שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/כג
שאלה כג:
עוד שאלת בחטים הנאצרים בבורות אם יש לחוש להם לחמוץ מפני לחות הקרקע אם לא או דומה זה לההוא ארבא דטבעא בחישתא (פסחים מ' ע"ב) אם לא זהו תורף דבריך ואם הארכת:
תשובה: הראשוני' ז"ל שאלו בחטים הנמצאים בקרקע הבורו' שנתעפשו אם יש להם דין חמץ אם לא והרי"ף ז"ל כ' בהלכותיו בשם תשובת רבינו האיי גאון ז"ל שיש לחוש להם לחמוץ אם נתבקעו והרשב"א ז"ל נשאל מזה אם דינו כחמץ שנפלה עליו מפולת שדינו כמבוער ויהי' מותר בהנא' אחר הפסח ודעתו היתה נוטה להתיר אלא שחשש לדברי רבינו האיי גאון ז"ל שהי' אוסר אלא שמצא לו היתר ממקום אחר שאין כאן חמץ ידוע דשמא אין שם חטים מבוקעים ואף את"ל שיש שם חטים מבוקעים שמא נפסלו מלאכול לכלב שהדבר קרוב שאין כאן חמץ אלא עפוש והפסד זהו לשונו ז"ל. ואע"פ שאנו רואים שאוכלים אותו אלו הישמעאלים בטלה דעתם אצל כל אדם שאפילו הכלבים והעופות מואסים אותו ומה שאינו ראוי לכלבים אינו מאכל אדם כלל כדאמרו בפ' חלון (פ"א ע"א) גבי הא דאמרו מערבין בפת עדשי' איני והא ההוא דהואי בשני מר שמואל ושדיה לכלבי' ולא אכלה והכי מוכח בפ' אלו עוברין (מ"ה ע"ב) דפת שנפסלה לכלב אינה ראויה לאכול לאדם והאוכלה בטלה דעתו אצל כל אדם. ואני חושב שאין לזיעת הכותלים דין מים להחמיץ ודין מי פירות יש לה שאינם מחמיצי' וכן נראה לי במה ששנינו בפ' שני ממסכת מכשירין (מ"א) זיעת הבתים והבורות והשיחין והמערות טהור' זיעת האדם טהורה כלומר שאין לה דין מים להכשיר ממ"ש וכי יותן מים על זרע הרי שהשוו זיעת הבורות לזיעת האדם וזיעת האדם אינה מחמצ' מדתנן (פסחים ל"ט ע"ב) אבל שפה היא על בשרה יבש ופירשו המפרשים ז"ל דלא חיישינן לזיעה שאין לזיעה דין מי הפה (שאין) [שהן] מחמיצין מדתנן (שם) לא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצין ומי הפה ג"כ יש להם דין מים לענין הכשר זרעים דהכי תנן פרק (חמישי) [ששי] ממסכת מכשירין (מ"ה) דתולדות המים הוי מי הפה וכיון שמי הפה הם מחמיצין כמו שהם מכשירים א"כ זיעת האדם שאינה מחמצת כמו שהיא אינה מכשרת נלמוד שזיעת הבורות כמו שאינה מכשרת כך אינה מחמצת. ואע"פ שכל זיעה אינה אלא מחמת רטישת המים כיון שנבלע בכתלים יצא לו מתורת מים לענין הכשר וה"ה לענין חמוץ וא"כ אותם גרעינים הנמצאים בבורו' אין להם דין חמץ וכ"ש לנדון שלפנינו שהחטים שלא הגיע בהם הפסד שהם כשרים למצה של מצוה אם עשו להם שמור כשאר חטים הנאצרים ע"ג קרקע בשקים ואין ביניהם הפרש ע"כ. (הג"ה נראה דוקא בשלא נפל מים על צדדי המגור' או על פיה אע"פ שפיה סתום בעפר שהרי הרבה פעמים המגור' שואבת ממים שנופלין עליה והתבואה שואבת אותם ובזה נראה שהם מחמיצו' שהרי במסכת מכשירין בפרק (שני מ"ב) שנינו הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת כל הבית שמחמת הבית טמאה ואע"ג דגבי זיעת האדם שנו שם (שם מ"א) שתה מים טמאין והזיע זיעתו טהורה כן נראה לי. שלמה בר הרב רבי שמעון ז"ל ה"ה):