שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/ערה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין רעה:

ושאלתך השלישית שדברי הרמב"ם ז"ל סותרין זה את זה בענין השבת אבידה שבהל' ת"ת (פ"ה ה"א) כתב שאבידת אביו קודמת אם הוא חכם אע"פ שאינו שקול כנגד רבו ובהלכות גזיל' (פי"ב ה"ב) כתב שאינו משיב של אביו אלא אם היה שקול כנגד רבו ויפה השגחת. אבל בגמרא בפ' אלו מציאות (ל"ג) הוא כמ"ש בה' גזילה שצריך שיהי' שקול כנגד רבו ומתחלה הוקשה לו להרב ז"ל שאם הוא שקול כנגד רבו צריכא למימר פשיטא שהרי יש בו יתרון על רבו שהוא אביו ובחכמה שניהם שוים ע"כ פי' שלא הוצרך התלמוד לומר שמשיב של אביו קודם של רבו אם הוא חכם אלא אע"פ שאינו שקול ודימה זו לפדיונו מן השבי שאע"פ שאינו שקול כנגד רבו פודה אותו קודם לרבו כיון שהוא חכם וכן נזכר בגמ' (שם) זה נראה לו מתחלה ואח"כ תפס דין הגמרא בפשיטות ומה שהוקש' לו מתחלה שאם שקול כנגד רבו פשיטא ראה שאינה קושיא שלא הוצרך התלמוד לומר שהשבה של רבו קודמת לשל אביו אלא אם למד מרבו ולא למד מאביו שכיון שלא למד מאביו שאע"פ שאביו שקול כנגד רבו שלמד רוב חכמתו ממנו תחלה. ותקון דברי הרב ז"ל כי בהלכות ת"ת דבר באביו שלמדו חכמה. ובהל' גזילה באביו שלא למדו חכמה ועלו דבריו כהוגן: