שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/יג

שאלה יג: קסנטינא לחכם ודיין הר' יהודה עלוש י"ץ. ולתלמידנו בנו ה"ר פרץ יצ"ו. שאלתם רבותינו וז"ל שאלתכם ראובן שלח מקסנטינא לשמעון אחיו בתונ"ס מטא"קל זהב טהור וצוה עליו ליתנם לאומן לעשותם ריקועים הנקראים אלורק"א וחלה פניו בכל לב להזדרז בעשייתם מהרה ולשלחם לו עם אשר יבא ראשונה מתונס לקסנטינא כי הוא צריך אליהם למלאכתו ושמעון הנזכר כן עשה והשלים החפץ במהרה ומסר האלורקא הנזכר ביד לוי הידוע בנאמנו' לכל העולם ואנן סהדי כי ראובן הנזכר הוא עצמו וזולתו הפקידו ביד לוי הנז' יותר מזה הפקדון כמה פעמים ואחר אשר נמסר זה הפקדון ללוי הנזכר ושם הפקדון קשור תוך נכסיו ורצה להלוך בא איש אחד וחלה פני שמעון הנז' ואמר לו אני צריך ג"כ ללור"קא למלאכתי ועתה הוצרכתי להלוך לקסנטינא במהרה ולכן בבקשה ממך אותה ור"קא אשר נתת ביד לוי בשביל אחיך הא לך תמורתם והא לך שכירות האומן ואתה תשתדל לעשו' ורק"א אחרת ותשלחנה לאחיך ושמעון נשא פניו לדבר הזה ולקח תמורתה וצוה על לוי לאמר בהגיעכ' בע"ה לקסנטינא האלוור"קא שנתתי לך תתן אותה לזה האיש ובבואם שניהם לקסנטינא כאשר שמע ראובן דברים אלו העמיד את לוי הנז' בדין ועכב בידו שלא ליתן האלו"רקא הנז' ליד האיש הנז' כי היא שלו כידוע לכלכם וזה האיש אומר אני עשיתי עם אחיך מה שעשיתי ונתתי התמור' ביד שמעון שהוא שלוחך ואני אקבל האלו"רקא הנזכר ושלך נשאר בתונס ביד שלוחך ע"כ לשון שאלתכם.

תשובה: ידעתי נאמנה כי אינכם צריכין למודעי אמנם ענותכם תרבני ולפי הנראה כי דבר זה הוא ברור אך להשקיט הריב השבתי אתכם דבר וזהו מה שנ"ל בקוצר מילין. קי"ל בריש האיש מקדש (מ"א ע"ב) דשלוחו של אדם כמותו כדילפי' מושלח ושלחה ומשחיטת קדשים ואתיא מבינייא כדאמרי' התם וע"כ האומר לחבירו צא ומכור לי או קנה לי הרי זה מוכר וקונה ועוש' שליחותו ואפי' עדות אינה צריכה השליחות אם השליח והמשלח מודים כמו שכ' הרמב"ם ז"ל. (פ"א מה' שלוחין ה"א).

אבל בודאי השליח צריך שלא יעבור על דעת משלחו. ואם שינה מדעת משלחו בטלה שליחותו כמו שהוא מבואר בכל הפוסקים ז"ל וא"כ זה האיש אשר שלח לאחיו שקלי הזהב לתקנ' לו ריקועים ועשה שליחותו ונגמרה מלאכתו ונתן הרקועים ביד לוי להוליכם לו לקיים שליחותו שאמר לו תשלחם לי עם הבא ראשונה ואמר ללוי הולך חפץ זה לראובן אחי ולקחם לוי וזכה לראובן בהם מעתה לא נשאר כח ביד שמעון הנז' להחליף או לשנות כי כאשר נתנם ללוי הנז' פסקה שליחותו ואפי' אם הי' שמעון עצמו רוצה לקחת אותם פחי הזהב ולעכבם אצלו אין לו רשות בזה ואין רשות ללוי להחזירם בידו כי כבר זכה לראובן בהם דהולך כזכי דמי וקי"ל דזכין לאדם שלא בפניו. א ואם החזירם לו והעני שמעון הנז' היה לוי חייב בהם לפי שהחזירם לו ודבר זה פלוגתא דרב ושמואל בסוף פ"ק דגיטין (י"ד ע"א) והלכתא כותיה דרב ואף ע"ג דקי"ל כשמואל בדיני שאני הכא דאשכחן תניא כותיה דרב דתניא תן או הולך מנה לפלוני שאני חייב לו או פקדון שיש לו בידי חייב המשלח באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וכו'. וכן פסקו כל הפוסקי' ז"ל. וז"ל הטור ז"ל (חו"מ סי' קכ"ה) ראובן שהי' חייב מנה לשמעון או שהי' לו פקדון בידו ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיע ביד לוי זכה בשבילו וכו'. עד ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני אח"כ ולא הי' לו במה לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב לשלם שהוא פשע במה שהחזירו. והרמב"ם ז"ל כ' בפט"ז מה' מלוה ולוה וז"ל ראובן הי' חייב לשמעון מנה ואמר לו ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר והוא חייב באחריותו עד שיגיע המנה לשמעון החזיר לוי את המנה לראובן שניהם חייבים באחריותו עד שיגיע ליד שמעון כל חובו עכ"ל. ופי' דברי רבינו ז"ל שאמר שניהם חייבים באחריותו שאם העני שמעון ולא מצא ראובן מאין לגבות משמעון לוי חייב בהן לשלם לראובן וכן ג"כ שמעון הוא חייב באחריותם עד שיגיע ליד ראובן.

א"כ אפי' שמעון עצמו לא הי' יכול להוציאם מיד לוי ולוי לא הי' לו רשות להחזירם לשמעון ואם הי' מחזירן היה מתחייב באחריות כמו שביארנו ב אלא אם הי' לוי אנוס ר"ל שהי' שמעון אונסו ומוציאם מידו כעובדא דר' דוסתאי ברבי ינאי בגמ' דגיטין (שם ע"ב) אז הי' פטור.

ואע"ג דאמרינן דדוקא אם הוחזק הנפקד כפרן דבהא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו דזכות הוא לראובן שיצא פקדונו מיד מי שהוחזק כפרן ונכנס ביד מי שהוא נאמן אבל אם לא הוחזק כפרן יכול הוא לחזור וליטלו מיד לוי דאמר לי' האי משלח הואיל ועדיין אני חייב באחריות הפקדון עד שיגיע ליד הבעלים תחזיר לי פקדוני. י"ל בנ"ד דלא הי' יכול לחזור וליטלו מיד לוי מתרי טעמי חדא דאותם רקועים ששלח ראובן לאחיו לעשותם לו הוא צריך אליהם למלאכתו ורצונו הוא ודעתו שלא יתעכבו שם בתונס מופקדים תחת יד אחיו וכ"ש שהוא כ' לאחיו וא"ל תשלחם לי עם הבא ראשונה א"כ לא שייך הכא למימר שיאמר המשלח ללוי אין רצונו של מפקיד וכו'. וגם שמעון אינו חייב באחריותן דרצונו ורצונו הוא שישלח לו ענייני מלאכתו וע"מ כן שלחם לו וצוה עליו הוא בעצמו שישלחם אליו עם הבא ראשונה ולא נשאר עליו אחריות בשליחותם. ג וה"ב מאחר שלוי הוא מהימן לגבי ראובן ואנן סהדי דרצונו שיהא פקדונו אצלו דרגיל הוא ואחרי' להפקיד אצלו אם יבא לחזור וליטלו ממנו אינו חוזר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בס"פא מה' שכירות וז"ל ונ"מ שאם היו הבעלים רגילים להפקיד אצל האחר שמסר לו זה שאין הנפקד הא' יכול לחזור בו שהרי כבר נפטר מאחריותו כמו שנתבאר למעלה בדין שומר שמסר לשומר עכ"ל.

וכ"ש הכא שכבר פסקה שליחות שמעון הנזכר שראובן אחיו כ' לו שישתדל לעשות אותם רקועים ולשלחם לו עם הבא ראשונה וכן עשה ופסקה שליחותו. ועוד אחרת שאין כונת שמעון עתה להחזירם מיד לוי מצד האחריות או מצד שאין לוי נאמן וכיוצא רק רצה לעשות טובה וחנות עם אותו האיש אשר חלה פניו ומי נתן לו רשות לעשות דבר זה להחליף שקלי הזהב עשויים בבלתי עשויים ולעכב מלאכת אחיו בתונס אין זה שליח לתקן אלא לעוות ומעשיו ודבריו בטלים.

ד וגדולה מזאת אני אומר שאפי' היו אותם רקועים ביד אותו פלוני והוליכם בידו לקסנטינא הי' יכול ראובן למיקם עימיה בדינא ודיינא ולהוציאם מידו מאחר ששמעון עצמו אשר החליפם לו הודיעו שאינם שלו רק של ראובן אחיו אותה משיכה שמשכם אינה קונה לו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שלוחין וז"ל ודוקא שהודיע שהוא שליח של פלוני לפיכך אע"פ שמשך או המשיך אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח וכו' וכ"ש הכא בנ"ד שעדיין הרקועים ביד לוי הזוכה לראובן ועל כן ראובן יטול את שלו ולית דין צריך בשש ואותו פלוני יחזור על שלו בתונס זהו מה שנר' לי בזה והוא יתברך יעמידנו. על האמת. נאם אחיכם שלמה ס"ט בכמה"ר צמח דוראן נר"ו.