שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שיח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה שיח: בגאיה. שאלת ראובן נתן לשמעון ק' זהו' להתעסק ושיחלוקו שניהם השכר והפסד בשוה וכדי שיבטח לב ראובן כתב לו שמעון שט"ח בגופן שלהם במאה זהובי' ומשכן אצלו חרבה אחת בסך הנז' ונשאר שמעון מתעסק זמן ארוך. ומה שהרויח חלק עם ראובן כשורה וכשנשלם זמן העסק תבע ראובן את שלו ורצה שמעון לתת לו מעות כפי מה שהיו שוים הזהובי' בשע' שקבלם מיד ראובן וראובן אומר לא כי אלא זהב תתן לי כי הזהב הותיר ותן לי זהב בעין וזהב כתוב' בשטר וזהב אטול ושמעון טוען שזה אינו חוב שאתחייב לתן לך זהב לא היה אלא עסק ועתה נטלת חלקך בריוח ואם אצטרך לתת זהב יש הפסד ויש לך לתת חלקך בהפסד כמו שנטלת בריוח ועל זה עמדו לפני השופט והשופט חייבו לתת לו זהב כמו שנמצא בשטר ורצית לדעת שורת הדין בינינו מה הוא:

תשובה: מן הדין חייב לתת לו זהב כמו שנתן כי דין דינרי זהב כדין פירות ולוה אדם סאה בסאה על סמך שער שבשוק ואין בזה משום רבית אבל יש בזה ענין אחר והוא שזה הנדון עסק הוא ומדין התלמוד (ב"מ ק"ד ע"ב) דין עסק הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם נאנס העסק חייב המתעסק לפרוע החצי שהוא משום מלוה ופטור מהחצי שהוא פקרון ולפ"ז אינו מן הדין שיחלוקו הריוח בשוה שאם כן יטרח המתעסק בחצי שהוא פקדון בלא ריוח בשכר חצי המלוה והוי רבי'. ע"כ תקנו חז"ל שבעל המעות יטול שליש הריוח והמתעסק יטול שני שלישים מן הריוח ואם נתן יותר עושה עמו חשבון ויגבה לו מהקרן ואם יש הפסד יחלוקו בשוה על כן יבואו לבית החשבון מה שיצא מהזהב ומה שיצא מהקנוי ממנו ומה שיצא מהכל אם יש שם ריוח על הקרן יטול בעל המעות שליש וב' שלישים יטול המתעסק ואם יש הפסד מהקרן יחלקו בשוה: