שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/מח

שאלה מח: ועוד שאלה אחרת למורינו יש"ץ על ענין חלב הכרס שראיתי בכאן במתא מוסתגאנים שהם אוכלים אותו והוא החלב שבין עובי הכוסות הנקרא בל' ערבי גלי"ד אלכ"רש ואמרו לי שמימי ה"ר חגי זל"הה הם אוכלים אותו להם ואמרתי ח"ו שהם טועים בלבם ותולים ברבם שהוא אסור איסור גמור איסורא דאורייתא והוא בכרת: ושאלתי לכה"ר אהרן יצ"ו ואמר לי שהם אוכלים אותו מזמן ידוע עד שבא כהה"ר יהודה נקאווא זלה"ה בימי החכם ה"ר חגי אביו ואמר להם שהוא אסור וחדלו הם מלאוכלו אמנם הקהל כלו הם אוכלים אותו בפומבי. וכשבא מעשה לידי שהביאו לי הילדים מעט תבשיל מחתיכת הכרס וראיתי הרבה חתיכות כרס שהם כפולי' ומדובקים בחלב מיד עמדתי על רגלי והלכתי אצל הה"ר אהרן יצ"ו. ואמרתי לו וכי חלב הכרס מותר או אסור אמר לי אסור מיד הראיתי לו החתיכות ונענע עלי ראשו ואמר נוהגים הם לאוכלו אמנם אני ואנשי ביתי מנקרים אותו מכל וכל מיום אשר בא כה"ר יהודה נ"ע ושלחנו אחר התבשיל והביאוהו ושערנו הירק והמרק ומצינו שהיה יותר מס' על החתיכות שהיה בהם החלב והשלכנום והשאר התרנום. וקצת מבני אדם ההמוניים קצרי ההבנה והמדע אמרו למה השליכום אלו היינו שם היינו אוכלים אותם שמסורת הוא בידינו מאבותינו. ואמרתי להם רבותי הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם שהוא אסור ועון הוא בידכם שהרי בדיני הטרפות אומר ניקב הכרס. טרפה לפי שאין לו דבר שיסתום אותו שהרי החלב שעליו אסור ואינו סותם. הרי בפי' הוא אומר שהוא אסור ואם איתא שיש חלב בכרס שהוא מותר כדעתכם היל"ל חוץ מחלב פלו' שהוא מותר אבל הוא לא עשה חילוק אלא איזה חלב שעל הכרס שהוא אסור לא שנא הכרס עצמו ול"ש עוביו ע"כ. ועכ"ז אני מקוה ומחכה תשובת אדוני הרמתה ולהודיענו האמת מהעבד המשתוקק לראות פני האדון מורי ישצ"ו הצעיר המזומן למע"כת ושלום רב. יוסף בה"רר מרדכי בן פציצה זל"הה:

תשובה: אגרתך זאת הכתובה בעבר הלז הגיעתנו ושמחתי בה שמחה לדעתי ממנה כי כ"ת הוא בגדר השלימות והשלוה כן יהי רצונו ית' להחזיק במעוזך להשגיח עליך לטובה להחזירך לביתך מלא מכל טוב ולא תוסיף נפשך לדאבה אמן אמן. אח"ז אודיעך הגביר כי שאלותיך הכתובים בעבר הלז ראיתי ועיינתי בהם. ולפי הנראה לי מהם כי כ"ת עמד על דברי הטור סי' מ"ז ולכן תמהתי למאד מאד מדבריך באותם צדדים שעשית לשאלתך כמו שכתב בפני' ולכן לא רציתי להעתיק דברך בנייר אחר כדי שתעמוד על דבריך אלה ותראה הקושי שיש בהם באותם צדדים שעשית לשאלותיך. אך אמנה תן לחכם ויחכם עוד הנה נא הואלתי לכתוב לכ"ת הפי' האמיתי שיש לפרש בדברי הטור ז"ל כפי דברי המשנה ודברי הגמ' וממילא תדע ותשכיל הדברים כפי אמתתם והכל בקוצר ובקנצי מילין. בפ' א"ט (מ"ב ע"א) תנן הכרס הפנימי שניקב או שנקרע רוב החיצונה טרפה. ובגמ' (נ ע"ב) איפליגו אמוראי בענין פנימית וחיצונה דקאמר מתני' ר"י בר חנינא ורבה בר רב חנא דר"י אמר כל הכרס בכללא היא הכרס הפנימית. וכרס החיצונה היא בשר החופה את רוב הכרס. ופי' רש"י ז"ל בשר החופה את רוב הכרס קרום עב העובר על כל החלל וישנו מן החזה ועד היריכים והכרס שקורין פאנצ"ה מיעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום ורוב החיצונה דקאמרה מתני' רואים כמה יש מן הקרום כנגד הכרס אם נקרע בו באורך טפח ובקטנה אם נקרע רוב טרפה ואם ממקום שהכרס כלה נקרע אותו קרום כשרה עכ"ל ז"ל. ונמצא לפ"ז לר"י ע"ה כל הכרס בכללה היא כרס פנימית דקאמרה מתני' ונקיבתה במשהו בכל מקום שתנקב בו. וכרס החיצונה דקאמר' מתני' הוא הבשר שאנו קורין אל דרא"ע ודינו הוא בגדולה טפח ובקטנה ברובו וכפי זה אין אנו רואין וחוששין בקריעת הכרס החיצונה אם העור קיים או אם נקרע כמו שיתבאר לפנים ב"ה. ורבה בר רב חנה אמר כרס הפנימית דקאמרה מתני' היא מפרעתא דטבחי. ופרש"י ז"ל הכרס הרואה את הקרקע הנראה מיד כשפותחין את הבהמה להוציא המעיים והיינו דמפרש היכא דפרעו טבחי ושאר הכרס מה שהוא לצדדי הבהמה מכאן ומכאן הוא כרס החיצונה דקאמר מתני'. ונמצא לרבה בר"ח הכרס הפנימית שנקובתה במשהו היינו מה שנראה מהכרס כנגד הארץ והוא מה שפותחין כנגדו הטבחי' וכו'. וכרס החיצונה שטריפתה בקרע טפח היינו כל צדדי הכרס מכאן ומכאן שהוא תחת הצלעות מצד זה ומצד זה. ואולם הבשר החיצון הנק' אל דרא"ע לדעתו לא בא בכתובים ואינו בכלל הטרפיות שמנו חכמים כי פנימית וחיצונה דקאמר' מתני' הכל הוא בכרס עצמה. והפוסקי' ז"ל נחלקו איכא מאן דפסק כרבה בר רב חנה ואיכא מאן דפסק כר"י בר חנינא. והרמב"ם ז"ל והטור ז"ל הם מהפוסקי' שפסקו כר"י בר חנינא ואחריה' אנו נמשכין וא"כ לפ"ז לענין נ"ד הקרע שמצאתם בבהמה בין הצלעות וכו'. הנה זה ידענו כי בין הצלעות אינו נקרא כרס החיצונה אליבא דכ"ע שגם לדעת רבה בר"ח מה שהוא בין הצלעות אינו בכלל בשר החופה את רוב הכרס וכפי' רש"י ז"ל דכתבינן לעיל. ולכן מאחר שהעור קיים הגם שהבשר ההוא שבין הצלעות נקרע קרע גדול הבהמה היא מותרת. ומה שאמרנו מאחר שהעור קיים וכו'. לפי שאם מצאנו ראינו שיש בעור שום קרע אנו אומרין וחוששין שמא הקרע הנמצא באותו מקום הוא מצד מכת חרב או רומח ואם הוא כך שמא ראש אותו חרב או רומח נכנס לפנים וניקבו המיעיים או הכרס הפנימית במשהו. וא"ת ליבדקינהו כבר הרשב"א ומאן דעמיה אמרי שאין לנו יכולת לבדוק הנקבי' שהם במשהו וה"מ במקום זה שאין קריעת הבשר שבין הצלעות אוסר מחמת עצמו. אבל אם נקרע בשר החופה את רוב הכרס לדעת ר"י בר חנינא היינו כרס החיצונה דקאמרה מתניתי' דטרפותה ברובה וכדאמרן לעיל אין אנו רואין בעור אם הוא קיים שהגם שהוא קיים הבהמה היא טרפה מחמת אותו קרע עצמו שנמצא במקום ההוא ולא מחמת חששא דשמא ניקבו המעיים. וחזור על דבר זה והבינהו ובזה די לשאלתך הראשונה ובזה תבין ותשכיל כי צדדי שאלתך אינם ודי לחכם בראשי פרקים:

ולענין השאלה השנית אשר חרדת עליה אותה חרדה וקראת לחלב שבתוך הדבקים הנקרא גלי"ד אלכר"ש כרת דאורייתא וכו'. גם בעיני יפלא דבר זה שלפי הנראה שכ"ת עמד על דברי הב"י סי' ס"ד ומאחר שעמדת עליו איך היתה לך החרדה ההיא. ועתה בקנצי מילין חזור אל דברי הב"י ע"ה בסי' הנז' וראה ועיין והבין כי המחלוקת שנפל בין רבינו אפרים האוסר ובין המתירים הוא בענין החלב הנמצא בכרס תחת החלב הגדול הפרוש כשמלה על הכרס שהוא תותב קרום ונקלף והוא חלב שחייבו עליו כרת כי בבשר הכרס תחת אותו חלב הפרוש כשמלה יש מקומות שיש בהם חלב ועליו קרום מפסיק בין החלב הפרוש ובין אותו חלב הדבוק בבשר הכרס ובענין אותו החלב שהוא תחת החלב העליון הפרוש ורבינו יואל וגדולי אשכנז התירוהו ואולם הקרום שעליו המפסיק בינו ובין החלב הפרוש וכו' צריך לקלפו ולהסירו. ורבינו אפרים אוסר את החלב הדבוק בבשר הכרס אשר הוא תחת הקרום המפסיק וכו' לפי שהוא דבוק עליו מלמעלה החלב הפרוש וכו'. והמרדכי נטה להחמיר כדעת רבינו אפרים ודייק לה מלשונו של הרמב"ם ז"ל וכתב דבמקצת מקומות חושבין אותו שהוא מכלל החלב הפרוש וכו'. ואיסורו אינו חומרא אלא מכלל החלב דכרת דאורייתא. ובעל הספר האגודה כתב שברוב הקהלות נוהגין בו היתר כדברי המתירין. ואסיק רבינו הב"י ששמע שהנשים הכשרות שהם מנקרות הכרס מכל חלב שבו ונראה שמנהג אבותיהם בידיה' שהיו נוהגי' כדברי רבינו אפרים ז"ל. הנה הוא עתה תלה הענין במנהג אבותיהם שקדשו עצמו לאסור כל אותו חלב הדבוק בבשר הכרס כדברי רבינו אפרים ז"ל ואינו אומר שהוא בכרת ודעו וראו חטאתכ' כמו שעשה כ"ת אותה חרדה רק מנהג הוא אלו נוהגי' להתיר ואלו נוהגים לאסור וכל זה אינו כי אם באותו חלב הנמצא בבשר הכרס גלוי לעין כל ואולם במקום הדבקים כלו' החלב שהוא בין בשר לבשר בתוך הדבק ואין עליו שום קרום ולא בא עליו החלב העליון הפרוש רק הוא בחדרי חדרי' בתוך הדבקים לא בא בכתובים ולא נחלקו בו לפי שהוא מותר היתר גמור ולכן אנו אוכלים אותו במקומינו זה ובמוסתגאני' ובכל אלה המקומות רק אנו מחמירין לנקרו ממנו מה שהוא קרוב לשפה החיצונה ואולם לחטט אחריו ולפרק את הדבקים להוציאו מבית חדריו ליתא כלל לא בגמ' ולא בפוסקי' ולא בדברי המחמירין. ואם בפא"ס נהגו בו קדושה לחטט אחריו מכל וכל קדושה יתירתא היא ולית מאן דאמרה ולכן מאן דלא נהיג בההיא חומרתא יתירתא לא אמרינן ליה דעבר אדאורייתא ובין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה שלא להוציא לעז על מנהג הראשונים ואני רוצה ממך שיהא הכתב אצלך למשמרת עד שתראיהו לרבותינו וגאונינו חכמי פא"ס י"א. ולפי הנראה כי כ"ת לא שם בין עיניו צוואתי אשר צויתי עליך וכו' ובכן אני חפצתי צדקך במקום ההוא שתצא מהם בשלום ב"ה ועצתי הראשונה חזור לקראה פעם ופעמי' ושלש ושמור אותה וכו' והוא ית' ישמור את נפשך וישמור צאתך ובואך וישגיח עליך לטוב' עד בואך אל המקום אשר בחר בו ה' אלי"ך לשרתו ולברך בשמו ממו"לח טהור קדוש כאות נפשך החשובה ונפש אוהבך אהבה רבה בשלומך לבו ישמח. שלמה דוראן ס"ט: בספר שלחן ערוך סי' ס"ד כתוב חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וחייבין עליו כרת וכו'. חלב הדבוק לכרס תחת הפריסה אסור ש"מ תרתי חדא שבענין חלב שעל המסס קאמר ביה וענוש כרת עליו ובענין חלב הדבוק לכרס קאמר אסור ולא קאמר ענוש עליו כרת לפי שיש מתירין אותו ואינו אסור אלא לפי המנהג למי שנהג בו איסור. עוד דקאמר הדבוק לכרס תחת הפריסה ש"מ שאין הדברים אמורי' לאוסרו אלא משום מנהגא ובאותו שהוא תחת הפריסה דוקא משום מחובר ודבוק אליו אבל מה שהוא בין הדביקים בפנים לית מאן דאמרה וק"ל וש"ש: