שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/ו
קפצה ואלחאמה
שאלה ו: שאלת שטר מתנת שכיב מרע שכתוב זמנו בעשור האחרון לירח אייר ונתאחרה חתימתו עד שבעה עשר בסיון שאחריו וכתוב בו דמגו מרעיה איתפטר ליה לבית עלמיה. ועדים מעידים שאותו זמן שהוא עשור האחרון לירח אייר היה המצוה ברי בלי ספק והעדים שחתמו בו אמרו שכן הוא האמת אלא שטעו בין חדש סיון לחדש אייר והי' להם לכתוב סיון במקום אייר ושאלתם אם נאמנין העדים בזה ורשאין לכתוב שטר אחר בזמן שהם זכורי' עתה. או אין נאמנין ותבטל המתנה. כי אם נכשיר זה השטר והוא ברי המתנה בטלה שאין בה קנין ומתנת ברי צריכה קנין ואם היא מתנת שכיב מרע השטר הוא מוקדם:
תשובה: שטר זה פסול הוא ועדיו פסולין הן ואין ראוי שתתקבל עדותן לא ע"פ ב"ד ולא שיכתבו שטר אחר וכן כ' הרמב"ן ז"ל בחדושיו במס' מציעא פ' איזהו נשך ז"ל אם כחבו העדים בניסן והקדימו זמנו מתשרי שעבר פסולין הם שאין אלו ראוים לעדות אם אינן בקיאין בדבר זה. ועוד שהרי שקר העידו דלאו בתשרי הוא אלא בניסן עכ"ל. ואם היו נאמנין לומר שטעו בחדש שהי' להם לכתוב סיון וכתבו אייר והלא זמן החתימה הי' בשבעה עשר לחדש סיון ואם זמן הצואה הי' בעשור האחרון לירח סיון איך יהי' קיים באותו זמן וכבר נפטר קודם י"ז בסיון ושיטעו בחדש מסיון לאייר וכן בחצין ימי החדש מעשור האחרון לקודם זמן י"ז בסיון אינן נאמנין בזה כלל. ואחר שהשטר הוא פסול והעדים פסולין המתנה בטלה. ומה שאמרתם שיש עדי' אחרי' שאומרים ששמעו צואה זו מפי השכ"מ אלא שהאחד הוא משרת בבית מקבל המתנ' הזו היא אמו של שכ"מ:
והוא עם הארץ והאחר הוא סומא ואינו רואה אלא מעט. וגם השכ"מ לא הזמינן לעדים אם ראוי שתתקבל עדותן. בזה אני אומר שאם מפני שלא הזמינן לעדים. אין לפסול עדותן דבמתנת שכ"מ אפילו אותה המתקיימת מחיים א"צ לומר אתם עדי וכן כתב רבינו שמואל בפרק יש נוחלין והסכים על ידו הרמב"ן ז"ל ואמר דמילת' דפשיטא היא. אבל אם העד אשר הוא קרוב לסומ' אינו יכול להבחין בין איש לאיש אפילו כשהוא מסתכל בהם עדותו בטלה מן התור' אע"פ שהוא מבחין אותו בטביעות הקול וזה הוא מגזרת הכתוב שנאמר והוא עד או ראה וכו' מי שהוא ראוי לראות עדותו עדות וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכו' עדות וכן מוכח בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות (ל"ד ע"ב) ובנדה פרק בא סימן (מ"ט ע"ב) ובפ' יש נוחלין (מ"ט ע"ב) ובפ' שני דגיטין (כ"ג ע"א) וכן אותו משרת שהוא עם הארץ נראה שהוא פסול לעדות ממה שאמרו בפרק קמא דקידושין (מ' ע"א) כל שאינו במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב ואמר ר' יוחנן ופסול לעדות ואע"פ שבפרק חומר בקדש (כ"ב ע"א) אמרו כמאן מקבלין האידנא סהדותא מעם הארץ כמאן כר' יוסי ההוא עם הארץ ישנו בדרך ארץ וכן פירש רש"י ז"ל וכן כ' הרי"ף ז"ל פרק אלו עוברין אחר כל אלה הדברים מתנה זו שהיא להעביר הנחלה מן היורש דבר תורה בטלה היא וירשו היורשים הנכסים דבר תורה ואסור להעביר נחלה בעדות כאלה. וכל מה דאיפשר לבית דין לעשות להעמיד הנכסים ביד היורש דבר תורה רשאין הן וזכורים לטוב. וכ' ר' אפרים ז"ל דכל היכא דאיכא ספקא במלתא דנחלה מוקמי' אדאורייתא וכן כתב בעל העיטור ז"ל והרמב"ן ז"ל בפ' יש נוחלין ובהל' בכורו' משמו. ומה שאמרתם שהנכסים היו משועבדים לכתובת אשתו שהיא זקוקה ליבם כמו שכתוב בכתובתה. אם משועבדים הם לכתוב' אשתו אינו יכול להפקיע שעבודה ע"י מתנה לא מתנת בריא לא מתנת ש"מ אפילו נעשית המתנה כהלכתה בשטר כשר ובעדים כשרים ע"כ: