שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קנב
שאלה קנב:
בגאיי:
שאלת מה הדין באיש אחד שנפטר לב"ע וחיי לרבנן שביק ולכל ישראל ואין לו יורש אלא אחותו והיתה בעיר אחרת ונתירא שמא במותו יקח הכל שר העיר ולפיכך נתן כל אשר הי' לו בעין אל סוחר אחד נמצא שם בעת ההוא וצוהו שיתן הכל להקדש ירושלים והמת הנז' כתב שטר בערכאותיהם בעד א' שיתחלק מנכסיו לאנשים חלוקי' דבר ידוע ושכל מה שישאר מהממון אחר שיותן ממנו מה שצוה יהי' אל יורשי' ע"פ הדין ועתה היורשת טוענת ואומרת שמה שצוה לתת הממון להקדש אם צוה ככה לא היה אלא מפני פחד מושל העיר שמא יקח הכל. ועוד הרי שבשטר שכתב בערכאותיהם צוה שינתן הכל ליורשיו ע"פ הדין ועוד שאפי' הי' צוואתו קיימת שינתן הכל בצדקות בירושלים שהיא קודמת לפי שהיא עניה וראויה להתפרנס מן הצדקה:
תשובה: זה המצוה לא צוה שיתחלקו אלו הנכסים אלא ע"י זה הסוחר כשילך או ישלחם להקדש ירושלם והקדש ירושלים הוא לעניי' כי אין לנו היום הקדש אחר כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' ובשעת מיתתו לא הוברר מי שיהי' עני בשעה שילך שם הסוחר הזה שאותם שיהיו עניים באותה שעה שמת שמא יהיו עשירי' או ימותו קודם שיגיע לשם הסוחר ההוא או ילכו למקומו' אחרי' וא"כ ממון זה בשעת מיתה הי' ממון שאין לו תובעין ודומה למתנו' כהונה ולמתנו' עניי' שאין זוכין בהן עד שיגיע לידם והמזיקם או הגוזל אותם הוא פטור כמו שנז' בפ' הזרוע (ק"ל ע"ב) וכיון שבשעת מיתה לא הי' להם זכות לשום אדם א"כ הרי הם בזכות היורש דבר תורה אשר זכתה אותו התורה בהם בשעת מיתה וא"כ הם קודמין לעניי' שיהיו בירושלים כשילך שם הסוחר ההוא או לאחר בשבילו וכיון שהם קדמו בזכיית' נוטלין אותה. דומה למי שצוה שינתנו נכסי' לאחרי' שמזון האשה והבנות קודמין למקבל המתנה לפי שהם זכו בנכסי' מפני תנאי ב"ד בשעת מיתה ומקבל המתנ' לא זכה אלא עד לאחר המיתה ומש"ה הן קודמי' כמו שנז' בפ' יש נוחלין (קל"א) וכ"ש בנדון הזה שהיורש זכה בשעת מיתה מן התור' ומקבל המתנה לא נודע עדיין מי יזכה בהן שיהיה עני עד שילך הסוחר לשם שהדין נותן שהיורשים קודמין ודומה זה לשכיב מרע שאמר לחבירו הא לך מנה ותנהו לפלוני שאם היו מת אותו פלוני באותה שעה לא זכה במתנ' שיחזרו ליורשי המשלח ואין בזה משום מצוה לקיים דברי המת כמו שנז' בראשון מגיטין (י"ד ע"ב). אע"פ שהתורה נתנה רשות לאדם להעביר נחלה מהיורש זהו בזכה למי שאינו יורש וחל זכותו מיד אבל זה לא זכה לשום אדם ידוע ולא חל זכותו כלל. וא"צ לחקור בזה אם הקדש עניי' יש לו דין הדיוט או דין הקדש כי האחרונים הסכימו שיש לו דין הדיוט (הג"ה אמ"ה כן דעת הרמב"ם ז"ל בהלכות מכירה פרק י"ז עד כאן). ובין כך ובין כך זכה היורש גם כי הדברי' נכרים אמת שלא צוה כן אלא להבריח הארי מנכסיו כמו שנז' בשאלה ואע"פ שצוה ואמר שיהיו הקדש כבר מצינו לשון הקדש בצדקה לעניי' דאמרי' בפרקא דחסידי (כ"ד ע"א) הרי הם הקדש עליך ואין לך הנאה בהם אלא כאחד מעניי ישראל וכן בפ' יש נוחלין (קל"ג ע"ב) עמד והקדיש כל נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן הקדיש שליש ומכר שליש וכו' כדאיתא התם במעשה שהביאו בירושלמי דסנהדרין (פ"א דיני ממונות) [פרק זה בורר ה"ט] בכהנ' דדמך בח"ל ושביק ירתוי לר' יאשיה בא"י ושבק ספרין וכתב ר' אלעזר תמן לירותייה ספרי' שזכתה בהם א"י אין מוציאין אותן ח"ל. אינו דומה לנדון זה שהרי שם זכה בפירוש לרבי יאשיה. ואי דמי לא דמי אלא לסיפא דההוא עובדא דאמר התם ר' נסא בשם ר' אליעזר אם כתב ע"מ להוציא מוציא ע"כ: