפילו האיסור אין מבואר להדיא, וא"ל איך ס"ד לומר דליכא איסור בפלגש הא קי"ל כלה בלא ברכה אסורה כנדה ופלגש היא בלא ברכה וקידושין וגם קשה איך מותרת למלך כבר תירץ בתשו' הרמב"ן סי' רפ"ד דוקא כשרוצה לישא אשה שתהיה קנויה לו לכל דבר ותהיה אסורה לכל אדם אז אמרה התור' שיקדש אותה ויכנוס אותה לחופה ויברך ז' ברכות אבל פלגש אין צריך ברכה וקידושין:

(ג) וכן מומר: כתב בח"מ דוקא מומר לרצונו אבל אנוס שנשא אנוסה ומשמרים בצנעה דת יהודית אין להקל כיון דנתיחדו לפני הרבה אונסים לשם נישואין:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שלא לשם קידושין אינו כלום בטור כתב כאן לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה האמור' בתורה קשה אמאי קרי לה קדשה בשביל ביאה שבועלה עכשיו ולאו דלא תהיה קדשה קאי אמופקר' כבר דאח"כ יעבור מי שבעל' תו מ"ש דהוא זונה כו' והא קי"ל דלא כר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה כמו שהקשה ב"י ודחק לומר דזונה זו לאו לאסר' על כהן אלא שנקראת זונה בכתוב כדאשכחן בתמר זנתה תמר כלתך ואין זו ראיה דהתם שומרת יבם היתה כמ"ש ב"י עצמו אלא שכתב דקודם מתן תורה הי' ואין זה כלום דהא דנו את תמר בשריפה משום שהיתה בת כהן וא"כ דין תורה דנו בה תו קשה במה שהבי' הטור וכ"כ א"א כו' והתם קאי משום איסור נדה ואנן קיימינן מאיסור זונה ונלע"ד דה"פ דבפ' הע"י דף ס"א איתא זונה כשמה פי' אשת איש דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר זונה מופקר' פירש"י ואפי' פנויה מאחר שהפקיר' עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעי' אחת לא הוה זונה הפנוי' רבי יהודה אומר כו' וחכמים אומרים כו' ר' אלעזר אומר פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה א"ר עמרם אין הלכה כר"א והנה בין ר' עקיבא בין לר"א ע"כ אין חילוק אלא דלר"א אפי' בפעם א' הוי זונה ולר"ע דוק' ב' פעמים דאז נקראת מופקרת נמצא כיון דאמר אין הלכה כר"א משמע דכר"ע הוי הלכה ואע"ג דלעיל סי' ו' כתב הטור דעת הרא"ש דהלכה כחכמים דדוקא בנבעלה לחייבי כריתות מ"מ הרי זכר שם בשם הרמב"ם דאף בחייבי לאוין השוין בכל הוי זונה נמצא דזו שהי' מופקרת דהיינו שנבעלה בזנות ב' פעמים שיש בה ג"כ לאו דלא תהיה קדשה אסורה לכהן אפי' בקדושין וכאן הסכים הטור לזה כי כן הוא משמעות הגמ' מדלא מפקינן מהלכה אלא ר' אלעזר לחוד וע"כ ביאור דברי הטור בדרך זה אין אשה נחשבת א"א פי' שהוא קנה אותה ומותרת לו ולא לאחר אלא ע"י קדושין קנאה דוק' אבל בלא קדושין אפי' בא עליה לא קנא' אע"ג דביבמ' קנה אותה בביא' אפי' דרך זנות באשה שאני וכיון דלא קנא' אם יחזור ויבא עליה ביאות אחרות ילקה משום לא תהיה קדשה פי' מופקרת כרע"ק והיינו אחר שתזנ' עוד פעם אחת תהיה נקראת מופקרת והבא עלי' בלא יחוד לאשה חייב מלקות ואע"פ דלא זכר הטור ביאה שניה מ"מ הוזכר במה שכתב שהי' בכלל מופקר' שהיה קדשה וזהו פשוט שכל קדשה היינו אחר ב' פעמים וע"ז סיים הטור וזו היא זונה האמורה בתורה סתם שאסור' לכהן כמו שזכרנו ואח"כ כ' דאפי' בא לשם אישות אפי' יחדה ממילא ואין כאן שם מופקר' עליה אפ"ה ביאה זו לא קני' ליה כיון שאין שם עדים ומדלא קני' ממילא לא הוה אשתו של זה ויש לו בושת לומר ברבים שהי' אשתו ממילא תשמש עמו בלא טבילה ע"כ יוציאה הב"ד ממנו וכ"כ א"א ז"ל כו' ובזה ניחא הכל וגם בד"מ ראיתי שכ' דדברי הטור כאן כרמב"ם דלעיל שלא פי' דברי הטור כמו שזכרנו וע"כ הקשה עליו בדרישה מה שהקשה ובמה שכתבתי לק"מ:

י"א שמותר והי' פלגש כו' דאיתא בפ' כ"ג אמר רב נשים בכתובה וקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין וכתב בדרישה ולא נהירא דליכא מאן דס"ל הכי והמ"מ פ"א דאישות כתב הרמב"ם גורס שם בפ' כ"ג פלגשים בקדושין בלא כתובה ובח"מ כתב דפלגש מותר דוקא למלך וק"ל על גי' זו דהא קי"ל כל הפוחת לבתולה פחות ממאתים ולאלמנה מנה ה"ז בעילתו בעילת זנות וא"כ הוי פלגש עליו באיסור כיון שהיא עמה בקדושין והאיך נהג בה אברהם אבינו ובכל הפוסקים והת' דפ"ק דגיטין ס"ל דפלגשים בלא קידושין וכתיבה וכבר כתב הכי פ"א דאישות דאין דברי הרמב"ם מכוונים שהרמב"ם עצמו כתב בפ"ד דמלכים פלגים בלא כתובה וקדושין וכ"כ בתשובה לרמב"ן דאין חילוק בין מלך להדיוט:

באר היטב

עריכה

(א) ולוקין ע"ז: עיין ברמב"ם פ"א מה"א. ופ"ב מהלכות נערה בתולה. ובתשובת הרדב"ז ח"א סי' כ"ה ובחידושי מהרי"ט ריש קידושין ובב"ח ובב"ש ובכנה"ג.

(ב) וכן מומר: כתב הח"מ דוק' מומר לרצונו אבל אנוס שנשא אנוסה ומשמרים בצינעה דת יהודית אין להקל כיון דנתייחדו לפני הרבה אנוסים לשם נשואין.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}