שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/מא
ענין מא: תשובה זאת השיב אותה החכם השלם הרב כמהר"ר אברהם עוזיאל זלה"ה וכתבתיה כאן לאשר ראיתי ממנה סיוע גדול לפסק דין אשר כתבנו אותו סימן ל"ה וז"ל ראה ראינו קבלת עדות אשר הובא השטר לפנינו על אודות אשת שמואל אל עונאבי שעכו"ם אחד מל"ת הגיד שנפל בידו מת מושלך בחול אשר על שפת הים והכיר אותו וקברו. זהו תוכן העדות ואם בלשון אחרת ובמלות ארוכות ובתוספת דברים:
והנה דברי העכו"ם ההוא לא נתבארו כל הצורך סתומים וחתומי' כי יש להסתפק בדבריו אם כאשר נפל בידו היה באותה שעה שפלטה הים או אם עברו עליו שעות אחר שנפלט' וכאשר עייננו היטב בתלמוד ובדברי הפוסקי' ראשוני' גם אחרוני' ראינו שיש בזה להקל ולהחמיר. אם להקל ממה שכתבו התוספו' ז"ל (יבמות ק"כ ע"א) על משנת אין מעידין אלא עד ג' ימים ז"ל ויכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו כי אם תוך ג' ימים. וידוע הוא שערך שעה אחת בנטבע כערך ג' ימים בנהרג וכמו שבמעיד סתם בנהרג יש לתלותו שהיה בתוך ג' ימים ולא אחר ג' ימים כמו כן בנטבע יש לתלותו שהיה בתוך שעה אחת. ויצא לנו מזה בנדון שלפנינו הואיל והעכו"ם לא בירר דבריו שנהיה תולין להקל שבתוך שעתו שפלטהו הים ראהו. זהו לכאורה נראה בתחלה. אבל יש צד שני להחמיר והוא שהר"ן ז"ל בתשובותיו סימן ע"א כתב שאין הנדון דומה לראיה דבשלמא בנהרג שזמנו להעיד עליו הוא ג' ימים שהוא זמן ארוך יותר קרוב לתלותו תוך ג' מלאחר ג' שאם היה אחר ג' היה ניכר לעין. אבל בנטבע שזמן עדותו הוא קצר ביותר שאינו כי אם שעה אחת אין לתלותו שבאותו שעה עצמה שנפלט ליבשה נזדמן שם העד ההוא שדבר זה מרחיקו השכל שיותר מצוי הוא ששהה יותר משעה אחת. וכיוצא בזה כתב הרמב"ן ז"ל בתשובותיו סי' קכ"ח שאין להתיר אלא במעידים שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו. א"כ הרי צד להקל וצד שני להחמיר:
אבל מ"מ נלע"ד להקל מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו והרז"ה ז"ל שכתבו שלא אמרו חז"ל שצריך להעיד תוך שעתו אלא באותם עדים שראו הטביעה דחיישינן להו דאמרי בדדמי. אבל אחר שלא ראה הטביעה נאמן בטביעות עין ואין מדקדקים אחריו. וכ"כ בטא"ה סי' י"ז אבל אחר שלא ראה הטביעה נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהועלה. א"כ כ"ש וק"ו בזה העכו"ם שאמר סתם ואפשר הוא שראהו בשעתו והיה מכירו היטב ואהובו בחיים ובמות עד שנטפל בו לקברו:
ועם היות שיש לאומר שיאמר שעם שזה העכו"ם לא ראה הטביעה אבל אפשר שהיה יודעה ומה לי ראה ומה לי ידע עדיין נחוש שיאמר בדדמי כמו שכתב הריב"ש ז"ל סי' שע"ח. אמרנו לו עדיין נסמוך בזה להתיר על דברי ר"ח ז"ל שהביאו התוס' ז"ל גם הרא"ש ז"ל הביאו בפסקיו שאם נמצא המת שלם מהני טביעות עינא ואפילו לאחר כמה ימים ועל זה נהגו האידנא להתיר נשי האנשי' שטבעו על ידי הכרה בטביעות עין בלא סימני': אם כן כיון שנראה מעדות העכו"ם הנזכר ששמואל אל עונאבי מצאו שלם והכירו היטב עד שמתוך אהבתו אליו קברו. אנו תולין בזה להקל ולהתיר את אשתו אף אם אפשר שלא ראהו מיד כשפלטהו הים שיש לנו לסמוך על מה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו סי' נ' וז"ל וכן ראוי לכל מורה לחזר על כל צדדין להתיר וכו'. כ"ש בנ"ד שאין כאן איסורא דאורייתא שהטובע במי' שאין להם סוף אשתו היא מותרת מן התורה ואינה אסורה אלא מדרבנן ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת בדיעבד לא תצא וזה אף אם לא נודע מקומו עוד איו. כ"ש זה שפלטהו הים ונקבר לפי דברי העכו"ם המסיח ל"ת בעדותו: [ואם ישאר עדיין מי שחוכך בזה להחמיר ולומר כי די לנו במה שהקילו בו קדמונינו ז"ל והבו דלא לוסיף עלה ומי יכניס ראשו בין הרים הגבוהים עמודי עולם הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל שנראה מדבריהם שאין מעידין אלא בשעתו לבד שעם שהנוסחאות הנמצאות היום של הרמב"ם ז"ל כתוב בהם י"ב שעות טעות הוא שנפל בספריו כי ספרי דיוקנאי כתוב בהם שעות כמו שכתב הר"ן ז"ל בתשובה הנז"ל וגם הריב"ש ז"ל עיין עליו והוא בלי ספק מוכרח ממקומו מלשון הגמ'. א"כ איך מלאנו לבנו להתיר כי מי האדם שיבוא אחרי המלכים האלה. לזה ת"ל לצאת ידי כל הספקות ונתוסף לנו שנית עדות יוסף הכהן שהעיד בפני בית דיננו עדות ברורה שהוא שמע מפי עכו"ם מל"ת שבאו מים אל תוך הספינ' וצפו מים על ראש שמואל אל עונא"בי הנזכר ובאו מים בקרבו לצבות בטן וראהו מת בספינ' ושם רגליו על חזהו עד שידע בודאי כי כל רוח אין בקרבו. א"כ לפי העדות הזאת השנית אין כאן חשש שמא נשתני' צורתו ולא הכיר' ועם היות שחסר בעדות זו וקברתיו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל"א טבע צ"ל וקברתיו וכן יש קצת אחרונים שסוברים כן כדעת הריא"ף ז"ל הרי שלימים וכן רבים חולקים עליו ואומרים שאין צריך לומר וקברתיו כי אם במלחמה. ועוד שאפי' לפי סברת האומר שצ"ל וקברתיו אנו יכולים לצרף דברי ב' העכו"ם הללו ומה שחסר זה השלים זה. כיצד העכו"ם הב' ר"ל אשר העיד יוסף הכהן משמו שאמר מת בספינה ולא אמר וקברתיו ויש לחוש בדבריו שמא לא מת כי אם נתעלף במים כיון שלא העיד על קבורתו הרי העכו"ם הא' ר"ל שבאה עדותו מאלגזא"ייר השלים זה ואמר הכרתיו וקברתיו. וקרוב הדבר לומר ששמואל אל עונאב"י המת בספינ' הוא בעצמו אשר נמצא מת על שפת הים. א"כ הרי בודאי מת ולא נתעלף כיון שזה הראשון קברו. ומה שחסר זה הראשון שלא בירר אם ראהו בשעתו ויש לחוש שמא אינו הוא שמואל אל עונא"בי כי אם אדם אחר ומתוך שנשתהא ולא ראהו מיד נשתני' צורתו לצורת שמואל אל עונא"בי. הרי השני השלים זה במה שאמר שמת בתוך הספינ' ואין כאן חשש לשינוי הצור'. א"כ מני' ומניה תסתיים התירא מן שמייא. והוא ית' יסכים על ידינו. ועל דבר כבוד שמו יעזרנו. אכי"ר נאם החותם פר' והתור' והמצוה אשר כתבתי להורותם. ושלום רב. אברהם עוזיאל ס"ט ועמו חתומי' כל חכמי ורבני דורו ז"ל: