שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/לא
שאלה לא:
ראובן ושמעון היה מנהגם ליקח סחורות ביחד ולא היה שמעון מקפיד על ראובן ר"ל בענין המעות שקוני' בהם הסחורות כי לפעמים היה שמעון פורע יותר משני שלישי המעות וראובן היה פורע השליש לבד ובריוח היו חולקים בשוה אח"כ ראה שמעון שראובן הלוך וחסור עד כי לפעמים לא היה נותן אפי' פרוטה אחת ושמעון היה פורע כל המעות עד שאמר לראובן אין מן הראוי שאני נותן כל מעות הסחורה ואתה תטול כל חצי הריוח והשיב לו ראובן אם אתה נותן כל המעות או לפעמים יותר ממני גם אני הנני טורח במכירת הסחורות יותר ממך ועתה שאתה מקפיד על זה בא ונחלוק הריוח שיש לנו ומכאן ולהבא כל אחד ילך לדרכו וכן עשו ועמדו כמו שנתים ימים שלא לקחו שום דבר ביחד אחר כך נזדמנה סחורה ליד שמעון ולהיות שבעל הסחורה דעתו קרובה אצל ראובן בא לו לראובן וא"ל תדע שפלוני הוא רוצה למכור שני ארגזים של אסטיס שלקח בהקפה מהתוגר לך וקנם ויהיה בין שנינו והלך ראובן וקנה האסטיס וכששאל שמעון לראובן מה נעשה מהאסטיס א"ל שכבר קנאו וכך וכך משקלו והלך שמעון ועשה חשבון בינו לבין עצמו והביא שלשת רבעי הממון שעלה באסטיס ונתנו לראובן כדי לפרוע לבעל האסטיס וראובן השלים הרביע מנכסיו ופרע דמי האסטיס ועתה נמכר האסטיס ובא לחלוק הריוח ושמעון רוצה ליטול שלשת רבעי הריוח וטוען שבשביל דבר זה היה הפירוד בינינו ואילו הייתי מתרצה בכך למה הקפדתי עליך וחלקנו החברה עתה שנתים ימים וכשנתתי לך שלשת רבעי הממון אם היה בדעתך ליקח חצי הריוח למה לא החזרת לי רביע הסך והיה לך לגלות דעתך ולומר שתקח חצי הסחורה כשכבר אתה יודע שעל דבר זה נפרדתי ממך וראובן משיב ואתה ג"כ למה לא גלית דעתך ותאמר לי שתקח שלשת רבעי האסטיס ושמעון משיב אני איני צריך לגלות שבנתינת שלשת רבעי הממון אין לך גלוי דעת יותר מזה וההקדמה הקדומה כבר היא רשומה בזכרונך וע"ז נתעצמו ראובן ושמעון שכל אחד אומר לחבירו היה לך לגלות דעתך והריוח ראובן מוחזק בו לפי שהוא מכר האסטיס ונתן לשמעון הקרן שלו והריוח עדיין הוא ברשות ראובן ואני הצעיר הבא על החתום דנתי ביניהם שלא ליקח ראובן רק רביע הריוח לבד והטעם שאילו היתה מתחלה סבת הפירוד מיד ראובן היה לו ליקח החצי לפי שלא נתפרד ממנו אלא על זה הענין וא"כ כשאחר כך קנו האסטיס על שמעון היה מוטל לגלות אזן ראובן ולומר הנה אתה בשביל חלוקת המעות נפרדת ממני ועתה הוי יודע שכפי הממון שיפרע כל אחד ממנו יקח בריוח כפי מה שנותן ומאחר שלא גלה דעתו בודאי שסבר וקבל ליתן לו החצי אבל עתה שסיבת הפירוד היה מיד שמעון א"כ כשקנו האסטיס היה לו לראובן לגלות דעתו לומר לו הלא ידעת כי הפירוד היה בינינו על זה הענין ואני עדיין עומד בדיבורי שאפי' לא אתן שום ממון אקח החצי בסחורה ואל תחשוב בדעתך שחזרתי ממחשבתי אלא עדיין אומר שאם תרצה להיות כמו שהיינו מתחלה הנה מה טוב ואם לאו כל אחד ילך לדרכו זהו מה שנלע"ד אך להיות שלא מצאתי ראיה בשלחן ערוך ולא בהרמב"ם ז"ל על זה רציתי לסדר לפני האדון דברי אלה אם יש בהם טעם תאיר עיני בתורתך ומה שדנתי שיקח שמעון שני שלישים בדבור בלבד אבל המעות עדיין הם ביד ראובן והאדון יראנו נפלאות מתורתו. נאם העבד הצעיר יעקב הלוי ס"ט.
תשובה:
החכם הותיק יקר בעיני אלהים ואדם הה"ר נר"ו ראיתי דברי השאלה ששלחת אלי ומה שדנת בין שמעון וראובן. וחתרתי למצוא אופן ודרך לישב דברך ולא עלה בידי לפי שחפצתי צדקך אך ראיתי דבריך רחוקים הרבה כמטחוי קשת לא מבעיא מן הדין והאמת אלא אפי' לקרב אותם לסברה לא יכולתי ואם באנו לדון זה מן הסברה ונשקלם במאזנים יחד אין מקום להכריע כף אחת על חברתה כדי שנאמר שראובן היה לו לגלות דעתו לשמעון או שמעון לראובן ומה גם לפי דעתך שאתה תולה הענין במי שבא מידו הפירוד אדרבא הסברה והשכל גוזר הפך מדעתך לפי שהפירוד היה מיד שמעון והנה שהיה מקפיד ג"כ עליו היה מוטל לגלות אזן ראובן ולומר לו שיקח הריוח כפי נתינת המעות לא על ראובן באופן שאיני מוצא טעם בדברים אלו ומה לנו לידע בזה ממי היה הפירוד אם היה משמעון או מראובן כי [ממי החזרה] הוא העיקר בדין זה לא ממי היה הפירוד. ודבר זה אנו למדים אותו מדברי הרמב"ם ז"ל ומדברי הטור ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"ב ממכירה המבקש לקנות מקח מחבירו מוכר אומר במאתים ולוקח אומר במנה אני לוקח והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ואמר לו שיטול החפץ ונתן לו החפץ אינו נוטל אלא מנה ואם הלוקח הוא שבא ומשך זה החפץ סתם חייב ליתן מאתים וכן פסק הטור ז"ל סי' רכ"א וכתב המ"מ ז"ל שזו תוספתא הובאה בהלכות ולא מצינו שום חולק על זה ובודאי דהכי נקטינן. הנך רואה דבתר החזרה אזלינן והקיבוץ אנו הולכין ונראה מי הוא זה שחזר ונתקבץ עם חבירו ולא בתר שעת הפירוד אזלינן א"כ בנ"ד שראובן ושמעון בשעת הפירוד נתחלקו בדעות שמעון היה אומר שכל אחד כפי המעות יקח הריוח וראובן אומר שאינו רוצה ליקח אלא החצי והרי זה כמי שאומר אני מוכר במאתים וזה אומר במנה אני לוקח והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ כשבא לידם האסטיס נראה ג"כ מי הוא מהם שהלך ודבר עם חבירו תחלה כמו שהוא הדין במוכר ולוקח שכתבו הפוסקי' ז"ל דאזלינן בתר מי שהתחיל ובא אל חבירו וא"כ בנ"ד הרי שמעון הוא התחיל והלך לראובן ואמר לו שילך ויקח האסטיס אע"פ שאמר לו סתם אמרינן בודאי שסבר וקבל ליתן לו החצי והרי לך ראיה ברורה מדברי הרמב"ם ז"ל וכן פסק בש"ע. אבל לפי שאתה עלה בדעתך לילך אחר שעת הפירוד לא הרגשת לבקש ראיה בדברי הפוסקים ואילו עלה על דעתך לילך אחר שעת הקיבוץ והחזרה היית מוציא הראיה. ועוד ראיה אחרת מתשובת הרשב"א ז"ל הביאה מהרי"ק ז"ל בא"ה סי' ק' על ראובן שהיה נשוי עם אשה והתנה עמה שאם תמות האשה בלא זרע שיחזיר השליש מכתובתה ליורשיה וגרשה והחזירה ולא נכתב התנאי הזה בכתובה והשיב הרשב"א ז"ל שאע"פ שלא חדש לה התנאי רק על הסתם חייב להחזיר השליש לפי שהחזרה באה ממנו ואע"פ שלא פירש על תנאי הכתובה הראשונה נשאה וא"כ בנ"ד שחלקו וחזרו ונשתתפו בסחורה הנז' בודאי על הדרך שהיה ביניהם מתחלה חזרו אעפ"י שחזרו סתם והרי לך הענין ברור כשמש ולא ידעתי מה רצית במה שכתבת בשאלה והריוח עדיין הוא מונח ביד ראובן מה היה בדעתך לכתוב ענין זה אם רצית בזה שראובן הוא מוחזק וא"כ אדרבה מצד שהוא מוחזק ונפל הספק בזה הענין היה לך לדון מאחר שהוא מוחזק צריך ראיה להוציא מידו שהמוציא מחבירו עליו הראיה. באופן בהא סלקינן ובהא נחתינן שיקח ראובן חצי הריוח בזה האסטיס שקנו בסתם. ובזה שכתבת בשאלה שראובן מוחזק במעות עוררתני לזכות לראובן שיקח חצי ממקום אחר והוא ממ"ש הטור בסי' קע"ו וז"ל שנים שנשתתפו ביחד ונתן זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע ולא לפי המעות וכו' פירש ר"ח והרי"ף הא דאמרינן השכר לאמצע דוקא וכו' אבל אי טבחוהו שראוי ליחלק לאברים או שלקחו פירות או סחורה כיון שראוי ליחלק חולקין לפי המעות ורבינו יונה פירש שאפי' לקחו פירות או סחורה השכר וההפסד לאמצע ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל הרי שכתב בשנים שקנו סחורה על הסתם ונתן אחד יותר מחבירו שחולקים הריוח בשוה אע"פ שאחד נתן יותר מחבירו לפי סברות הר"י והרא"ש וגם הטור נראה שהסכים לדבריהם וגם הרמ"ה נראה שהסכים לדבריהם שכתב הטור בסמוך וכתב הרמ"ה הא דאמרי' השכר לאמצע דוקא שלא קבעו זמן לחלוקתו וכו' הרי שהרמ"ה נראה שדעתו מסכמת לדעת הר"י והרא"ש וא"כ בנ"ד ששמעון וראובן קנו האסטיס בסתם ולא התנו בשום תנאי איך יחלקו הריוח וההפסד לדעת הר"י והרא"ש והרמ"ה והטור שיחלקו בשוה אע"פ שזה הטיל מנה וזה הטיל מאתים וא"כ יכול ראובן שהוא המוחזק לומר קים לי כהני רבאוותא אע"פ שהרי"ף והרמב"ם חולקים עליהם כמ"ש מהרי"ק שם בסי' הנז' א"כ זכינו לדין מכל צד זכה ראובן בדינו ויטול חצי הריוח זהו מה שנלע"ד מעפר דל שלמה צרור ס"ט: