שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/נג

שאלה נג: מעשה היה בארצנו זאת באיש אחד שהלך לו דרך אניה בלב ים ורוח בעים עמדה על האניה ונטבעה במעמקי מים שאין להם סוף ונתקבלו עדויות בענין האיש ההוא להתיר את אשתו ממאסר העיגון וז"ל העדויות אשר נתקבלו. העיד בפנינו אנו ח"מ אברהם בר סעיד מעיר בונ"א ועומד פה תונס יע"א איך היה בה בספינה עם ברהימו בר מחבוב הידוע משליון מבו"נא לבנזרת. ויהי סער גדול בים והאני' חשבה להשבר ויצאו מן הספינה וישליכו עצמם לים אולי יוכלו להנצל לצאת אל היבשה עם קצת אנשים אחרים יהודי' ועממים מהנמצאי' בספינה ההיא והעיד אברהם בר סעיד הנז' עדות נכונה וברורה איך ראה את ברהימו ן' מחבוב הנז' שוחה בים פעם ושתים ולא יכול לצאת אל היבשה וצעק צעקה גדולה ומרה ואמר בקול גדול רבי אברהם שאני מת כי באו מים עד נפש והעיד רבי אברהם הנז' זה בפנינו שראה את ברהימו הנז' מת מוטל על פני המי' ונשמה לא נותרה בו ואח"כ צלל בתוך המצולה זהו מה שהעיד בפנינו רבי אברהם הנז' בעישור ראשון לחדש אייר שנת השנ"ד ליצירה פה תונס מתא דעל כיף ימא מותבא ולראיה חתמנו פה והכל שריר וקיים. במותב תלתא כחדא הוינא יתבין אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא רבי שלמה יצ"ו ר' ניסם צרפתי יצ"ו והעיד עדות זו בפנינו ואמר שכאשר שמעו בספינה של האלר"צייץ בן טיי"אטה שנטבעה בים והיו בו יהודים רבים ולא ידעו מי הוא המת ומי הוא החי אח"כ פגע הוא ביהודי אחד קסטיני שמו ברהים ן' סעוד אל עד"ם שהוא היה בספינה ההיא כשנטבעה ויצא דרך שיטה וניצול מהמיתה בחמלת ה' עליו ושאל אותו איך היה המעשה ואמר לו שהוא הי' עם יהודי אחר קנסטיני ועם העלות אברהם בר מחביב משליון השליכו עצמם לשוט בים שלשתם לחתור לצאת אל היבשה ואחר ששטו בתוך הים כנגד היבשה כמו מיל אחד ואמר שהיה קרוב אליו אברהם משליון הנז' ואמר שכאשר היו שטים אברהם הנז' נראה ממנו שיגע ולא יכול לשוט עוד והיה הוא מחזק את לבו ואומר לו אה"ה י"א וול"די כו"ן ראג"ל אסא"עא יחו"ן אל"לה ב"ה קרי"ב נכר"גו ללב"ר אה"ה י"א אברהם כו"ן רא"גל שו"ד רוח"ך ואמר שהיה מחזק את לבו בדברים אלו כפעם בפעם ולא הועיל כי אברהם הנז' יגע עד מאד ובא עד קצו ואין עוזר לו ולא יכול עוד להרים יד ורגל בשיט' בתוך הים ואמר שהוא ראה את אברהם הנז' שנשקע כלו בתוך הים עד שלא נראה ממנו כלום ואח"כ תכף השקיעה עלה מעט והוציא ראשו מהים וצעק או פלונית שהיא אמו ואח"כ היה רואה בו שנשקע בפעם אחת שקיעה רבה ולא נראה עוד מאותה השקיעה והיה מביט ביותר אליו ולא יסף להראות עוד. ואמר לפנינו שלמה צרפתי הנז' שחזרו על אברהם ן' סעיד הנז' על הדברים הנז' פעמים שלש והוא הולך ומתחזק בדברים אלו. ובסוף דבריו אמר להם אני רואה בו שירד לים בפעם הג' ולא נראה עוד ומת בודאי לפי דקדוק הראיי' שראיתי ממנו. ואנחנא בי דינא דחתימין לתתא דקדקנו הדברי' של רבי שלמה צרפתי הנז' וקבלנו ממנו עדות זו ע"פ הדברים האלה ולראיה ולזכות חתמנו פה על קבלת עדות זו לזכות מי"רה אשת העלוב רבי אברהם משליון נ"ע הנז' והיה זה יום ג' כ"ב לחדש אייר שנת דש"ן ליצירה באלגזאייר מתא. והעיד רבי שלמה צרפתי הנז' ג"כ שאמר להם ברהים ן' סעיד הניצול הנז' שהיהודי האחר אל קסטיני הנז' היה שט עמו בים ויצא עמו עד קרוב ליבשה ונתפרד ממנו ולא ידע מה היה לו כי לא נראה אליו עוד ואמר להם שהמעשה שהיה לו עם אברה' משליון הנז' היה בעוד היום גדול והמעשה שהיה לו עם היהודי האחר הקסטיני הוא בלילה ולכן לא ידע מה היה לו והכל שריר וקיים:

במותב תלתא כחדא הוינא יתבין אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא רבי יעקב בר' יוסף משנינו יצ"ו והסדר עדות זו בפנינו וקבלנו עדות זו ממנו לאחר הדקדוק בדבריו כפי הראוי וזהו מה שהעיד בפנינו רבי יעקב הנז' אנו בי דינא. העיד שהוא היה בב"לד אל עונ"אב והלך לשוק הרצענין לקנות מנעל א' לעצמו ובא לחנות של רצען אחד לקנות מנעל אחד משם ומצא באות' חנות כמה עכו"ם יושבי' מספרי' זה עם זה כשראה כך הלך לחנות אחרת שלפניה והוא עומד לשם כדי לקנות המנעל ראה שעכו"ם א' עבר דרך שם והעכו"ם ההוא רב החובל של הספינה שנטבע' באותו גבול באותם ימים ואמר ששמע עכו"ם אחד מאותו הקבוץ שהיו יושבים באותה חנות הנז' מספרים זה עם זה אמר לחביריו תקללו לאותו האיש שעבר אמרו לו ולמה אמר להם זהו רב החובל של הספינה שנטבעה ואני הייתי בה וכמה תחנות ובקשות עשינו עמו לחתור לצאת אל היבשה להציל את הספינה ולא רצה. אמרו לו חביריו ומה לו לעשות זה העני אמר להם לא כי שכמעט לא היו מעשיו אלא בדרך ניגוד וגם שהוא רצה לעשות כן להועיל לעצמו לקחת בזה ושבי. והעיד רבי יעקב הנז' שבהיות העכו"ם הנז' מספר דברים אלו אמר לחבירו י"א אצחא"בנה מא"דה אל יהו"ד יכא"פו אמרו לו חביריו מהו הפחד של היהודים אמר להם אותו היהודי עמארי כמה פעמים הלך דרך ים ועכ"ז כשראה הים הולך וסוער היה בוכה אמרתי לו ולמה אתה בוכה וכי אין לך גבורת אנשים והלא כמה פעמים הלכת דרך ים והשיב אותי ואל"א יאי סי"די מ"ה בי"ה ש"י על"א רוח"י אלא האד"א א"ל יתי"ם ן' כא"לתי יאלדי גיבתו בגיד גרדהו אני הווא כאן מאשי לקסנטיינא ואנא געלתהו יגי להדא אל טריק בעד דאלך בקינא חתא אנקלבת אספינה אלדי מאת מאת ואלדי חכם פי אספינה טלא עלא דהאר אספינה ומן גומלת הום עמארי ואל יהודי נסים אלשיך ואל יהודי ן' כאלהו עמארי ואנו קולת לעמארי יעטיני שי מן מאלהו אלדי כאן בין ידיה פי' כבדוקהו ננגמרו ואבא בעד דאלך חייבו אנאס ארוואח הום ללעולם פי' אל בחצר ומן גומלהום יהודי ואבנהו וכדאלך אל יהודי ן' כאלתהו אלדי עמארי ערד חוואייגהו ובקא משמר וסרוול אחמר עליו ורמה רוחהו ללעוום פירש אל בחצר ואנא כדאלך רמית רוחי ללבחצר וכרגנא ללבר ומאתו אנאס ועאשו גאב וסבת אל האגל אל יהודי כרג קבלנא אבנהו כרג מעאנא ואנא כופת עלא שא יין מהביט עלא עלא קלבי מן או עהאב כדית אל גאבה בקית יומין לגהאר אתאלת אלדי גהקת אספינה גית לשאט אל בחצר וסיבת תם באם מסייבין כגאל מייתין פיהום אל יהודי ברתים ן' כאלתהו אלדי עמארי מיית מסאייב מרמי וסרוואל אחמר אלדי באשכאן פי' ווסטהו ובעד דאלך חבינא נקלבוה לא יכון שי אפלא קלבו מרבוט ריגה אל עראב גאיין כופנה והרבנה פי תאלנה. כל זה העיד בפנינו רבי יעקב הנז' ששמע באר היטב העכו"ם הנז' מדבר עם חביריו בדברים אלו לעצמו מסיח ל"ת ואנו ח"מ קבלנו העדות הזאת מפי ה"ר יעקב הנז' וכפי מה שהעיד בפנינו אות באות תיבה בתיבה ולראיה על שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו יום ר"ח טבת שלשים לכסליו שנת השנ"ה ליצירה באלגזאייר מתא והכל שריר וקיים:

זה כתבתי לאחי וריעי חכמי העיר יש"ץ.

תשובה: כבר אז"ל אותיות מחכימות. להבין הדברים בשלמות וכ"ש בדינין עתיקים. אשר צריך לדלות בהם מים עמוקים. ולהביא חכמה מאין. ולשאוב מים מהעי"נה והעי"ן. המה המים היוצאים מהמקדש דברי רז"ל ראשונים ואחרונים. ומתשובות הרבנים. וכדי שלא להיות הדברים נעים ונדים במעשה זה דנ"ד שצריך אליו דברי חדודים. אמרתי לחזק אותם בכתיבה תמה. גם כי אין בי חכמה. והדבר אין בי עכ"ז אמרתי אחכמה מדברי אנשי שם לבושי מכלול ורקמה. ועל כן העליתי על ספר הדברים האלה אשר דעתי החלושה אליהם נוטה ואליכם אחי ורעי הדעת והתבונה. לעיין בדברי האלמנה. הזאת כי עת לחננה. משום עגונה. והוא ית' יראנו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות אכי"ר:

הגם כי הדין הזה ר"ל ענין הטביעה במים שאין להם סוף הוא מים שאין להם סוף בדברי הפוסקים ומפרשי סוגיות התלמוד לפי שחששו לשמא יצא הנטבע למקום אחר ולשמא קא מסהדי בדדמי עכ"ז הם נתנו רשות לכל היושב מדין לדון במה שעיניו רואות כפי העת והשעה וכפי קבלת העדויות ואחז"ל שכל המרבה לבדוק עד מקום שידו מגעת ולחפש בנרות שכלו בחורי המפרשים ובסדקיה' למצוא פתח של היתר לעגונות ה"ז משובח וכדכתב האשרי ז"ל בתשו' אחת וז"ל וראוי הוא לכל מורה לחזור על צדדין וצדי צדדין להתיר העגונו' והאריך בזה ז"ל להביא ראיות על זה מכמה מעשיות נזכרו בדוכתי טובא בתלמודא וכולם עשאום משום עגונה ולזה אמר כי הנה אין ספק שאשת העלוב הנטבע היא מותרת להנשא לשוק מדאורייתא היתר גמור לפי העדות שנתקבלה בתונס שהוא אומר בה שאברהם ברבי סעיד שהיה שוחה בים עם העלוב וכו'. ראהו מת על פני המים ונשמה לא נותרה בו ואח"כ צלל בתוך המצולה וכו'. וגם בעדות שנתקבלה פה אלגזאייר משמו של אברהם הנז' הוא אומר בה שראוהו שוקע בים פעמים שלש כדרך הנטבעים ואח"כ ירד במצולה ולא עלה עוד ושהוא שהה עליו לראותו ולא יסף להראות אליו ולבסוף אמר שמת בודאי לפי דקדוק הראייה שראה בו אם כן לפי עדות זו שהגיד אברהם הנז' אשת אברהם העלוב היא מותרת להנשא לכתחלה מדאורייתא אליבא דכ"ע ואם יש מחמירין בענין כיוצא בזה היא חומרא מדרבנן שעכבוה מלהנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא ולפי זה אם יש ספיקא בדינא דידי' הוא ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא ככלהו ספיקי דרבנן וכמו שנבאר בדברינו אלה בע"ה: הנה נא מצאנו ראינו להרי"בש ז"ל שהגם שהוא נוטה להחמיר באשתהה וחשש לה כדברי המחמירין אשר קדמוהו עכ"ז כתב הרב ז"ל בתשובה אחת וז"ל ואם היה בכאן מי שמעיד על הטביעה במים שאין להם סוף כראוי אז לא היתה האשה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילים בה היינו מקילים בדרבנן אבל בכאן אין מי שיעיד בטביעה אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגייא ראה את מכלוף מת על שפת הים ואינו מזכי' בפי' שמכלוף היה בדוגייא ושהוא ראה בטביעתו ושהה עליו שיעור שתצא נפשו עכ"ל ז"ל. וכן בתשובו' הכתובות בשם הרמב"ן ז"ל סי' קכ"ח וז"ל צריך לחקור אם ראהו שטבע ממש ושהה שיעור שתצא נפשו ולא ראהו עוד או שמא ראה ספינה מטורפת בים וחשבה להשבר וכו'. ומסיק הר"ם ואפי' במים שאין להם סוף כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אם נשאת לא תצא עכ"ל ז"ל. ובנ"ד הא קמן שהעיד אברהם בר סעיד שטבע העלוב הנז' וראהו מת מוטל על פני המים ושאחר שראהו מת מוטל על פני המים ראוהו שצלל תוך המצולה ועמד עליו ושהה לדקדק בראייתו ולא ראהו ובעדות שנתקבלה משמו באלגזאייר הוא אומר ודקדק לראותו ולא ראהו עוד. הנה בודאי נראה לעין כל שעדות זאת היא מבוארת ומבוררת דלמיתה קא אזיל ההוא בר עולבתא יותר מה שהתנו בדבריהם הריב"ש והרמב"ן ז"ל דבתנאים דידהו לא הזכירו המיתה בפי' אלא שהה עליו שיעור שתצא נפשו ובנ"ד הזכיר העד בפירוש שראהו מת מוטל על פני המים ואחר זה ראהו צלל תוך המצולה ולא יסף להראות עוד אליו לאחר ששהה עליו ואם רב נחמן בההוא מעשה דנדון דידה (יבמות קכ"א ע"ב) אמר אלהי"ם דאכלוהו כוורי לחסא בנ"ד נשבעין אנו שאמת דאכלוה כוורי לההוא עלוב נ"ע:

ואין לומר דמהיכא אתיא ליה להאי גברא האי סהדותא דקא מסהיד ואמר שראהו שמת מוטל על פני המים ואולי עדיין חי הוא ואמר מת בדדמי כי רחוק הוא שיוכר האדם שהוא מת מוטל על פני המים. י"ל דאפשר דידע ביה דמת ודאי ולא אמר בדדמי כי האדם המת המוטל על פני המים יוכר לפי תנועותיו ולפי ענייניו וזה העד שהי' שוחה עמו בים וקרוב אליו אם הוא אמר שדקדק בראייה וראהו מת וצלל ולא עלה עוד איך אנו אומרין בדדמי קאמר. ולפ"ז אני אומר שגם מדרבנן היא מותרת אשה זו להנשא לכתחלה ולית בה שום עכובא כי אשה זו דנ"ד אית לה אפין להתירה ביותר מההיא דכתב הרב הגדול מהר"ם ז"ל וז"ל שכ"כ הא"ז בשם רבינו מנחם ור' אליעזר ורבי קלונימוס זצ"ל שכתבו בתשובה אחת וז"ל כבר פשטה ההוראה בישראל דאפי' עד מפי עד ואפי' עבד ואפי' שפחה הם נאמנים א"כ בזה הנדון שלפנינו שיש עכו"ם מל"ת שראהו מת צף על פני המים והכירוהו בטביעו' עינא והכרה גמורה בהכרת פנים עם החוטם בעת לא צוננת ולא חמה מתוך הלכה פסוקא נראה לנו להתיר את אשתו ואין לפקפק בה וכו' עכ"ל. ומעתה נבוא לנ"ד בק"ו שאם בעדות עכו"ם מל"ת הא אמרי הני רבוואתא דסמכינן עלייהו דעכו"ם המל"ת דאמרי שראהו צף על פני המים והכירוהו בטביעות עינא דידהו וכ"ש בנ"ד שאברהם הנז' שהיה שוחה עם העלוב הנטבע ועבר בים צרה עמו העיד בעדות ברורה שראהו מת מוטל על פני המים ואח"כ צלל תוך המצולה ושהה עליו לראותו ולא ראוהו עוד שלא תהיה אשתו מותרת להנשא לכתחלה ואין לפקפק בה לדעת הגאונים האלו זצ"ל והרי אנו רואין דתלתא אלין גברוותא אריוותא דאורייתא אמרי בנדון דידהו דאשת אותו מת מותרת להנשא לכתחלה והסכים עמו אור זרוע ז"ל אשר העלה דבריהם על ספרו להלכה למעשה ואחרון האיר נתיב אחריהם הרב הגדול מהרא"ם ז"ל אשר כתב דברי הא"ז גם הוא הלכה למעשה דאתא לידיה ומה גם עתה לנ"ד שהוא בכל שכן וק"ו לנדון דידהו וכדאמרן:

איברא הוא דלכאורה נראה שהאשה הזאת דנ"ד היא אסורה להנשא לכתחלה מדרבנן לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל ומאן דעמייהו שכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' גירושין וז"ל עד א' אומר ראיתיו שמת במלחמ' או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא אשתו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא אשתו ואם נשאת לא תצא עכ"ל. הא קמן בפי' מדברי רבי' דנ"ד שאמר העד ראיתיו מת מוטל על פני המים וצלל וכו' ולא אמר וקברתיו דחיישינן דדילמא בדדמי קאמר ושמא עדיין חי היה כשירד למצולה ושמא יצא למקום אחר. ודברי רבי' ז"ל יסודם ושרשם הוא מההיא בעיא דאיבעיא לן בפ' האשה שלום (קט"ו ע"א) עד אחד במלחמה מהו וכו' וכמו שפי' דעתו הרב המגיד דהאי חששא דחיישי' דדילמא בדדמי קאמר היא חששא רחוקה וחומרא דרבנן היא דלפי האמת לא קאמר מת בטובע בים אלא כשידע בו שמת בודאי וז"ל ה"ה ז"ל כפי מה שהגיה מהרי"ק ז"ל ומתבאר מדברי רבי' שמים שאל"ס שאי אפשר לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהא כדי שתצא נפשו ולא חיישינן דאמר בדדמי וזהו שכתב רבי' או שטבע בים הגדול וכן עיקר עכ"ל. ופי' דבריו מהרי"ק ז"ל וז"ל והכי קאמר שמים שאל"ס לעולם העד אינו מעיד ואומר מת אא"כ שהה עליו כדי שתצא נפשו ומ"ה אע"ג דלא אמר וקברתיו אם נשאת לא תצא וזהו שכתב רבי' או שטבע בים הגדול ומת כך צריך לגרוס בדברי ה"ה ומייתי ראיה מדכתב שטבע בים הגדול ומת דמשמע שהוא יודע שמת והיינו לפחות על ידי ששה' כדי שתצא נפשו ומ"ה אע"ג דלא אמר וקברתיו אם נשאת לא תצא עכ"ל ז"ל. הרי לנו בפי' מדברי ה"ה ז"ל ומדברי מהרי"ק ז"ל המבאר את דבריו שיש לנו להורות ולהבין כי מי שמעיד ואו' פלוני ראיתיו מת מוטל בים דלא קאמר הכי אלא עד ששהה עליו וידע בודאי שמת ולכן גם אם לא אמר וקברתיו אם נשאת לא תצא דקרובים הם לודאי דבריו וחומרא אחמירו בה בעלמא ואמרי לא תנשא לכתחלה:

וכ"ש בנ"ד דקא מסהיד ואמר שראהו שמת ומוטל על פני המים ואח"כ טבע במצולה וכו'. ובעדות האחרת הוא אומר שבפעם הג' נשקע שקיעה רבה ולא נראה עוד מאותה שקיעה והיה שוהה ומביט ביותר אליו ולא יסף להראות עוד ואח"כ הוא אומר שאברהם ברבי סעיד הנזכר אמר בסוף דבריו אני רואה בו שירד לים בפעם הג' ולא נראה ומת בודאי לפי דקדוק הראייה שראיתי ממנו וכו'. והמובן מדבריו הוא שהוא לבסוף מבאר מה שאמר בתחלה וזה שבתחלה אמר שראוהו מת מוטל על המים ואח"כ לבסוף הוא אומר ומבאר כי מה שאמר שראהו מת על פני המים הוא דבר של ודאי והראי' לזה שהוא ראהו פעם שלישי שנשקע שקיעה רבה ועמד ושהה עליו ודקדק בראייתו עד שידע בודאי כי מה שראהו מת מוטל על פני המים הוא דבר של ודאי כי אותה שקיעה אחריה לא תהיה על אותו אופן אלא למי שמת מקודם וזהו מכוון בדבריו בשתי העדויות. ואם כן לפ"ז לולא שמיראי הוראה אני אומר כי גם להרמב"ם ז"ל אשה זאת דנ"ד היא מותרת להנשא לכתחלה ולית לאחמורי בה חומרא דרבנן וזה שהרמב"ם ז"ל כתב הכי עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר וקברתיו וכו'. ומשמע מדברי רבי' ז"ל שמה שהעיד עליו שמת בטביעת הים הגדול הוא מצד ראותו ששקע וטבע בים ואשתהי שיעור שתצא נפשו ולא שראהו שמת קודם הטביעה אלא שמת מחמת הטביעה והיינו דקאמר או שטבע בים הגדול ומת ר"ל שנראה לו שמחמת הטביעה מת וכמו המעיד על מי שמת במפולת דהיינו שראה שנפלה עליו מפולת וידע הוא שמת תחת אותו מפולת וכן ג"כ מי שמת במלחמה דהיינו כשראה החרום משליכים חללים ארצ' וראה את האיש שהוא מעיד עליו שנפל מלא קומתו ארצה מחמת מכת חרב ונראה לו שהוא חלל על פני האדמה וע"כ הרב המגיד ע"ה הוצרך לבאר דברי רבי' ז"ל דקשיא לן בגוייהו שהאיש הזה המעיד ע"ז שראהו שטבע בים ומת איך תקובל עדותו שאמר שראהו לאחר שטבע מת מאותה טביע' והלא אפשר שיצא במקום אחר לאלתר וא"כ בהאי חלוקה איך אמר רבי' ז"ל אם נשאת לא תצא. ולכן ה"ה ז"ל נתן טעם לשבח לדברי רבי' כמו שכתבנו בשמו למעלה דאנן סהדי דלא קאמר הכי אלא משום דעמד עליו ושהה שיעור שתצא נפשו ואם כן בודאי הוא שדבריו קרובים לאמת ולפיכך אם נשאת לא תצא ובנ"ד העד הנז' העיד שהוא ראה אותו מת מוטל על הים ונשמה לא נותרה בו ואח"כ צלל במצולה ושהה עליו ולא ראהו עוד וא"כ הרי לנו שהעיד במיתה תחלה ואח"כ העיד בשקיעה דקברי' בה רחמנא ושהה עליו ולא נראה אליו עוד זה יראה דכאלו אמר וקברתיו דמי. וכמו שכתב הר"ן ז"ל בתשובה וז"ל ומ"מ הוו זהירין בדבר דלא בעינן דאמר וקברתיו דוקא אלא כל שאמר דברים שהם קרובי' וברורים שאין לספק בהם דאמר בדדמי סגי כגון דאמר אני נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלו וכדאמרינן בפ' האשה שלם (קט"ו סע"א) כגון דאמר אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וכו'. וכבר יצא להיתר בכיוצא בזה על ידינו ועל יד חבירינו אבל מ"מ צריך דקדוק גדול בעדות זאת כדי שלא יהא בו שום צד דאיכא למימר בדדמי אמר עכ"ל ז"ל. ובנ"ד אע"ג דלא קאמר העד נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו וכו'. הרי הוא אומר שדקדק בראייתו וידע בו שמת בודאי ואח"כ נטבע ושהא עליו ולא ראהו עוד א"כ לפ"ז היה לנו לומר דתנשא אשה זו לכתחלה גם לדעת הרמב"ם ז"ל ואולם מיראת ההורא' אמינא דהר"ן ז"ל שנסתייענו ממנו דלא בעינן וקברתיו ממש הרי הוא אמר כגון דאמר אני נגעתי בו או שניתיו ממקום למקום ובנ"ד לא קאמר נגעתי בו ואין להקל ולהתיר הערות בקהווי קהוותא אלא ברווחא דמילתא ולאסוקין שמעתתא אליבא דהלכתא במילין דפשיטותא. לכן י"ל שהאשה הזאת היא עומדת באיסורא דרבנן אליבא דהרמב"ם מדלא קאמר העד וקברתיו או שניתיו ממקום למקום או נגעתי בו כי מי הוא זה אשר יתיר בדבר ערוה בדיוקין ולמיזל בתר חורין וסדקין במילתא דאסרי בה הריא"ף והרמב"ם ז"ל וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' שע"ט וז"ל ומה שכתבת מפני שלא אמר מת וקברתיו כסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודאי הוא כי לפי ההלכה ועיקר השמועה נדחו דבריהם דלא בעינן וקברתיו אלא באשה עצמה במלחמה אבל בעד אחד במלחמה או במים וכו' נאמן ואין צריך לומר וקברתיו וכו' ולבסוף לאחר שהביא ראיות על זה מסיק הכי וז"ל אלא שכיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמב"ם ז"ל ראוי להחמיר ולחוש לדבריה' כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה ומי לא יחוש לדבריה' וכי הריא"ף והרמב"ם ז"ל קטלי קני באגמא נינהו הלא הם גאוני עולם ועמודי התורה ומי יתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעתם חלילה עכ"ל ועל כרחין האי ערוה דקאמר מר היינו ערוה דרבנן דהא רבי' ז"ל קאמר עלה דלא קאמר וקברתיו הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ולא שייך למימר הכי אלא באיסורא דרבנן וקל להבין. וא"כ לפ"ז אשה זו דנ"ד לא תנשא לכתחלה לדעת הריא"ף והרמב"ם והסכמת הרשב"א והריב"ש ז"ל אחריהם:

ואולם יש לנו דרך ומבוא ממקום אחר להתירה להנשא לכתחלה ואין לפקפק בה כלל אליבא דכ"ע וזה מצד העדות האחרת של העכו"ם המל"ת אשר היא עדות עכו"ם המל"ת אליבא דכולהו רבוותא למה שלא נתכוון לא להתיר ולא להעיד רק היה מדבר עם חביריו מה שהיה ומה שעבר בדוגייא ההיא. ומעתה בהצטרפות הב' עדויות יחד מהישראלי והעכו"ם המל"ת האשה הזאת היא מותרת לינשא לכתחלה. וזה לפי שהריא"ף והרמב"ם והמסכימים על דבריה' והצרפות שהצריכו לומר וקברתיו הוא משום דילמא בדדמי קאמר שמתוך שהדברי' ההמה רובם למיתה דימה האיש ההוא בלבבו שמת ואמר עליו שמת והוא לא מת לפי האמת ולזה כשיאמר וקברתיו הוסר לנו הספק ובודאי שהדברי' לא נאמרו אלא במי שלא נמצאת לו הוכחה אח"כ שמת אלא עדות האיש הזה שהעיד וחיישינן ליה דדילמא בדדמי קאמר ולכן חששו לה שלא תנשא לכתחלה ואולם בנ"ד שאחר עדות אברהם ן' סעיד הנז' באתנו עדות העכו"ם המל"ת דמכיר אותו בשמו ובמעשיו ובטביעות עינא הטוב כפי מה שהיה עמו בספינה עדות העכו"ם הזה המל"ת היא מסירה מלבותינו כל ספק שנשאר לנו בעדות הישראלי שהספק ההוא דילמא בדדמי קאמר וכשנשקע עדיין חי הוא ושמא יצא למקום אחר הנה עתה יש לנו עדות העכו"ם המל"ת שראהו מת מוטל על חוף הים והנה עדות העכו"ם הזה יש בה די להתיר האשה הזאת להנשא לכתחלה לפי דעת הרמב"ם ז"ל כפי מה שהבין ממנו הריב"ש ז"ל שהוא כתב שיובן מדברי הרמב"ם ז"ל שאם ראהו תוך ג' ימים לטביעתו דלא חיישינן לאשתהי ועדות העכו"ם המל"ת הזה הוא אומר שביום השלישי לטביעת הספינה ראהו מת מוטל על חוף הים והכירו הכרה שלימה ותמה וגם הכירו בלבושו האל סרווא"ל אחמ"ר א"כ האשה הזאת היא מותרת להנשא לכתחלה בהצטרפות עדות הישראלי עם העכו"ם המל"ת ממה נפשך שאם באנו לדון אותה כפי דעת הרמב"ם ז"ל כמובן שהבין ממנו הריב"ש ז"ל די לנו בעדות העכו"ם המל"ת שהיתה עדותו שראה אותו יום ג' לטביעת הספינה דלא חיישינן לאשתהי. ואם באנו לדון אותה כפי דעת רוב הפוסקים הראשוני' והאחרוני' דחיישי לאשתהי גם תוך ג' ימים אפ"ה תהיה מותרת לדעתם בעדות הישראלי שהעיד שראהו מת מוטל על הים ואח"כ נשקע וכו' דלא מצרכי לומר וקברתיו וזה דבר מבורר לגבי ב' העדויות אליבא דכ"ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וק"ל:

ואם נאמר שיש לחוש לאשה זאת שלא להתירה להנשא לכתחלה מתורת הריב"ש ז"ל ומאן דעמיה לפי שמצאנו ראינו לו ז"ל שהוא לקח הב' סברות להחמיר הצריך לומר וקברתיו וחייש לאשתהי אפי' שיצא המת תוך הג' ימים לטביעה. ובנ"ד הישראלי לא קאמר וקברתיו והעכו"ם המל"ת לא קאמר דחזי ליה לשעתיה רק אמר שראהו מוטל על חוף הים. הא ליתא דודאי הוא דלא אמרינן הכי לדעת הריב"ש ז"ל אלא אם היו העדויות בב' נשים חלוקות שבעדות הטביעה בים דלא קאמר וקברתיו אנו עומדין בספיקא דרבנן ולהכי לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא ובעדות העכו"ם המל"ת חיישינן לאשתהי אבל בנ"ד שהעדויות באו שתיהן על אשה אחת שבעדות הישראלי כבר היא מותרת מדאורייתא וכדאוכחן לעיל ואח"כ באה עדות הב' של העכו"ם המל"ת החששא דחיישינן לאשתהי היא במילתא דרבנן וספיקא דרבנן להקל:

וכל שכן דאשה זאת שהיא אחרי עדות הישראלי הנז' עומדת באיסור' דרבנן וכדאוכחן. בעדות העכו"ם המל"ת הנז' היא ספק ספקא דרבנן ודנין אותה להקל. וזה הספק דחיישינן לאשתהי כדברי המחמירין ספק אי לא חיישינן כדברי המקילין ואת"ל דאזלינן לחומר' וחיישינן לאשתהי גם ביום הג' לטביעתו זה אם היה נודע לנו דאשתהי ואולם בנ"ד שבא העכו"ם פתאום ומצאהו על חוף הים ואין בו שום שינוי ולא אתפח מי יאמר לנו שלא הייתה עלייתו מהים אותה שעה שראהו העכו"ם. ומה גם עתה שמצאנו ראינו לסמ"ג ז"ל שכתב בענין אשתהי כ"ד שעות ואית דגרסי בהרמב"ם ז"ל י"ב שעות וגם להר"ן ז"ל המחמיר הוא גריס בהרמב"ם שעות שיר"ל שנשתהא שעה אחת שלמה ונכנס לשעה הב' וזה העלוב מי אמר לנו שנשתהא שעות ושמא לאלתר ראהו או בתוך שעה אחת וא"כ לפי זה גם לדעת הריב"ש ז"ל שחושש לאשתהי ובעי וקברתיו האשה הזאת דנ"ד היא מותרת להנשא לכתחלה בהצטרפות הב' עדויות וכדאמרן שלא דבר הוא ז"ל אלא בחדא חדא דאיכא חדא ספיקא ואזלינן לחומרא אבל באשה אחת שנצטרפו בה הב' עדויות כנ"ד לא קאמר דתרי ספיקי בדרבנן אזלינן לקולא וזה דבר מובן הוא והאריכות בו מהמותר:

וליראת ההוראה נסמכתי בחומה גבוהה ובצורה הוא הנשר הגדול מהרא"ם ז"ל וז"ל בתשובה אחת ועל הספק הב' נ"ל דהא לא צריכא רבא שפשיטא שמעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים משטבע ועד שעלה לאויר העולם וכן נמי כשראה אותו מת מוטל על חוף הים אין לחוש שמא הועלה יום או יומים קודם שראה אותו או אפי' פורתא ושוב אין מעידין עליו אלא אנו תולין לומר שבאותו העת הועלה ומעידין עליו דהא תלמודא (יבמות קכ"א ע"א) מסיק בהדיא דבמייא אפי' לאחר כמה ימים וכו'. דמיא מיצמת צמית וכו'. ולבסוף מסיק הרב ז"ל הכי כבר כתב ר"ת ז"ל בתשובה כפי מה שכתוב בא"ז דהא דתנינן (שם ק"כ ע"א) אין מעידין לאחר ג' ימים לא קאי אאדם ידוע שהיה ניכר להם בחייו למעידיו דהאי אפי' לאחר כמה ימים מהני וכו' עד א"כ בנ"ד שהיה אדם ידוע למעידיו שהיה ניכר להם בחייו והכירוהו בטביעות עין גמור שהיה כלו שלם בלתי שום חבול בפניו ובלתי שום חסרון באיבריו אפי' שהיה ידוע לנו שכבר הועלה מן המים קודם שמצאו אותו יום או יומים מעידין עליו כ"ש בשלא ידעו בו מתי הועלה כמו בנ"ד שבודאי אנו תולין לומר שעתה הועלה ומעידין עליו ולא אמרינן שמא קודם לכן הועלה עכ"ל ז"ל. ומעתה נבוא לנ"ד בק"ו שאם בעדות אחת דהיא ספיקא חדא כנדון דמה"ראם ז"ל קאמר הכי שנדון להקל ולומר שעתה הועלה כ"ש בנ"ד שקדמה לנו עדות הישראלי שבעדותו לבד איכא אנפי להתירה להנשא לכתחלה וכדאמרן לעיל ואם באנו להחמיר בה אינו אלא חומרא מדרבנן ואח"כ באתנו עדות העכו"ם המל"ת על אותו אופן לא תהיה האשה הזאת מותרת להנשא לכתחלה אליבא דמרנא מהרא"ם וגם לדעת המחמירין ראשוני' ואחרוני' אשה זאת היא מותרת להנשא לכתחלה מהצטרפות העדויות וכדאוכחן:

ומה גם עתה שעדותו של עכו"ם זה המל"ת לא היתה כאותם מעשיות הנז' בתלמוד שיש בהם קצת הוכחה ענין דומה למי שמכוון להעיד כההיא דאמרינן (שם קכ"א ע"ב) ההוא דאמר מאן איכא בי חיואי וכו'. שיש לומר בהם מאחר שהוא כמבשר להעיד אולי הוא אומר בדדמי ואולם בנ"ד שהעכו"ם ההוא היה מדבר מעשה שהיה לאחוזת מרעהו בודאי דלא קאמר בדדמי אלא דבריו היו כנים ממש במה שראה וידע והכיר. ומצינו בתשובתו של מהרא"ם ז"ל וז"ל הרי לך בפירוש גמור שכל הפוסקי' כלם מסכימי' שבנ"ד לא בעינן למימר וקברתיו אפי' אם היה העד אחד ישראל מעיד בו וכ"ש הכא שהיה העכו"ם מל"ת דלא שייך ביה בדדמי שכן כתב רבי' מנחם בר' יעקב ורבי אלעזר בר יהודה ור' קלונימוס ברבי גרשום שסברת' הלכה היא דלא שייכא ההיא בעיא דפ' האשה שלום (קט"ו ע"א) גבי עכו"ם שאינו נאמן כי אם במל"ת דבשלמא ישראל המתכוין להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתכוון להתיר ולהעיד על הנדמה ודבר ההוה אבל העכו"ם שהיה מל"ת ולא שם כוונתו לשום דבר אותו העכו"ם אינו אומר אחר הנדמה כי אם כאשר דימה ממש וסברא נותנת דלא שייכא בעכו"ם עכ"ל ז"ל. והעכו"ם הזה המל"ת בנ"ד לא היו דבריו עם הישראלים כלל שהיינו אומרין שמא נתכוון להתיר או להעיד אלא היו דבריו עם עכו"ם אחרי' חביריו להודיעם מקרה אשר קרה לו בספינה ההיא ובכלל דבריו שראה את העלוב ההוא אשר היה עמו בספינה בודאי לא קאמר בנדמה אלא שהכיר את העלוב הכרה שלימה ולפי זה האשה הזאת מותרת היא להנשא לכתחלה מהצטרפות הב' עדיות כפי ההוכחות שהוכחנו אליבא דכ"ע. והוא ית' יעמידנו על האמת ואויבינו יצמית ואתם אחי ורעי שלומכ' יגדל ויונקתכ' לא תחדל אכי"ר כנפש קדושתכם ונפש אחיכם בשלומכם לבו יגיל וישמח. שלמה ס"ט בכמה"הר צמח דוראן זלה"ה: