שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין רכה:

בענין בתי החורף בשבת כתב ר' מאיר מרוטנבורק ז"ל כשהייתי בבי' מורי ז"ל אמר שרבינו יעקב מאורלנש היה אומר לעכו"ם לתקן האש משום חולה שאין בו סכנה שאומר לעכו"ם ועושה והכל חולים לגבי אש. אמנם בעירנו היו נוהגין איסור משום גדר הפרישו' ע"כ. ורבי' י"ט ז"ל כתב מנעורי אני משתומם על האוסרים להתחמם כנגד מדורו' עכו"ם המוסק בשביל ישראל בשבת כי ראיתי את אבא מארי ז"ל ואת בנו ר' משלם מ"כ שהיו פרושים מתחממים וכן גדולי עולם וטעמא דהכל חולים אצל הקור ומצטערים הם לכל הפחו' ואמרי' בכתובו' (ס' ע"א) גונח יונק חלב בשבת משו' מפרק כלאחר יד ולא גזרו רבנן והכי הלכתא. ולולי שיתמהו עלי הייתי מתיר האמירה בפירוש. כ"ש בעכו"ם העושה מעצמו בשביל ישראל ואין להחמיר במקום צער שהרי גבי מכחול עינא בשבת מעכו"ם אע"פ שישראל עוצם ופותח עיניו כ"ש הכא דלא עביד אפי' עקימת שפתים ואפי' מעשה שרי בכבוי גחלת של מתכת לכ"ג אם היה זקן או אסטניס ע"כ. ולי נראית ראיה מפורשת להתיר בפ' כירה (ל"ז ע"ב ע"ש) דאמרי' התם א"ל אביי לרב יוסף מהו לשהות פי' על גבי כירה בשבת א"ל הא רב יהודה משהו ליה ואכיל אמר ליה בר מינה דההיא דכיון דמדרבנן הוא אפילו בשבת שרי למעבד ליה עד כאן. שמעון בה"ר צמח זל"הה.