שוא אעירה המיתרים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שָׁוְא אָעִירָה הַמֵּיתָרִים,
כִּי אַחֲטִיאָה הַמַּטָּרָה :
לִי חֲנוּטִים מֵעֲבָרִים,
לָמוֹ שְׂפַת כִּנּוֹרִי זָרָה.
 
וּבְתַעֲצֻמוֹת עֹז-עוֹלָמִים
תָּעִיק חָזִי בַּת-שִׁירָתִי ...
הוֹי, כּוֹכָבַי הַחֲכָמִים,
הֲתָבִינוּ לִמְבוּכָתִי ?

מאת אורי ניסן גנסין

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).