שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קסח
שאלה קסח:
טראבלוס:
שאלת ראובן הוא סגי נהור וארח לחברה עם שמעון והי' לראובן הסגי נהור קצת מרגליו' תפורי' בבגדו. ושמעון הי' מתחבר עמו בדרך וישן אצלו. וכשבקש ראובן המרגליו' ולא מצאם הוא חושד כי שמעון גנבם לו עם היות שמעון רוע מעללים. וכשתבעו ראובן כפר מהו הדין בזה:
תשובה: ידוע הוא כי הגונב אינו גונב בעדים ואם באנו לדון על פי עדים בכיוצא בזה תלקה מדת הדין. והרשות נתונה ביד כל דיין בכל דור ודור לגדור גדרים בזה כמו שנהגו הגאונים ז"ל בדיני קנסות. ואף מדין התלמוד מותר לעשות כן ומכין ועונשין שלא כדין משום מגדר מלתא (יבמות צ' ע"ב) וכ"ש להציל עשוק מיד עושקו ונעלב מיד עולבו. ומצינו בתלמוד שעל ידי אמתלא כפו לאדם אחד עד שהודו בגנבה בפ' אלו מציאות (כ"ד ע"א) מר זוטרא חסידא אגנוב ליה כסא דכספא מאושפיזיה חזייה לההוא בר בי רב דמשא ידיה ונגב בגלימא דחבריה אמר האי הוא דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי. ובפ' גט פשוט (קס"ז ע"א) יש בשני מקומות כפתיה ואודי. ובכאן נראית אמתלא שזה העלוב הוא מאור עינים ובהתחברו עם אחזיהו פרץ השם מעשיו והניחו במקום דובי' ואריו' ונכנס לעיר. הדין נותן לאיים עליו ולגזום לעשות כך וכך אם לא יודה. וכן כתוב בשפר החשן בסי' ס"ד בשם תשובת הרא"ש ז"ל וכבר אסרתי אני בבית הסוהר יהודי מכאן טען עליו אורח נפוסי שגנב ממש ועל ידי נכרין דברי אמת אסרתיו ולא היה שר ומושל שפטרוהו. ואח"כ נמצאת הגנבה בידו וקלסוני כל הקהל יש"צו על זריזותי בזה: