שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רז
הונין אל תלמידנו ר' אברהם הכהן שלאל ישמרהו האל
שאלה רז:
שאלת ספרי תורה יש בכאן שהם מקורעים בתוך היריעה ועבר הקרע כמו ששה או שבעה שטין אם אפשר לתפרם ביתר משלש או לאו כי מסופקני בדכרי הרמב"ם ז"ל (פ"ט מה' ס"ת הט"ו) שאמ' בישן שניכר שהוא עפוץ שתופר אפי' קרע הבא בתוך שלש אם בדוקא כתב הרב כן בתוך שלש הא ביתר משלש לא או כיון שניכר עפוצו תופר קרע אפי' הבא בתוך ג' ואין ה"נ אפי' ארבע וחמש ואם אפשר לתפירה ביתר מג' אם נוכל ג"כ לדבקו בדבק טוב מאחורי היריע' כדין תפירה ואם החמירו בתפירה מפני שנוי האותיו' בדבק ליכא למיחש ושמא לזה חלקו בתפיר' ולא חלקו בדבק ומה שהביא הרי"ף ז"ל בהלכו' ס"ת הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין וכו' עד דובקין בדבק לא ידעתי אם זה הוא דבוק ששאלנו עליו או ענין אחר ולמה לא הזכירו הרמב"ם ז"ל:
תשובה: בענין קרע הבא בתוך שלש שטין שמחלק התלמוד (מנחות ל"א ע"ב) לחדתא לעתיקא ובין אפיצן ולא אפיצן נרא' דטעמא הוי דבעינן שתהא התפירה חזקה שלא יהא נוח להקרע שם יותר משאר מקומות מאותה יריעה ומשום הכי כשהיריעה היא חדשה אי נמי עפוצה שעדיין ניכר עיבוד העפצים ולא נתישן כל כך שאינו ניכר בו העיבוד כדברי הרמב"ם ז"ל או אפי' הוא ישן הרבה כיון שאין הספר בעיבוד סיד אלא בעיבוד עפצי' כמו שפי' ר"ת ז"ל אי נמי שיהא פירוש אפיצן לשון חיבור כמו בורית אפוצה שבפ"י מאהלות כמו שפי' התוספו' בשם רבינו יחיאל ז"ל ופי' אפיצן תפיר' מחוברת ביותר הנה הטעם בכל זה שתהי' היריעה חזקה וכשאינו אלא שני שטין הקלו בתפירה חלושה זהו הנרא' ממשמעות ההלכה מעתה נוכל ללמוד לענין שאלתך דלאו דוקא תוך שלש שטין אלא אפי' יותר אם התפיר' היא חזקה שלא ליחוש שכשיקראו בו זה ימשוך מכאן וזה ימשוך מכאן שישוב ליקרע שם יותר משאר מקומות וגם לדברי המפרש שטעם אפיצן הוא משום שאין התפיר' נראית כל כך ג"כ יש לומר שאין חילוק בין ג' שיטין ליותר מג' שטין כלפי טעם זה אינו אלא משום התנאה לפניו במצו' ואינו נוי לספר אם התפיר' נכרת בו ואם נעשית בצד שאינה נכרת כ"כ מה לי ג' מה לי יותר מג' ומה שהקילו בשתי שטין אפי' בדלא אפיצן הטעם הוא כמו שהזכרתי שכיון שאינו אלא מועט הקלו אפי' היא חלושה התפיר' ונכרת לפי כל אחד מהפירושים אלא שרש"י ז"ל פי' בהפך דבדאפיצן אפי' חדתא נכרת התפיר' מפני שהוא שחור. ושאלתך על הירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל בסוף הל' ס"ת טולין במטלת ודובקין בדבק אם נאמר על קרע הבא בג' שטין דע כי בעל התרומה ז"ל הביא זה בהל' ס"ת ופי' דמיירי בס"ת שנקרע והביא ראיה ממסכת סופרים דקתני התם (פ"ב הי"א) ס"ת שנקרע טולה עליו מטלת מבחוץ ועוד כתב כי במסכת סופרים שנו וכן הוא בירושלמי בפ"ק דמגלה (ה"ט) הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשע' וטולין במטלת ודובקין בדבק ותופרין בגידין וכשהוא תופר יהא תופר בתפיר' הזאת וכתב הרב ז"ל הנז' דמהכא משמע דמיירי בנקרעה היריע' וקאמר שבמחוץ אם יחפוץ ישים מטלת או קלף בדבק או אם ירצה יתפור היריע' בגידין עכ"ל ספר התרומה וכ' הרא"ש ז"ל כי הוא הי' רוצה לעשות מעשה לטלו' במטלית ולדבוק בדבק ורבו הר"ם מרוטנבורק ז"ל לא הניחו לסמוך על בעל התרומה בזה וטעמו הי' שכיון שכשקורין בו זה מושך מכאן וזה מושך מכאן ישוב הקרע אין סומכין על הדביקה הזאת ובאמת שזו חששא רחוקה היא והכל כפי מה שיראה על המתקן אם רואה שתקונו יפה עולה יתקן אם א"א להחליף היריע' כדי שלא יפסל הספר לגמרי וכבר ראית מה שהזהיר הרמב"ם ז"ל שבעת התפיר' לא תחסר אות אחת ולא תפסד צורתה ולא תהי' נפסקת ואם נפסקה אות אחת ואחר הדבוק מחזי' לדבקה דבוק יפה בעור עצמו שאינו ניכר ההפסק יראה שהוא מותר אע"פ שנקרע שם העור דהוה לי' כתיב' תמה שפיר שהרי אמר בפ' העור [והרוטב] (קי"ט ע"ב) ובפ' הקומץ רבה כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב זה נ"ל להשיב בזה ואיני יודע טעם להשמטת הרמב"ם לזה הירושלמי ורבו הרי"ף ז"ל ואחרים כתבוהו להלכה ויש לסמוך עליהם:
ודע כי בכאן אירע בס"ת אחד נקרע יותר מג' שטין והרב ר' יצחק בר ששת ז"ל פסלו ואני הייתי מכשירו והוא שלח לי ע"י אביך נ"ע ור' משה עמאר נ"ע וספ' תשובותיו שהוא השיב לבגאייה כן ואני עניתים כבר הורה זקן והם ספרו לו הדברי' והם חזרו לי ואמרו לי משמו שאם יש לי טעם להכשירו לא יחוש למה שכ' בתשובותיו ואני אמרתי להם שיאמרו כי מה שאמר בתלמוד קרע הבא בתוך שתי שטין יתפור בתוך ג' לא יתפור ואסיקנ' דאפי' בתוך ג' שטין יתפור לאו דוקא שלש שכן דרך התלמוד כשאומרים מספ' מועט ומוסיפין עליו לאו דוקא אותו תוספ' המועט והבאתי ראיה מפ' הבא על יבמתו (ס"ד ע"ב) דאמרי' התם מלה ראשון ומת שני ומת ג' לא תמול ולאו דוקא ג' אלא ה"ה רביעי וחמישי והראי' מדפליג רשב"ג ואומר שלישי תמול רביעי לא תמול אלו היו הדברים והסכים הרב ז"ל עמי בהכשירו והרי אנו קורין בו והעיקר בכל זה הוא דאזלי' בתר טעמא אם התפירה הוא מהודק' יפה ואינה נכרת וישאר נוי לספר עושין אותו בדבק או בתפירה אם לא נשתנו צורו' האותיו':