לדלג לתוכן

שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קמה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה קמה:

הנין:

שאלת לוי היה חייב לשמעון קק"ן זהובים בשטר והלך במדבר בסחורו' ונפטר לבית עולמו והניח סחורו' חובו' על אחרים ומכלל החובו' חוב על אחיו יהודה ממאתים זהובי' וקודם מות לוי שלח יהודה אחיו על יד ראובן הנז' מהחוב חמשים זהובים בין כך ובין כך מת ונשארו החמשי' זהובי' ביד ראובן השליח ובא שמעון לטרוף הנ' זהובי' מחובו ולא רצה ראובן לתתם לו עד שקבל שמעון על עצמו לראובן אחריו' כל תביעה שתצא על ראובן השליח מחמת החמשי' זהובי' הנזכרים וכן עשה שמעון וקבל על עצמו בכחות ובחזוקי' אחריו' כל תביעה שתצא על ראובן מחמת הנ' זהובי' הנזכרי' ואחר ימים הלך ראובן השליח למקו' שדר בו יהודה המשלח אחי לוי ותבע יהודה לראובן החמשי' זהובי' ששלח בידו ללוי אחיו ואמר לו אחר שמת אחי למה נתת המעו' לאחר והזמינו לפני דייני המקו' וחייבו ראובן להחזיר ליהודה החמשי' זהובי' שטרף ממנו שמעון וכתבו שטר לראובן מזה ובא ראובן והוא תובע לשמעון הנ' זהובי' מכח האחריו' ושמעון טוען אני לא קבלתי עלי אחריו' בזו אלא כל תביעה שתבא עליך ותתחייב להחזיר החמשי' זהובי' על פי הדין האמתי ועתה אם אותו בית דין חייבך להחזיר בית דין טועים הם ואחריו' בזה לא קבלתי עלי שלא עלה על דעתי שבית דין יחייבוך להחזיר ממון שלא כדין מהו שורת הדין בזה:

תשובה: שמעון בדין נטל מראובן מה שנטל ומסתמא לא קבל עליו אחריו' אלא אם יבא לטרוף ממנו מי שיש לו בהם זכות יותר ממנו אבל שיתחייב באחריו' גזלן או אנס שיוציאם ממנו שלא כדין בזה לא עלתה על דעתו לקבל עליו אחריו' אלא אם התנה כן בפי' וא"כ זכה במה שקבל ואם ראובן חייבוהו שלא כדין נסתפחה שדהו ואין לו דין על שמעון וכבר כתב הרמ"בן ז"ל בחדושי מציעא בפ"א בשם רבי' האיי גאון ז"ל בענין קבלת אחריו' שהמקבל עליו אחריו' צריך לפרש איזה אחריו' הוא מקבל אם אחריו' דנפשיה אם אחריו' דאתי מחמתיה או אחריו' דמעלמא. ויש חלוק בזה בין מכירה למתנה במקבל סתם או במפרש אחד מהם אם כלם בכלל או לא אבל אחריו' אונס שלא כדין לא קבל אם לא פירש. ובפרק מי שאחזו (ע"ג ע"א) אמרי' דמאן דמקבל עליה אונסא ואיתניס אי אונסא דלא שכיח הוא לא מחייב וזה אונסא דלא שכיח הוא שלא עלתה על דעת שיבא דיין ויחייב לראובן בטעו' בדבר שאין התינוקו' טועין בו ואם הדיין לא טעה אלא שהשליח לא ידע לטעון בפניו כי בדין נטל שמעון מה שנטל א"כ השליח מעל בעצמו ואיהו דאפסיד אנפשי' ואין לו דין על שמעון: