שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רא
ענין רא:
וצריך לדקדק מה קדושה נשארה לירושלים לענין חיוב מצות משאר ארץ ישראל, שיהיו מעלין מא"י לירושלים, שהיה נראה שאם בטלה קדושת א"י שהוא הדין שבטלה קדושת ירושלים.
ונראה דאפילו דלמאן דאמר דקדושת עזרא בטלה, הני מילי בשאר א"י אבל מירושלים ומקדש לא בטלה, דהא ר' יוחנן סבירא ליה תרומה בזמן הזה דרבנן, ואפילו הכי קאמר בזבחים פרק קדשי קדשים (ס"ב ע"א) דג' נביאים עלו מבבל ואחד אמר מקריבין ואף על פי שאין בית.
וכן בפרק השוחט והמעלה[1] (ק"ז ע"ב) אמר ר' יוחנן המעלה בחוץ בזמן הזה חייב, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ולהכי חייב משום דראוי לבא לפתח אהל מועד, וכגון שבנה מזבח במקומו, שאם לא היה שם מזבח לא היה ראוי לפתח אהל מועד, דכל הקדשים שנשחטו כשנפגם המזבח פסולין כדאיתא התם (שם נ"ט ע"א), אי נמי במקטיר קטרת או קומץ מנחה דלא בעי מזבח, כדאמרינן התם (שם) מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו. והרמב"ם ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות בסופו לא פירש זה, וכתב סתם דהשוחט ומעלה בחוץ בזמן הזה חייב.
מכל זה נראה דיש לחלק בין קדושת הארץ לקדושת מקדש, וכן קדושת חומת העיר לאכול קדשים קלים ומעשר שני אפילו נפול מחיצות, אף על גב דקדושת הארץ בטלה לענין תרומה ומעשרות, לענין קדושת חומה נשארה במקומה ובקדושתה.
ואף על גב דבנוב ובגבעון הוי איפכא, שהארץ היתה קדושה לענין תרומות ומעשרות והותרו הבמות, כיון שבנה שלמה הבית נתקדש עולמית ונאסרו הבמות למאן דאית ליה הכי, דפלוגתא היא בפרק קמא דמגלה (יו"ד ע"א) ובפרק ידיעות הטומאה[2] (ט"ז ע"א).
והכי משמע בפרק קמא דיום טוב[3] (ג' ע"ב) ובפרק התערובות[4] (ע"ג ע"א) גבי ליטרא קציעות, דר' יהושע סבירא ליה תרומה בזמן הזה דרבנן, ואפילו הכי סבירא ליה מקריבין אף על פי שאין בית, כדאיתא בפרק קמא דמגילה (שם) ובפרק ידיעות הטומאה (שם) ובפרק השוחט והמעלה (ק"ז ע"ב).
ומשמע דאיכא לחלק בין קדושת הארץ לקדושת הבית וירושלים, דקדושת הארץ בטלה וקדושת חומת העיר וקדושת מקדש לא בטלה, והנכנס שם היום חייב כרת שאין לנו הזאה, ונפקא לן מדכתיב 'אשר לו חומה', אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן, אי נמי מדכתיב 'זאת מנוחתי עדי עד', ומשם נאסרו הבמות.
וחלוק גדול יש בין קדושת הארץ לקדושת המקדש, שקדושת המזבח וירושלים היא מפני השכינה ושכינה אינה בטילה[5], והרי הוא אומר 'והשמותי את מקדשיכם', ואמרינן במסכת מגילה (כ"ח ע"א) אף על פי שהם שוממים בקדושתן הן עומדים. ובילמדנו אמרו בין חרב בין אינו חרב שכינה שם, שנאמר 'והיו עיני ולבי שם כל הימים', ואומר 'קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה'. אמר ר' אחא לעולם אין שכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר 'הנה זה עומד אחר כתלנו', ואומר 'וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ'.
ומה ששנו בברייתא דספרא דמעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית, אינו אלא מפני שהקישו הכתוב לבכור, להנהו תנאי דסבירא להו התם דאין בכור נאכל אלא בפני הבית, וכטעמא דפירשו עלה בגמרא בפרק ואלו הן הלוקין[6] (י"ט ע"א) ובתמורה בפרק ואלו הן קדשים (כ"א ע"א), והתם מסיק דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, וזאת היא גרסתו של רש"י ז"ל שם בתמורה, אף על פי שלא היה נראה כן מפירושו למסכת מכות.
ומה שאמר בפרק הזהב[7] (נ"ג ע"ב) ובפרק חלק[8] (קי"ג ע"א) במעשר שני שיצא אם פודין אותו אם לאו, כגון דנפול מחיצות, ואמרו מחיצות לאכול דאורייתא ומחיצות לקלוט דרבנן, לאו מפני בטול קדושה מפני חורבן איירי, אינו אלא דקרא קפיד אמחיצות וכדמוכח התם.
אבל מכל מקום נראה דקיימא לן דקדושת ירושלים קיימת היא, וכן דעת הרמב"ם ז"ל, [9]וכן הכתוב אומר והשמותי את מקדשיכם אפילו בשעת שהם שוממים בקדושתן הן. אף על פי שהרב ז"ל סובר דקדושת עזרא לא בטלה אף על פי שקדושת יהושע בטלה, דסבירא ליה כתנא דסדר עולם, אלא שהוא סובר שאף בימי עזרא לא נתחייבו אלא מדרבנן, וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל, מכל מקום למדנו מדבריו שאין קדושת הבית תלויה בקדושת הארץ.
וכן כתב בפירוש בהלכות בית הבחירה, והראב"ד ז"ל השיג עליו ואומר שאפילו למאן דאמר קדושה ראשונה לא בטלה, קדושת הבית בטלה, ונתן טעם לדבריו לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידין להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמית בכבוד, לא קדשו לעתיד לבא, ולדבריו הנכנס למקדש היום בטומאת הגוף אינו חייב כרת, וזו סברא הפוכה הוא.
והדבר העולה לנו להלכה הוא, שקדושת הארץ כלה בטלה מן התורה, ואינן חייבין בתרומה ומעשרות ובשאר חובת הקרקע אלא מדרבנן, ובזה שוות שלש ארצות יהודה ועבר הירדן וגליל. וקדושת העיר לא בטלה לענין דברים שנאמרו בירושלים דאיתנהו בפרק מרובה (פ"ב ע"ב) וקצתיהו בפרק בני העיר[10] (כ"ו ע"א). והמקדש נשארה קדושתו ואסור ליכנס בו. ושמטה ויובל נהגו מדרבנן אפילו בבית ראשון משגלו ראובן וגד, דבעינן כל יושביה עליה כדאיתא בערכין (ל"ב ע"ב).
ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר היא קיימת, שעדיין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות, ויש בזה רמז במדרש קינות ובמדרש שיר השירים במדרש פסוק 'אני חומה', ובפסוק 'אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהי' בקול רנה ותודה המון חוגג', ואמרו כי עדיין נשאר מהנסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום, כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה על פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר מג' מאות איש, כלם הם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדיין היא בקדושתה, וזה סימן גאולה שלישית: