שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קמא
שאלה קמא:
עוד שאלת מי שגירש את אשתו ובאה לגבו' כתובתה מהו שתטול כליה שהכניסה לו בנדוניתה ואם היא נוטלתן באיזה שומא נוטלתן של עכשו או של שעת שעבוד כתובה:
תשובה: לפי דין התלמוד הרשו' ביד האשה ליטול את כליה משום שבח בית אביה ואם אינה רוצה אותן חייב הבעל לשלם כפי שומת זמן הנשואין ואם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו אבל הריא"ף ז"ל כתב בפ' אלמנה לכהן גדול בשם הגאונים ז"ל שאם היו הבלאו' קיימין ועושין מעין מלאכתן הראשונה שנטלתן בדמיהן ששמו אותן בשעת הנשואין ואם פיחתה פיחתו לה. והרמב"ם כתב כן בפרק כ"כ מה' אישו' והוסיף עליו שאם נתיקרו אין לו לבעל כלום וכתב שכן הוא המנהג בכל המקומו' ואם בלו ואין עושין מעין מלאכתן הראשונה אין נוטלתן אלא כפי מה ששוים עתה אם תרצה ליטלן והרשו' בידה בזה זה כתבו הם ז"ל ומ"מ אם יש מנהג בזה אין עושין אלא כפי המנהג ואם אין שם מנהג עושין על פי הדין ובכאן אנו נוהגין שאין מגבין לאשה אלא כ"ח זוזים בכל כפולה ממשקל הזוזים שהיו בעת השומא והכל תלוי במנהג ואם הוא מגרשה ברצונה אין לה תוספ' לפי ההסכמ' והתקנה ואם מגרשה שלא ברצונה חייב לתת לה תוספ' לפי דין ולפי ההסכמ' התקנה ומאתים מעיקר כתובה ואין שמין לה מה שעליה כפי דין התלמוד כדאיתא בפ' נערה שנתפתתה (נ"ד ע"א) וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ו מהל' אישו' שהתקנה לא דברה בזה כלום ונשאר על דינו ויש לה מזונו' עד שיגיע גט לידה ודבר זה פשוט הוא שאפי' במגורש' ואינה מגורש' הבעל חייב במזונותיה כדאי' בפ' (שני דייני גזרו') [אלמנה ניזונית] (צ"ז ע"ב) וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ח מהל' אישות: