שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/יב
שאלה יב:
וששאלתם עוד אם יש סמך למה שנהגו לירד מן הספינה שבאה לנמל בשבת מחוץ לתחום ואם יכולין להלך בכל העיר או דווקא בארבע אמות:
תשובה:
שנינו בפ' מי שהוציאוהו עכו"ם או רוח רעה וכו' (מ"א ע"ב) פ"א היו בספינה ולא הגיעה לנמל עד שחשכה א"ל לר"ג מה אנו לירד אמר להם מותרים אתם שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה ע"כ ומכאן נראה דאין להתיר לירד מספינה ביום השבת אלא כשנכנסה לתחום קודם חשכה דמטעם זה התיר להם ר"ג והמנהג היום לירד בכל שעה שתכנס הספינה ולהלך בכל העיר אע"פ שכשחשכה היתה רחוקה מן התחום כמה מילין וצריך לחקור אם יש להם על מה לסמוך. ומצאתי סמך לזה בהגהות מיימוני שכתבו בשם רבינו יואל ז"ל שמתיר לפי שהירידה מן הספינה היא לעיר והעיר מוקפת לדירה ולא חשיבא אלא כד' אמות וכן פי' רש"י ז"ל שהבא לעיר שיש לה מחיצות כדיר וסהר חשיבא כד' אמות ע"כ וכ' עוד רבינו יואל ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפי' היקף מחיצות א"צ. ואע"פ שרבינו אפרים בר יצחק חולק עליו ואומר דעיר לא חשיבא כדיר וסהר הנה רבינו אפרים מבונא ז"ל הסכים לד' רבינו יואל דעיר חשיבא כדיר וסהר והויא כד' אמות וכבר כתבנו כן בשם רש"י ז"ל ועליהם יש לסמוך. ובענין לאיזה מקום צריך שתגיע הספינה כדי שיוכל לרדת ממנה בשבת סובר רבינו אפרים מבונא שצריך שתגיע עד שפת הנהר. אבל רבינו יואל כ' שאפי' לא הגיעה אלא לנמל סגי ויש לסמוך עליו להקל בדבר שאיסורו דרבנן. הרי נתבאר לכם הסמך שיש למנהג זה וכ"נ מדברי א"ז הרשב"ץ ז"ל בתשובה שכ' וז"ל ואם נכנס לעיר בשבת מותר להלך בכולה והרי היא לו כד' אמות ולא מיבעיא לדעת הרשב"א ז"ל שסובר דכל שהכניסוהו לעיר אפי' מעיקרא יצא מן התחום לדעת כיון שנכנס לעיר הרי היא לו כד"א ומהלך את כולה אלא אפי' באוסר ביצא לדעתו מתיר בזה וכו' ע"ש שכן יש ללמוד מדבריו:
עוד יש סמך אחר להתיר מראי' שם בגמ' (שם) בעא מיניה מרבא הוצרך לנקביו מהו אמר להם גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה. ואמרי נהרדעי אם פקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על ע"כ וכ' הרא"ש ז"ל פירוש אם פקח הוא כשהוא יוצא חוץ לד' אמותיו לבקש מקום צנוע לעשות צרכיו ילך לצד תחומו הראשון ולא לשאר רוחות ואם לא מצא מקום צנוע עד שנכנס לתחום חוזר לדין תחומו הראשון כיון דברשות נכנס דהיינו לבקש מקום צנוע אבל אם מצא מקום צנוע קודם שהגיע לתחומו אין לו רשות להלך יותר אלא עושה שם צרכיו ואחר שעשה צרכיו יש לו רשות להתרחק משם עד שיכלה הריח כי אין זה כבוד הבריות לישב כל היום במקום מטונף ובאותו מקום שיכלה הריח קנה ד"א חדשות וכשהוא הולך להתרחק מן הריח אם באותו הילוך נכנס לתחומו הראשון חזר לדין תחומו לפי שברשות הלך אותה הליכה עכ"ל. ומכאן יש ללמוד למי שהוא בספינה והיא סמוכה ליבשה והוצרך לנקביו שיכול לרדת ממנה לעשות צרכיו במקום צנוע ואע"פ שבהיות דרך אניה בלב ים דרכ' לעשות צרכיהם דרך דפנות הספינ' לים שאני התם שא"א לו בענין אחר דמה הוא יכול לעשות האם פרוח יפרח באויר אבל כשהוא סמוך ליבשה יכול לירד משום דגדול כבוד הבריות כי יש לו בושת לעשות צרכיו לעיני כל אנשי הספינה וכ"ש שכשהיא בנמל קרובה לעיר שגם היושבי' על שפת הים מלעיגי' עליו ולכן יש לו רשות לירד ליבשה ואם פקח הוא הולך לצד העיר לבקש מקום צנוע ויכנס לעיר דרך הילוכו לעשות צרכיו ויכול להלך את כולה כיון דהליכתו ברשות היתה. ולכן א"צ לשאול ליורד מן הספינה מה היא סבת ירידתו דמן הסתם אמרינן שנצטרך לסבה זו כי כל אדם צריך לאותה מדה וכשעושה צרכיו על דופני הספינה יש לו בושת כדאמרן וגם נזק וצער ממי הים ובפרט אם היה הים סוער שיש לו בזה סכנה ומן הסתם הים מעותד לכל זה. שוב מצאתי כתוב בהגהות מא"ז וז"ל וכן מי שבא בספינה מחוץ לתחום בשבת או בי"ט ונצרך לנקביו יוצא וממשמש נקביו ואם פקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר וחשיבא ליה כארבע אמות וחוצה לה אלפי' עכ"ל אחר כתבי זה מצאתי כתוב בשם הרמב"ן ז"ל טעם כולל לעלייה לספינה ולירידה ממנו שלא אסרו אלא בספינה שאינה למעלה מעשרה אבל כל שהיא למעלה מעשרה אין חשש לעלות לה או לירד ממנה ליבשה אלא שמצריך תנאי בזה שספינה זו לא פירשה בו ביום מנמל שהיתה שם והגיעה למחוז החפץ ביום השבת עצמו דבכי האי גוונא אסור לירד כיון שביום שבת זה פירש מהיבשה שהיה שם כשנכנס השבת אבל אם עצה לספינה בחול והגיע למחוז חפצו בשבת מותר לירד והנוהגים שלא לירד או כשיורידום בעלי הספינה בע"כ אינם רוצי' להלוך ולזוז מארבע אמות שלהם טעות הוא בידם וכתב א"ז הר"ש ן' הרשב"ץ ז"ל שעל פיו נהגו לעלות ולירד מן הספינה בשבת עכ"ל. ואע"פ שכתבנו בתשובה הקודמת לזו שזו היא דעת רבינו חננאל ושהרי"ף והרא"ש ז"ל דחו אותה מ"מ מצאתי און לי לקיים המנהג כיון שהרמב"ן שהוא גדול האחרוני' סמך למעשה ע"פ סבר' זו ועוד דלענין ירידה מהספינה לא שייכי רוב אותם קושיות שכתבו הרי"ף והרא"ש לדחות סברא זו דלא שייכא אלא על מה שכתב ר"ח טעם הזה לאסור ההפלגה בספינה בשבת שנזכר זה בגמרא פ"ק דשבת (י"ט ע"א) אבל על נתינת טעם זה לענין ירידה מהספינה בשבת שדין זה נזכר בפ' מי שהוציאו הרואה יראה דרוב אותם קושיות לא שייכי לזה. ואני כבר כתבתי באותה תשובה דלענין עליה יש לנו על מה לסמוך על פי דעת שלמים וכן רבים ולענין ירידה נוכל לסמוך על סברא זו כיון דלענין ירידה אינה דחויה מכח אותם קושיות וכ"ש שכתבתי בזה טעמים אחרי' ובפרט שא"ז הרמב"ן ז"ל כ' להתיר זה לענין מעשה בפירוש כמ"ש. הנה במה שכתבתי די לתשובת שאלתכם וידעתי שבזה תשקוט מבוכתם ותנוח. והשם יתן לכם השקט ולבכם יהיה בו תמיד בטוח. ויקויים בכם מקרא שכתוב וקוי ה' יחליפו כח. נאם החותם בס' ואלה תולדות נח. אל החכם כהה"ר יאודה יצ"ו: