שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/לג
שאלה לג: תוקרט אל החכם ה"ר סלימאן אבי סדיד יצ"ו וזה לשון שאלתו אחת שאלתי מאת אדוני נר"ו אותה אבקש ותורני על דבר אמת וענוה צדק כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. יודע לכ"ת כי שני אנשים ממדינת מרא"רש נתוועדו שניהם לעלות לארצנו הקדושה והיו שניהם שפה אחת ודברים אחדים אחים ורעים ויהי בהיותם בתונס המדינה ואירע להם דבר שעכב אותם ללכת לדרכם נכח מקדש מלך ית' ויצאו שניהם מתונס ויבואו לעיר טוז"זר וא' מהם אשר שמו ה"ר יהודה אזולאי נשא אשה שמה על מנת שתעלה עמו לארצנו הקדושה וחבירו אשר שמו ה"ר מרדכי עלון נתעכב עמו כי היו שניה' שותפי' וחברי' פה אחד ושפה אחת ודברי' אחדי' והית' הסכמתם שר' מרדכי עליון יצ"ו הנז' ישא אחות אשת חבירו הנז' ואז ישלימו נדרם לעלות יחד כשני אחים נשואים לשתי אחיות. ואח"כ חלה ה"ר יהודה אזולאי הנז' חולי גדול וארכו ימי חוליו ובראותו כי בא קצו וידע כי לא יחיה אחרי נפלו היה מתאונן על אשר לא עלתה בידו כוונתו והוא ימות ח"ל ואמר לאשתו פעם אחר פעם במטו מינך אחות לי עשי לי נחת רוח והוא כשאמות לא תנשאי לאיש אחר אלא לה"ר מרדכי עלון כי הוא כאח לי כמו שנפשך יודעת מאד וכל נכסי אני נותן אליו במתנה גמורה ואם יהי' לי זרע של קיימא מהעבור שאת מעוברת יהיה הוא אפוטרופוס עליו עד שיגדל ואם ח"ו לא יהיה לי זרע של קיימא יהיה הכל לה"ר מרדכי הנז' ויוליך נכסי ותזכו שניכם בקדושתה ואני אזכה עמכם בנכסי שתוציאו' בישיבת ארצנו הקדושה. כל זה היה אומר לה פעם אחר פעם בכל ימי חוליו והיא היתה בוכה לפניו על דבריו אלה ונשבר לבה בקרבה על דברי בעל נעוריה. ויהי כאשר ראה כי ארכו ימי חוליו אצה ללכת אל עיר מזא"ב אולי ימצא שם מזור לחליו כפי טוביות הארץ ההיא והניח אשתו מעוברת בעיר תקורט ובעת ששם לדרך פעמיו יצא ה"ר מרדכי חבירו ללוותו עם יהודים אחרי' ואמר בפני עדים אתם עדי שאני מצווה בפניכם שאם מתי וילדה אשתי זרע של קיימא יהיו כל נכסי לזרעי וה"ר מרדכי יהיה אפטרופוס עליו עד שיגדל ומניתיו והרשיתיו על כל אשר יש לי ואם ח"ו לא יהיה זרע של קיימא הנה אני נותן כל נכסי לה"ר מרדכי נתתים לו מתנה גמורה ואמר לו ה"ר מרדכי הנז' בדמעה על פניו ואני אוציא אותם כלם במצוות ובחפצי שמים לזכות נפשך בעוה"ב וא"ל תעשה בהם מה שתרצה ומה שייטב בעיניך. והלך ה"ר יהודה הנז' למז"אב וימת שמה מחמת חליו שהיה בו נב"ח וחיי אריכין שבק למר ולכל ישראל. ואחר ילדה אשתו בן זכר ונתקיים ימים או עשור ואח"כ מת הבן ההוא. וה"ר מרדכי הנז' היה בעיר אחרת. והאשה ההיא תשא את עונה וקפצה ונשאת לאיש אחר לאחר שנשבעה שבועת האלמנה וקבלה את כתובתה שלא בפני ה"ר מרדכי הנז'. ובבוא ה"ר מרדכי הנז' רצה לזכות בנכסי המת כמו שצוה לו מחמת מיתה. ועתה אדונינו תוציא לאור משפטנו אם הנכסים הם לה"ר מרדכי יצ"ו הנז' כפי רצון המת וכוונתו. או אם הנכסים הם ליורשי הבן אשר הם עומדים במרארש מאחר שהבן נתקיים והיה בן קיימא ימים או עשור וירושה אין לה הפסק. וה"ר מרדכי הוא אומר שיוציא הנכסים כולם בספרי הקדש ויביאם לבית התלמוד לזכות המת. ואם נראה לאדונינו שהנכסים הם בחזקת יורשי הבן תודיענו מה נעשה בהם עד שיבואו היורשים כי ארצם מארצינו רחוקה מאד. עכ"ל השאלה:
תשובה: הלכתא פסיקתא היא דאזלינן בתר אומדנא דנותן אע"פ שלא פירש דבריו וכההיא דאמרינן פרק מי שמת (קמ"ו ע"ב) מי שהלך למדינת הים ושמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו. א"ר שמעון בן מנסיא אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחר ואמר רב נחמן הלכה כר"ש ן' מנסיא. וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל ואין מי שחלק עליה':
איברא שמצינו שהרמב"ן ז"ל והרמ"ה ז"ל כתבו דבבריא ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו וכו'. ואח"כ בא בנו דמתנתו קיימת דכיון דשבק נפשיה ויהיב לאחרינ' לבריה נמי שבקיה. וההיא דפ' מי שמת מוקי לה בש"מ. ואין לנו עסק בזה לגבי נדון דידן דכולי עלמא אמרי שבענייני צוואת ש"מ אזלינן בתר אומדנא דדעתיה שכפי מה שראינו ממנו ומכוונתו אנו מפרשים דבריו גם אם לא פירש הוא אותם אנו הבאים לדון דינו כפי מה שתתברר כוונתו אצלינו ותסתיים תתבאר צוואתו ותתקיים:
והנה כפי סדר השאלה נראה שהנפטר העלוב הזה מיום אשר ראה כי לא יחיה אחרי נפלו היה מדבר על לב אשתו ומבקש ממנה להיות חברו במקומו לכל מילי דידיה וכ"כ היתה דעתו קרובה אל חברו זה עד שהיה מדבר בפיו מה שלא נעשה כן משום אדם שתהיה אשתו נשאת אליו ושיזכה בכל ממונו שבזה תמצא נפשו נחת רוח. וא"כ מאחר שידענו שזאת היא כוונתו ותאות לבו ואח"כ כשרצה להלוך למזא"ב צוה בפני עדים אותם דברים הנסדרים בשאלתכם. כפי זה אפי' שיהיה לנו שום משמעות לפנים אחרים בצוואתו זאת אנו אין לנו לפרש דבריו אלא לפי אומדנא דידיה ר"ל כפי מה שידענו ונתברר לנו מכוונתו ומרצון לבו ותאוותו:
ולפי זה הצוואה אשר צוה לפני עדים שאמר שאם ח"ו מתי אם ילדה אשתי זרע של קיימא וכו' ואם ח"ו לא יהיה זרע של קיימא הנה אני נותן כל נכסי לה"ר מרדכי כי נתתים לו במתנה גמורה וכו'. ועתה אין לנו שום דינא ודיינא אלא במאמרו זה אשר אמר ותלה עניינו בזרע של קיימא ולכן אומר בטוב מאמר.
אמת ויציב הוא כי הזרע אשר יצא לאויר העולם בשלמותו ועברו עליו שלשי' יום שיצא מכלל נפל ונקרא זרע של קיימא כמו שהוא ידוע הדין לענין אבלות ולענין יבום וחליצה. וכפי זה נראה לכאורה שהזרע הזה אשר אנו בדינו שחי ימים או עשור שנקרא זרע של קיימא וזכה בממון אביו ועתה שמת חזר הממון ליורשיו שירשוהו מכח הבן.
ויותר עוד מזה לדינא דתלמודא שאפי' בן יום אחד הוא נוחל את אמו להנחיל לאחין מן האב שלא מיעטו בגמרא אלא העובר משום דאיהו מאית ברישא וגם דעובר לית ליה זכייה כדאיתא פרק יוצא דופן (מ"ד ע"א) ובפרק מי שמת (קמ"ב ע"א). וגם הרשב"א ז"ל דכתב שאין בן יום אחד יורש ומוקי סוגיא דתלמודא כי אורחיה וחלק בזה על הרמ"בם ז"ל אפי' לדידי' אי קים לן בגויה שכלו לו חדשיו כגון שבעל והלך למדינת הים אפי' הוא בן יום אחד הוא יורש ואפי' הוציא ראשו לבד לפרוזדור דחשבינן ליה כילוד ונתקיים שעה אחת ומת וקים לן בגויה שכלו לו חדשיו הוא נוחל כדאית' פ' יוצא דופן (שם) וכ"ש זה שחיה קרוב לשנה תמימה שזכה בנחלת אביו ועתה שמת נחלתו תעבור לקרוביו בני אביו ואמו וה"ר מרדכי לא תהיה ולא תקום צוואתו כי ירושה אין לה הפסק:
אך אמנם לפי הקדמתנו המונחת שבענין צוואת המת אין אנו רואין ומביטין ללשון השטר ולדיוק לשונו כי כל פנייתינו תהיה אל כוונת המת ולאומד דעתו. י"ל שכוונת המצוה הזה באומרו אם ילדה אשתי זרע של קיימא וכו'. רצונו לומר זרע שיתקיים ויהי' לאיש בא באנשים אשר אז לא יצטרכו לאפוטרופסו' וזה יתברר לנו מדבריו מצד מה שהיה מדבר עם אשתו בימי חליו אותם דברי' כפי מה שנז' בשאלתכם פעם אחר פעם מתוך אותם דברי' אנו יודעין כוונתו שאינו אומ' זש"ק על מי שיצא מכלל נפל ועל מי שחי שנה או שנתיי' ואח"כ אם ימות לאחר קיומו זמן מועט יהיה ממונו ליורשיו אלא כל כוונתו הי' שאם יהי' לו זש"ק עד שיגדל ויבוא באנשי' יהיו לו נכסיו ואם לאו ר"ל שלא יתקיים עד שלא יצטרך לאפוטרופוס יהיו כל נכסיו לחבירו אשר הוא לו במקום אח יונק שדי אמו עד שרצה להקימו במקומו אפי' באשתו ואם באשתו היה מאמרו ק"ו בממונו שלא רצה להיות ממונו נכסיו רטושין ומונחין עד שיבואו יורשיו מארץ רחוקה ואנן סהדי שזרע של קיימא שאמר האיש הלזה אינו כסתם זש"ק הנאמר בדברי חז"ל אלא זרע של קיימא דידיה הוא הזרע אשר יגדל ויבוא באנשי' ויאמר עליו אפטרופא לדקנני לא עבדינן (ב"מ ל"ט ע"א) וזה יתברר בירור גמור מהמשכ' דבריו בזה אחר זה שכן אמר אם ילדה אשתי זרע של קיימא יהיו כל נכסי לזרעי ור' מרדכי הוא אפטרופוס עליו עד שיגדל ואם ח"ו לא יהיה זש"ק יהיו כל נכסי' לר' מרדכי נתתים לו במתנה גמורה. הנה נראה מדבריו כאלו פירש ואמר שהזרע של קיימא שרצה הוא באופן שיגדל בשנים עד שלא יהיה צריך לאפוטרופו' כי לכן אמר בתכיפות ובדיבור' חדא אם ילדה אשתי וכו' ומניתיו והרשיתיו על כל אשר יש לי ואם ח"ו לא יהיה זרע של קיימא יהיו כל נכסי לה"ר מרדכי ומכל זה ידענו אומדן דעתו וכוונתו. ומתוך כך אין לנו לומר מאחר שהמצוה הזה אמר בתחלה יהיו כל נכסי לזרעי. ואח"כ ואם לא יהיה זרע של קיימא אני נותן כל נכסי לר' מרדכי ונתתים לו במתנה גמורה שהוא כמו ההוא דאמרינן (ב"ב קל"ג מ"א) נכסי לך ואחריך לפלוני וכו'. שאם היה הראשון ראוי ליורשו הכל לראשון וליורשיו וכו' דהוא סבר למיפסקיה לירושה וק"בה לא אפסקה. דלא דמיא הא דנ"ד לההיא דנכסי לך וכו' דההיא דהתם הכי קאמר נכסי לך משעה זאת ואחריך לפלוני דירושה אין לה הפסק. והכא בנ"ד קאמר אם ילדה אשתי זש"ק יהיו כל נכסי. לומר שלא יהיו כל נכסיו לזרעו אלא בעת שיהיה הזרע ההוא של קיימא וכבר ידענו מאומדן דעתו שענין זש"ק שהוא אומר רצונו הוא הזרע שיהיה גדול בשנים וכמו שהוכחנו זה למעלה ואולם כשלא יהיה הזרע של קיימא על האופן הנז' נתן הכל לר' מרדכי הנז' משעת צוואתו ואין זה בדרך נכסי לך ואחריך לפלו' והחלוק מבואר הוא לרואי השמש. ולהסיר כל ספק אבאר כל הדבר בפי' מטענה גדולה שהזכרנו בקצרה עתה אבאר אותה בדרך ארוכה. והוא הנה מדברי זה האיש המצוה ניכר ומבואר ומפורסם שהוא חשש שמא לא יהי' לו זרע וישארו נכסיו ויגיע כפיו ועמלו אשר עמל בו לאנשי' הראוי' ליורשו אשר הם עומדים במראכש המדינה כי ידע שאם יהיה כן הדבר שהנכסים יהיו רטושין והאשה ההוא וזולתה יפסידו הנכסים ההמה וחדש נכנס וחדש יוצא והנכסי' איננם. או מצד אחר אולי עינו היתה צרה באחים היורשי' ההמה העומדי' בארצם ונחלתם להורישם יגיע כפו וע"כ רצה וגמר בדעתו שאם יהי' לו זש"ק זרעו יהיה למעלה ראש והוא יקח הכל והאפוטרופוס עליו יהי' ה"ר מרדכי הנז' להיות נכסיו נשמרי' תחת ידו ועינו תהי' פקוחה על עזבונו ועל בנו לטובה כי הוא לו כאח כרע ואם הזרע לא יהיה זרע של קיימא הכל יהי' לה"ר מרדכי הנז' כי בחר בו להיותו עומד בנחלתו גם באשתו וכפי זה אמר זש"ק ולא אמר אם יהיה לי זרע בסתמא כי איך יעלה על לב שום אדם לומר כי הבהלה שלו וכל צוואתו אינה כי אם על שלשים יום לבד שאם הפילה האשה או ילדה ולא חיה שלשי' יום שהוא ספק נפל יהיו הנכסי' לה"ר מרדכי הנז' ואם חיה שלשים יום ומת יהיו הנכסי' ליורשי' אין זאת חי האמת וחי התורה כי לא נתכוון בדעתו המיתנא נ"ע כי אם לזכות לה"ר מרדכי הנז' כל זמן שהזרע ימות קודם קיומו ר"ל קודם גדלו בשנים ובואו לכלל אנשים. ולפי דעתי אני אומר ובלבי גומר כי כוונתו היא באומרו של קיימא דהיינו שיהיה לזרע ההוא תולדה ליורשו ואולם כל זמן שלא יהיה קיום לזרע בתולדה הכל לה"ר מרדכי ולמעוטי כח היורשי' של מרא"כש מכל וכל נתכוון ולא שייך למימר הכא הוא בעא למיפסקיה וקב"ה לא אפסקה כדאוכחן לעיל.
וכבר ידוע אצלנו כי בענין הצוואה העיקר אצלנו הוא כוונת המצו' וגלוי דעתו לא לשון השטר דאע"ג דבעניינים אחרים השטר הוא לראיה גמורה והוא המעלה והמוריד. בצוואת המת אינו כן דאין השטר דייתיקי אלא לגלות ממנו דעתו וכוונתו של המצוה. וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה כפי ענין זה ומסיק בה הכי וז"ל ולענין מה שאמר שלא הזכיר במיניו האפוטרופסו' אלא נכסי או מה שיש לי או ממונו ותיכף שמת יצאו הנכסים מכלל ממונו כההיא דפ' השותפין (מ"ו ע"א) קונם לביתך שאיני נכנס ומת או שמכרו לאחר מותו. נ"ל דלענין ש"מ אנו הולכין אחר אומדן דעתא ומקיימין דבריהם ככל מה שאנו רואים שהיה בדעתו לומר בכל כיוצא בדברי' אלו עכ"ל ז"ל. וגם הרב הגדול הרשב"א ע"ה כתב בתשובה וז"ל וכל שאתם יודעי' האמת שכך אמר הולכים אחר דבריו ואחר גילוי דעתו וכו' עכ"ל ז"ל. סוף דבר בהא מסקינן כי כפי מה שהוכחנו שהנכסי' הם של ה"ר מרדכי הנז' כפי מה שהקנה לו המת ה' הוא נחלתו. ובצרור החיים צרורה נשמתו. שלפי הנראה מסדר השאלה שהאיש ההוא היה איש תם ירא אלי"ם וסר מרע כי כל ענייניו ודבריו הם יראת שמי' בודאי אין בדבריו רצוא ושוב. אך אמנה אני תמיה מהאשה זרה ההיא כי בודאי זרה היא בדעתה ונכריה במעשיה אשר לא זכרה עשות חסד כפי תחנוני בעל נעוריה אליה ומי הוא זה אשר לבו קשה כלב האבן אשר לא יתפוצץ מדברי המצוה ההוא נ"ע. ואולם ידעתי נאמנה כי הכל היה מפאת האיש ההוא אשר נשאה כי הוא איש יודע ציד וגדול כחו בפיתוי בני אדם ולרמותם וכפי מה ששמעתי שהוא הרבה עליה דברים ע"י שלוחיו עד אשר נגמרו ליקוחיו באשה ההיא אשר תשא את עונה ואם כוונתה לשם שמים או לאיזו סבה נכונה כי עת לחננה מהמבין מחשבות. ונגלים לפניו מצפוני הלבבות ית' וית'. ואולם האיש ההוא אשר נשאה הגם כי ידעתי צורבא מרבנן הוא וגדול כחו בתורה. כפי מה שראיתיו בבית מדרשא כי היה גדול בכל בני החבורה. עכ"ז אמר החכם אם אפלטון אהובינו האמת יותר אהוב ממנו ועל מעשהו זה אני תמיה ומשתומם וחושש כי שמא לא יעלה הזווג ההוא כהוגן ואם מתוק אליו הדבר בראשיתו. שנתן דעתו על הנכסי' וליופי האשה ח"ו שמא מרה תהיה באחריתו. והוא ית' יודע תעלומות שאולי כפי מה שהוא ת"ח וצורבא מרבנן כוונתו טובה ורצויה. ומה שחשבנו עליו לא היה ולא נהיה. לו ית' יגמול טובות רבות. ויושיענו ישועות קרובות. ולנו ימחול. ותורתו ית' ננחול. נאם הצעיר שלמה דוראן ס"ט. לאחר ששלחתי תשובה זאת נתעכבה השיירא בעיר בסכרא ולא הגיעה המגלה. עד שבאה האלה ח"ו אל האיש ההוא ומת בחולי ב' ימי' לבד מיתתו כפרתו. וסליחה לאשמתו. והאשה ההיא חזרה ונשאת לה"ר מרדכי עליון יצ"ו ונתקיימה כוונת המת ורצונו ועמד בנכסים וקנה ברובם ספרים חדשים גם ישני' והוא רוצה לעלות עם האשה ההיא לארצנו הקדושה הש"י ישלים מאוייהם וכוונת המת בו תהיה נגמרת על ידיהם בהשגחתו ית' המשגיח עלינו ועל יריאיו: