שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/ד
שאלה ד:
ראובן שקיבל קרקע במתנה ע"מ שיפרע לפלוני סך מעות לזמן פלוני וקודם שפרע אותם מעות מכר אותו קרקע לשמעון בעדים וקנו ממנו בקנין סודר ועבר זמן מה ולא תבע ראובן משמעון דמי הקרקע וגם השטר לא נכתב. ועתה ניחם ראובן על המכר ורוצה לבטלו וטען ואמר כיון שהקרקע ניתן לו במתנה על תנאי ובשעת שמכרו עדיין לא קיים תנאו הנה עדיין הקרקע אינו שלו ומה מכר לשמעון. עוד טוען דכיון שלא קבל המעות משמעון וגם לא החזיק שמעון בקרקע ואין כאן אלא קנין סודר והשטר עדיין לא נכתב א"כ יכול הוא לחזור ולבטל המכר יורנו רבינו הדין עם מי:
תשובה:
ודאי דאין כאן דין עייל ונפיק אזוזי שהרי לא שאל ראובן המעות כלל והיו מוכנים ביד שמעון ואלו שאלם תיכף ומיד היה נותנם לו. אלא שראובן רוצה לבטל המכר משתי טענות הראשונה כיון שמכר קודם שקיים תנאו הרי מכר דבר שאינו שלו ואין זה מכר. השנית כיון שאין כאן לא כסף ולא חזקה אלא קנין סודר והשטר לא נכתב עדיין לא נתקיים המכר ויכול לחזור בו. ובשתי הטענות אין בהם ממש אם לראשונה מאחר שהמתנה היתה בעל מנת הנה קנה משעה ראשונה שאע"פ שכמה חילוקים נאמרו בעניני התנאי כתבם הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכייה ופ' ו' מהלכות אישות. הנה אם היה מעכשיו אין צריך לשום דבר ממשפטי התנאי והטעם הוא שמעת' נעשה המעשה ויקיים תנאו אח"כ ובאומר ע"מ נמי קי"ל דכאומר מעכשיו דמי כדתנן בפ' האומר (ס' ע"א) אמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויתן וגרסינן עלה בגמ' איתמר רב הונא אמר והוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו היכא שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר לרב הונא לא תפסי בה קידושין ולרב יהודה תפסי וכתב הרי"ף ז"ל והלכתא כרב הונא דקי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכייה ומתנה. ורש"י ז"ל כתב אמר רב הונא והוא יתן כשירצה ואז חלין הקידושין למפרע ע"כ. הרי לך דמשעה ראשונה חלו הקידושין כשיקיים התנאי וקידושי שני אע"פ שקדמו לקיום התנאי אינם כלום מאחר שלבסוף קיים תנאו. והוא הדין בעצמו לענין מתנה זו כיון שהיא בעל מנת קנתה ראובן משעה ראשונה הואיל ולבסוף קיים תנאו. וזה לשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות אישות כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואינו צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה. כיצד האומר לאשה הרי את מקודשח לי ע"מ שתתן לי מאתים זוז. הרי זה גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז. הרי חצר זו נתונה לך במתנה ע"מ שתתן לי מאתים זוז תנאו קיים ונתקדשה זו או נתגרשה זו או זכתה זו בחצר והם יתנו המאתים זוז ואם לא נתנו לא תהא זו מקודשת ולא זו מגורשת ולא תזכה זו בחצר. ואע"פ שלא כפל תנאו ולא הקדימו למעשה ונתן הקדושין או הגט לידה והחזיקה זו בחצר ואח"כ השלימו תנאם הרי כשקיימו תנאם תזכה זו בחצר או נתקדשה זו או נתגרשה זו משעה ראשונה שבה נעשה המעשה כאלו לא היה שם תנאי עכ"ל. הרי מבואר דמאחר שהוא בע"מ משעה ראשונה זכה הזוכה וקנה הקונה כיון שלבסוף קיים תנאו וא"כ המתנה שניתנה לראובן בע"מ זכה בה משעה ראשונה כיון שקיים תנאו לבסוף וא"כ מה שמכר שלו הוא מוכר ומכירתו קיימת וכן נמי מוכרח מדברי הרמב"ם ז"ל פ' ח' מהלכות גירושין. והטענה השנית שטען שמאחר שלא היה לא כסף ולא חזקה רק קנין סודר והשטר לא נכתב. גם טענה זו היא בטלה. דקנין סודר קנין מעליא הוא לקנות בלא שטר ובלא חזקה דקנין סודר הוא אחד מן ההקנאות שקונין בקרקע וזה מפורש בפ' הזהב (מ"ז ע"א) ובכמה מקומות בתלמוד. ולענין אם צריך עם הקנין נתינת מעות אע"פ שיש מחלוקת בין הגאונים ויש מהם סוברים שצריך נתינת דמים עם הקנין אע"פ שאין הכונה לקנות באותן מעות מ"מ צריך לפרוע המעות כדי שיהיה נקנה הדבר בקנין סודר. אבל אין כן דעת הרמב"ם ז"ל אלא כדעת הסוברים דלא בעינן מעות עם הקנין שכתב פ' ה' מהלכות מכירה וז"ל הקרקעות והעבדים והבהמה והמטלטלין כל אחד מהם נקנה בחליפין והוא הנקרא קנין סודר וכתב הרב המגיד ז"ל דעת רבינו כמי שסובר שדין קנין סודר הוא אפי' בלא כסף וכן עיקר עכ"ל וכתב בחושן המשפט (סי' קצ"ה) וז"ל הקרקע נקנה וכו' בקנין כיצד הקונה נותן כלי למקנה והוא יקנה לו החפץ שלו בחליפי הכלי שהקונה נותן לו וכיון שמשך הכלי נקנו החליפין ללוקח או למקבל המתנה בכל מקום שהן ואין אחד מהם יכול לחזור בו ואפי' אין עדים בדבר אם הם מודים זה לזה ע"כ. וכתבו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בחידושיהן דאלים כח הקנין שאפי' במקום שנהגו לכתוב שטר אם קנו בקנין סודר אע"פ שלא כתבו השטר המכר קיים ע"כ. ואע"פ שנראה מדעתו של א"ז הרשב"ץ ז"ל דבמקום שנהגו לכתוב שטר לא קנה בקנין סודר עד שיכתוב השטר ודבר תימא הוא ונרא' לעניות דעתי להכריע דהוא ז"ל לא אמרה אלא אם היה העיכוב מצד המוכר שעשה סיבות ואמתלאות לעיכוב כתיבת השטר ותתימת העדים דאז אמדינן דעתי' דלא סמכה להקנותו בקנין סודר לחוד אבל אם עיכוב השטר היה מצד התרשלות הקונה ופתיותו כמו נדון דידן שהקונה מצד פתיותו כל זמן שלא תבע המוכר מעותיו נראה בעיניו מיעוט דרך ארץ לכתוב השטר בזה ודאי מודה א"ז הרשב"ץ ז"ל שקנה. הנה נתבאר לך שקניית שמעון שקנה בקנין סודר קנייה אלימתא היא וזכה בקרקע והרי היא שלו זהו מה שנראה לענ"ד: