שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה ט:

עוד שאלת ואמרת כי ראית שנוהגין כאן להסיר קדירת החמין מעל האש ולוקחין ממנה מה שרוצי' ומחזירים אותה למקומה על גבי הכירה אלא שיש קצת שנזהרין שלא להניחה על גבי קרקע אלא על גבי כלים ותמהת על דבר זה ואמרת כי נראה לך שאין להם על מה שיסמוכו והארכת בראיות שנראה מהם לאסור לפי דעתך ורצית לעמוד על דעתי על מה אנו סומכים שנהגנו בהיתר זה:

תשובה:

תנן בפ' כירה (ל"ו ע"ב) ב"ש אומרין נוטלין ואין מחזירין וב"ה אומרין אף מחזירין ואמרינן עלה בגמרא (ל"ח סע"א) אמר רב ששת לדברי האומר אף מחזירין אפי' בשבת מחזירין ואף ר' אושעיא סבר דמחזירין אפי' בשבת דאמר ר' אושעיא פעם אחת היינו עומדי' לעיל' מר' חייא רבא והעלינו לו קומקום של חמין מדיוטא תחתונה לדיוט' העליונ' ומזגנו לו את הכוס והחזרנוהו למקומו ולא אמר לנו דבר ע"כ ושם בגמרא (שם) חילקו בין עודן בידו או הניחם על גבי קרקע או דעתו להחזיר או אין דעתו להחזיר. ואיכא תרי לישני ללישנא קמא אם הניחו על גבי קרקע בכל גוונא אסור ובעודן בידו אם דעתו להחזיר מותר ואם אין דעתו להחזיר אסור וללישנא בתרא אפי' הניחם על גבי קרקע כל שדעתו להחזיר מותר ויש לזה לפוסקים ארבעה דעות. הראשונה דעת הרי"ף ז"ל דפסק כלישנא קמא לחומרא ולדעתו אין להחזיר אלא א"כ הוא בידו ודעתו להחזירו וכן נראה דעת הר"י בעל הטורים ז"ל. הדעת השני' יש מן הפוסקים שפסקו כלישנא בתרא לקולא ולא אסרו להחזיר אלא בתרתי לריעותא דהיינו הניחן על גבי קרקע וגם אין דעתו להחזיר אבל אי ליכא אלא חדא מינייהו מותר להחזיר. הדעת השלישית היא דעת הרמב"ם ז"ל שאוסר בהניחן על גבי קרקע אפי' דעתו להחזיר ואם לא הניחן על גבי קרקע בין הניחן על גבי כלי או עדיין הם בידו צריך שיהיה דעתו להחזיר. הדעת הרביעי יש מן הפוסקי' שסוברי' בהניחן על גבי קרקע כהרמב"ם ז"ל דאפי' דעתו להחזיר אסור ואם עדיין בידו או אפי' הניחן על גבי כלי מותר להחזיר אפי' לא היה דעתו להחזיר:

וכל חילוקי דעות אלו אינם על פי מה שנראה מגמרא דילן דמיירי אפי' בנטלו בשבת אבל בירושלמי (שבת פ"ג ה"א) משמע דהני תרי לישני לא איפליגו אלא בנטלן מעל גבי כירה מבעוד יום ולא החזיר אלא עד שחשכה דהכי איתא התם נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום ר' סימון בשם ר' הושיעיא אמר אם הניחו אסור לטלטלו וקאמר עלה איבעיא להו תלאו ביתד מהו הניחו על גבי ספסל מהו וכו' ומאחר שדבר זה מפורש בירושלמי נוכל לסמוך עליו דאין להחמיר אלא בשסלקו מבעוד יום אבל נטלו בשבת שרי להחזיר בכל ענין וכן כתב הר"ן ז"ל היכא דנטלו בשבת בכולהו גווני שרי ע"כ. וכתב א"ז הרשב"ץ ז"ל וז"ל ויש מקילין על פי הירושלמי להחזיר אפי' אין הכירה גרופה או קטומה ע"כ. ומעתה אין לך לתמוה על מנהגנו דהא יש מקומות שנוהגים להתיר לגמרי ע"פ הירושלמי. אבל אנן קפדינן שלא להניח על גבי קרקע זולתי אם יש קצת בורות שאין מדקדקין בכך ועוד דאפי' במקומות שנהגו ע"פ הירושלמי אין למחות בידם דיש להם על מה שיסמוכו הואיל ונזכר זה שם בפירוש וגם שיש פוסקים מן המפורסמי' שסמכו עליו והנהיגו להקל: