שולחן ערוך אבן העזר ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · ב · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהם לכתחילה. ואף על פי כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או שני בני אדם שמתגרים זה בזה), או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר – חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסלות הם. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא; ואם אומר להם שהם עבדים, חוששים לו שמא עבד הוא; שכל הפוסל – במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות, ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד – חוששים לו ביותר, שמא גבעוני הוא:

מפרשים

בית שמואל

(ג) בחזקת כשרות:    בטור כתב בשם הרמ"ה מי שאין משפחתו ידועה לנו לא אמרינן שהוא בחזקת כשרות כי חיישינן שמא ממזר או עבד הוא וצריך ראיה ליוחסין וכ"כ המגיד פ"כ ה"ה בתירוץ ראשון דאף הרמב"ם ס"ל כן וכן משמע ברש"י פ"ב דכתובות, ותוספת והרא"ש והר"ן ס"ל אפילו מי שאין משפחתו ידועה לנו לא חיישינן שמא ממזר הוא אלא לענין חשש כהונה צריך ראיה והב"י וב"ח מחולקים בפי' דבריהם כי י"ל חשש כהונה היינו לשמש ע"ג מזבח צריך ראי' אבל לישא לכהן אין חוששים משום חללה גם י"ל אפילו לישא לכהן נמי איכא חשש שמא חללה היא, והמגיד כתב שם לתירוץ שני דהרמב"ם ס"ל אפילו לישא לכהן חיישינן שמא חללה היא, ולכאורה קשה דהא משמע מרמב"ם פי"ט ובסמוך הביא לשונו דוקא כששנים מעידים שנתערב משפחה חלל אז חיישינן משום חלל אבל בלא עדים לא חיישינן ואפשר כוונת המגיד בתירוץ השני ג"כ אם משפחתו א"י לנו ס"ל להרמב"ם דחיישינן שמא חלל הוא לא חיישינן משום ממזר ולתירוץ הראשון ס"ל להרמב"ם אם אין משפחתו ידוע לנו חיישינן משום ממזר ושני תירוצים שלו איירי דאין משפחתו ידוע לנו ובסמוך איירי דמשפחתו ידוע לנו גם י"ל כשיש עדים שנתערב חלל אז צריכים בדיקה ד' אמהות אבל כשליכא עדים א"צ בדיקה ד' אמהות, ובסימן אח"ז מבואר דהמחבר נמי ס"ל מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישינן שמא ממזר הוא לכן יש להחמיר מי שא"י לנו יש לחוש שמא ממזר הוא ולישב הסוגיא ודברי הטור הארכתי, וע"א נאמן לענין תרומה דרבנן ולנ"כ אבל לא להשיאו אשה ועיין לקמן:


(ד) ועז פנים:    כתב הב"י בכהן ליכא חשש זה אפי' אם הוא ע"פ ובדרישה כתב כיון שהוא ע"פ ומרבה מריבה חיישינן אפילו בכהן:


(ה) וכן מי שיש לו ע"פ ואכזריות וכו':    ובש"ס איתא ג' סימנים יש בישראל ביישנים רחמנים וג"ח כל שיש לו ג' סימנים וכו' וכל שאין לו ג' סימנים אין ראוי לדבק בו צ"ל שאין לו ג' סימנים כלל אבל אם יש א' מסימנים אלו ראוי לדבק בו וגבעונים היה ניכר בהם שאין להם שום סי':


באר היטב

(ד) כשרות:    בטור כ' בשם הרמ"ה מי שאינו משפחתו ידוע לנו לא אמרינן שהוא בחזקת כשרות לכן יש להחמיר ב"ש: וכ"כ בה"י מי שבא מארץ אחרת הן איש או אשה או בחור או בתולה או אלמן או אלמנה צריך ראיה שהוא ישראל ואף שמתנהגים כדת ישראל ומדברים בלשונינו ויודעים בכל טוב היהודים אעפ"כ צריכין ראיה וכן הוא תקנות מדינות ליטא שאין לסדר שום קידושין אא"כ שיש לו ראיה שהוא ישראל ומאיזה משפחה ע"ש: וכ"כ מהרי"ט בתשובה ח"א סימן קמ"ט ע"ש.


(ה) ואכזריות:    דג' סימנים יש בישראל ביישנים רחמנים וגומלי חסדים. וכל שאין לו ג' סימנים אין ראוי לדבק בו ודוקא שאין לו סימן כלל אבל אם יש א' מסמנים אלו ראוי לדבק בו וגבעונים הי' ניכר בהם שאין לו שום סימן ב"ש.







▲ חזור לראש