שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שז
ענין שז:
הנותן חפץ לסרסור למכרו והרוצה לקנותו אומר לסרסור להכריז עליו באותו סך שאומר לו ונהגו שאינו יכול לחזור בו הוא תמה דדווקא בענין הקדש אמרי' בערכין פ' המקדיש (כ"ז ע"א) שאם חזר בו מי שהוסיף על השום ממשכנין אותו וחוזרין על השאר שלפניו משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ובאמירה זכה ההקדש וגובה מהחוזר בו מי שהוסיף והשאר מהקודם לו אבל הדיוט שאינו קונה אלא במשיכה מפני מה אינו יכול לחזור בו וי"א שמפני תקנת השוק הוא ויכולי' להעמידו על דין תלמוד במקצת ולא משום תקנה לפי שכל הנותן חפץ ביד הסרסור למכרו כבר מסרהו לו על דעת שימשכנו הקונה בתורת קניה באותו סך שאומר לו אם לא יוסיפו עליו וכיון שמשכו הקונ' על דעת שאם לא יוסיפו עליו שיהי' נקנה לו כבר נתקיי' המקח באותה משיכה ואינו יכול לחזור בו ומי שהוסיף עליו אינו יכול לחזור בו ונסתלק הראשון לגמרי זה נראה לי להעמיד המנהג וכל זה דווקא במטלטלין: