שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/נד
שאלה נד: לחכם ונבון כהה"ר שמואל אבוזמיל אלי"ם בעדו לטובה יגמור ויוסף על ימיו ימים ויבלה בטוב ימותיו ושנותיו בנעימי' אמן ואמן. וזה לשון שאלתו. מרנא ורבנא רעיא מהימנא מרי מלכא אלנא דמניה יתזן חייא. יהא ליה שלמא רבא מן שמיא. משום דקאמרי רבנן (ברכות ל"א ע"ב) מנין שכל הנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו שנא' אל תתן את אמתך לפני בת בליעל וכו'. בהימנותא דרבון עלמא דלא סליק אדעתאי כלל דאשה רעה לבעלה דלהוי לו דינא דרעה ברעותיה או דפרץ דאי לא גמירנא ולא סבירנא והוינא כהני חצבי חיורי דמליון קיטמא הא קא חזינא ומנן מבר בי רב דקרי ולא תני וחזי מאי דקאמר רבינו יעקב ולימא הכי וכתבא דכתיבנא הא היא בשבועה דלא גרענא מינה ולא אוסיפנא בה מידי מן די כתיבנא לה עד השתא אבל אגב שיטפא כתיבית דאין הדעת סובלתה ואעברית יתיה מן כתבא מיהו מאן דאמרית דנראה מאי קאמרי רבוואתא והריא"ף אמתניתא וכו' דאי לית ליה במאי לפרוע כתובתה דאינו רשאי לגרשה מדקאמר מהרי"ק ז"ל ע"ש לא דאיפליג איהו אלא דאמאי דקאמר הרא"ש ז"ל אההיא עובדא דנכפית דאפי' אין לו דמגרשה ויהיב לה מה דאית גביה לא פליגי עליה הנהו רבוותא דאע"ג דאמרי דאי לית ליה במאי לפרוע אינו רשאי הכא מודה דנכפית דאי פליגי עליה ומאי דקאמרי הוא בכל גוונא ולא שנא נכפית הא אמר ליה בהדייא מהרי"ק ז"ל. ועוד דאי איירי מתניתין אפי' בנכפית היכי פליג הרא"ש אמתני'. ע"כ נראה דמאי דאסיק אדעתין זעירא דלא פליגי הנהו רבוואתא אהרא"ש ז"ל וממני דכתיבנא נראה הכי לחוד אי לפום לחוד אי לפום דממלא יקיר דילי לא אשתמע הכי אלא דאנא בעינא לדמויי האי דנכפית למאי דקאמר הרמב"ם ז"ל אשה רעה ברעותיה דהכי קא טעיננא אנן ואלהא רבא מידע ידע כלא וכל מאי דקאמר רבינו נהיר וצהיר וברור ובהיר ושריר ומאן יתי בתר מלכא ואנא ידענא דלאו אנא בר הכי דלימא אמאי דקאמר רבינו דהכי מילתא ואהוי כמכריע אבל אנא כתלמידא דמשכח מאי דגמיר מרביה והשתא מילתא אני בעי מרבינו דלא לישמע ולא ליקבל מאי דקאמרי אינשי עלאי לידיינינן לכף זכות דצערא דילן טובא ואין אדם נתפס על צערו אבל ליהוי ידיע לרבינו דאלו הוה אפשר דליזבן אנא כעבדא בדיל לאותיב להאי אתתא כתובתה ודלא למיקם בהדה עבידנה הכי ואלהא רבא ידע קושטא אמאי קבילנא עלאי גלותא דנא. אלין פתגמא דשמעא. דנשיק אכרעא. דלשמשא קדמיה תאיב דמאיך וכאיב. הצעיר שמואל אבוזמיל:
תשובה: מימר' דשמיא להוי בסעדך וליהיב לך חילא. ולעדי מינך עקרא וצערא וחילא. חזינא להאי מילי מעליתא. דסדיר מר קמיהו דמרנן מרייהו דכלהו שמעתתא. ודייקנה בה דיוקא בתר דיוקא. וחזינא להו לפום סבר' דילן דלאו אליב' דהילכת' מלתייהו סלק'. דכ"ע אמרי (דאכתתיב) [דאנתתי] קמיתא דתירוכין דידה בלא ערות דבר איכא איסורא. ובתלמוד ירושלמי קא מוספי חומרא יתירה. ואמר דהאי מילתא מאן דעבדא קא עבר אעשה דאורייתא. ולב"ה דאמרי (גיטין צ' ע"א) אפי' אדבר בעלמא דהיינו הקדיחה תבשילו אית ליה רשותא לתרוכי אתתיה הא בגמ' (שם) קהו בה קהוותא ומסקי לה (שם ע"ב) דהני מילי באנתתיה תנייתא ולא באנתתיה קמייתא. ולאפלוגי בהאי מילתא אמרי רבוותא בתלמודא (שם) מילתא חדא דכל המגרש אשתו ראשונה דאית לעלמא במלתיה דא צערא ואנינה גם מזבח מוריד עליו דמעות ועלמא על האי מילתא בישא עבדא זוועה וטעמא דמדבחא קא בכי ואית ליה בהאי מילתא צערא משום דרחמנא שוייה למדבחא למיפק מיניה לעלמא שלמא ובסומא וקיומאי והאי גברא דעבד קרבא עם אנתתיה. ואחרביה לביתיה עביד למדבחא מילתא דהיא פליגא אדידיה ודלא כרעותיה. ולפום הא בכי ואוריד דמעתיה. ולההיא דיוקא דדייק מר מלישנא דהגאון מהרי"ק ז"ל דקאמר ועיין במה שכתבתי בסי' קי"ז בתשובת הרא"ש ז"ל ואפיק מר מינה דאית לך רשותא לתרוכי אנתתיך דהיא לך שנואה ומצוה קא עבדת בתרוכין דידה דלא ליהוו לך מינה בנין דעבדין עובדא דלאו מעלייתא. ואמר מר הואיל ואית בהאי מילתא לפום דעתא דידך מצוותה. דחובא על בי דינא לאזדקוק להאי מילי לאכרוחי להאי אנתתא לקבולי גיטא דידה דלא כרעותא. ואע"ג דלא אית לך למיהב לא כתובתה ולא נדונייתא כדאוכחת מההוא דיוקא. נלע"ד דלא נתכוון מרן מהרי"ק ז"ל להאי מילתא דחיקה ורחיקא לאברוחי אנתתא עלובתא למיזל מגברא דידה בלא כתובתה משום דגברא דידה לא אתיא ליה כפום דעתיה. ועובדין דידה אינן כרעותיה. דאי תימא הכי דבנתיה דאברהם אע"ה נפקי מגבריהו בעל כרחייהו. וכלהי גברי אכלי פורנא דידייהו ואמרי להו זילו לכו בלא כתובתה בשעתא דא עד דליהוי לי גוביינא דשעתא דאי לא אית ליה אפילו פרוטה חדא. מומי עזובא דא. דהא מילתא רחיקא מדעתא. וקושטא דמילתא אי לעיין מר בכלהו שמעתתא דאינתתא קמייתא אפי' דפרע לה כתובתה לא אית ליה חילא לגברא דידה לתרוכה ולמיפטרה אי לא עבדין מלין דאיסורא כדפירשו להו רבנן בשלהי גמ' גיטין (שם) ובכתובות (ע"ב ע"א) וביבמות (פ"ז ע"ב) ובכלהו סוגיין דתלמודא אתבארו מילין בשלימות' דאי עבדת האי אנתתא מילין דלא כאוריי' אית ליה לגברא דידה חילא למיהב לה גיטא אע"ג דלא אית ליה ממונא. למהב לה כתובת' ופורנא. אית ליה חיובא לבי דינא. לאכרוחא לקבולי גיטא ולמיזיל לחרפות. אחר דעובדין דידה אינון בישין לגבי שמייא ולגבי גברא לא אינון יפות. ואי אנתתיה דא לא אזלא בעובדין דידה דלא כרעות שמיא. אע"ג דהא לא אשכחית רחמין לגבי גברא ועל דעתה לא אתיא אדרבא חיובא על בי דינא למיהב לה חינא בהדי בעלה ולמיעבד בינייהו שלמא. דלא אית לן מצוותה רבתא כמצוה דא דהיא קיומא דעלמא. ולגבי אנתתיה תנייתא איברא דהכי קא אמרי דאית רשות' לגבר' דידה למיפטר' אפי' אדבר בעלמא והלכתא כוותייהו. ואפ"ה אי לית ליה ממונא למיהב לה כתובתה דידה מי ימר דיכיל בעלא למימר לה זיל לך דאת שנואת' דידי ואנא לא אית ליה קנינא למיהב לך אפילו מידי בעלמ'. טול גיטך עד דיהיב רבון עלמא. חילא ושלמא. ואפרע יתך לנדוניי' דילך ולכלא כתובתך. האלי"ם אלו אמרה יהושע ן' נון האי לא נקבילנ' דהיא מילת' קשיא היא עד דלא יקבל יתה דעתא. דהא דהרא"ש ז"ל דקאמר עלה דהגאון מהרי"ק ז"ל פסקי דידה למימר ועיין במקום פלוני במלין דאינון שייכין דא וגם דאי נתכוון ז"ל לחלוק על הרשב"ץ ז"ל ומאן דעמיה הוה ליה לברורי מלתיה ולימא כדברי הרשב"ץ והרשב"א לא אתיא דעתיה. וכי מאן דפליג על הרשב"א והרשב"ץ ז"ל אמר להו למלתיה בדרך רמז והערה. ועיין במה שכתבתי וכו' ולימא אין זאת דעתי במילת' בריר'. ובכן כללא דמילת' כל (ארתתיה) [אנתתי'] קמיית' אמר רבנן דשנוי הוא המשלח ומדבח' אחית עליה דמעתא. ואפי' דפרע לה כתובתה אלא אי עבד' מלין דלא כארחייהו דבנות ישראל ודלא כאוריי'. וכדאמרי' לעיל ולגבי תנייתה אע"ג דהלכת' כב"ה דלא אית ליה איסורא דתרוכין דידה אי אית ליה חילא למיהב לה כתובתה [ואי לית לי'] קושטא דמילת' דלא יכיל למיפטר יתה וראיה מההיא דאמרו רז"ל (יבמות ס"ג ע"ב) במדרש על פסוק נתנני ה' בידי לא אוכל קום זו אשה רעה וכתובתה מרובה. ואי יכיל גברא לתרוכי אנתתיה. דלא אתיא ליה בדעתיה. בלא כתובתה מאי לא אוכל קום דאמרי רבנן ולימא להו להנהו תלמידי דההוא גברא דהויא ליה אנתתיה בישתא למיעבד לה צדקת' ויהבי ליה ממונא לאגבויי לה כתובתה כדאייתו לה לההוא עובדא במדרש. ובודאי דהאי אשה רעה דקאמרי רבנן ז"ל לאו רעה בעיני שמיא היא בעובדין דלאו כדאוריית' דאי הכי הוה יכיל גברא למיפטרה אע"ג דלא אית ליה כתובתה וכדאוכחינן לעיל דרעות' דאית בה היינו ריעות' עם בעלה דלא מותב' לה אדעתיה. ועובדין דידה לא אינן כרעותיה. ואשה רעה דאמרי רבנן מצוה לגרשה היינו רעה בעיני שמים ומשום הכי באתרא אחרינ' קרו לה רשיעא כדאמרי התם (גיטין צ' ע"ב) זו הוצי' רשעה מביתו. ואמרי עלה ג"כ גרש לץ ויצא מדון דאי רעה אלא בעיני בעלה דלא אזלא אליבא דידיה ולא אתיא בדעתיה אמאי קרו לה רשעה ולץ וכו' והיינו דקאמר הרמב"ם ז"ל אשה רעה כרעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל מצוה לגרשה שנא' גרש לץ ויצא מדון ודוק בדבריו ז"ל דהרי הוא כדאסקינן. אבל אי אינתתא דא אזלא באורחין דאוריית' אע"ג דהיא רעה לגבי בעלה תהוי עמיה כלהו יומיה כדאמרי רבנן (יבמות ס"ג ע"א) זכה כנגדו לא זכה מנגדתו דאי לא אית ליה חילא למיהב לה כתובת' דידה תהוי עליה ידא שעליו נאמר נתנני ה' וכו' ולא אית לזו לבי דינא רשות' למיכרח' למיפק בלא כתובה אלא אי עבידי עמיה טיבות' למגבי לה מדידיהו כדעבדו הנהו תלמידי לרבן דידהו וכ"ש אי ריעות' דהאי אינתתא לאו אינון מאורחין אלימת' אלא ממלין דתמימות' ופתיותא כההיא אנתתא דאייתו עובד' דידה בשלהי נדרים פרק ר' אליעזר (ס"ו ע"ב) דלא איפשר בעלמ' למיהוי פתיות' כההיא אנתתא ועכ"ז ר' בבא ן' (דומה) [בוטא] ע"ה עביד עלה בעות' לגבי שמיא דלהוו לה תרין בנין כוותיה וכן הוה לה דקבל רחמנ' צלות' ואי רעה דאמרי רבנן מצוה לגרשה היינו רעה בעיני בעלה אין לך רעה בעולם ביותר מאשה. וכ"ש אי ריעות' דידה בעיני בעלה היינו משום ריעות' דלא הוייא שפיר' בריוה ויא' בחזוא דאין זאת מצוה לגרשה ועלה אמרו רבנן גרמא דנפל בחולקיך וכו' ואמרי (ב"מ נ"ט ע"א) אי אנתתיך גוצא וכו' ולחזי מר מאי דמסיק הגאון ז"ל מהרי"ק במלתיה וז"ל דהאי דאמרינן כי שנא שלח בשנאה משמע על ידי דבר שעשתה דעל ידי שמצא אחרת נאה הימנה אין לשנאה וכו' ואלין מילין דאמרי ז"ל משתמעי אפי' דיהיב לה כתובת' כ"ש דלא מיפק לה משום רעה בעיניו בלא נדוניית' דתלקה מדת הדין על כך ובעינ' מיניה דמר דליחזי להו מילין דידי בעינא טבא ובבסימ' דליב'. ואנא ידענ' דמר הוא צורב' מרבנן. ואמר דבאורח' דקושט' אזלינן. ומלתייהו דרבנן קאמרינן. ולחכימ' רבא די בראשי פרקים ורחמנ' מלכא ליחזי בדוחקיה דמר ואוקמיה ליה מוקים. כנפשך ונפש אחיך אשר בטובתך לבו יגל וישמח. שלמה בכמה"ר צמח דוראן זלה"ה: